קהלת יעקב (ליסא) י

נאמן כמו גבי שבויה דמעיד בה לא ישאנה דשאני שבויה דבלא הודאת העד הי' הדין אפי' בנשאת תצא ע"כ לא מהני הודאת העד לענין להנשא לו מחמת שנחשד שהעיד בשקר ויהי' כל ימי' באיסור אבל הכא גבי מעוברת אפי' בלא הודאת העד הי' הדין אם נשאת לא תצא דאיכא ברי וחזקה רק חומרא בעלמא לכתחלה לא תנשא לכהן ואז מהני הודאות הבועל. וגדולה מזו מצינו דמהני הודאות הבועל לענין מעוברת חבירו דאמר שממנו נתעברה אף דשם חמירא דאפילו אם נשאת תצא אפ"ה כשהבעל מודה נאמן לישא אותה אף לענין לישא אותה לכתחלה מכ"ש כאן דלא הוי רק חומרא בעלמא לענין לכתחלה דאם הבעל מודה דמהני הודאתו אף להנשא לו אם הוא כהן

עוד כתב הב"ש דלתירץ ב' של תוספת שכתבו דבעינן תרי רובא ומיגו ש"מ דכשנאנסה וליכא מיגו אסורה לכתחלה אפילו איכא תרי רובא. ולא ידעתי שום הוכחה מדברי התוספת דעיקר קושיית התוספת על קושיית הש"ס דמקשה אי ר"ג אפילו בר"פ נמי מכשיר וכיון שנאנסה וליכא חזקה דבודקות מזנה וגם ליכא מיגו א"כ אף ר"ג מודה דפסול אע"כ כוונת המקשן להעמיד המשנה בלא ראינו שנאנסה דאיכא מיגו וכיון דלא אמר התרצן דלעולם ליכא מיגו מוכח דאפילו באיכא מיגו בעינן תרי רובא ולכך כתבו התוספת דאפילו דאיכא מיגו בעינן תרי רובא וקמ"ל דבעינן תרי רובא אף בברי ומיגו אבל לומר דבליכא מיגו וברי אף בתרי רובא כשרים לא מהני א"א לו' כדמוכח מהא דמתיב רבי ירמיה וליוחסין לא בעינן תרי רובא מהא דתינוק מושלך אלמא דבעינן תרי רובא ע"כ המקשה סובר דהמשנה מיירי אפילו בטוענת שמא דאל"כ מאי קשיא ליה מתינוק מושלך דשם איירי בשמא וליכא מיגו אלא ע"כ אפילו באינה טוענות ברי אם איכא תרי רובא כשרים מהני ונאמנות

שם כשהיה המקום שנבעלה לו כו. ולפי"ז במעוברת אסורה עד שיתברר עפ"י עדים שראוה אפילו בפעם אחת שנבעלה בקרונות

שם כגון כותיים עיין מ"ש סעיף שאח"ז

סעיף י"ח אלא כותי לאחד. לכאורה קשה לדעת הטור בסימן ד' בביש ס"ק מ"ג וס"ק נ"ב דבא"א שזינתה לא חיישינן שמא מכותי נתעברה ועכצ"ל הטעם דכל המצוין אצל הנשים ישראלית המה ישראלים. ולפי"ז לדעת הטור בטוענת ברי סגי ברוב אחד א"כ אפילו ברוב כותים לא חשיב רוב פסולים כיון דרוב המצוין אצלה המה כשרים וצ"ע כעת: נמי שאינה ידוע מי הלך שם וסתמא נמי שאינה ידוע מי הלך למי כו' משמע דאם ידוע שהיא הלכה לבועל הוי קבוע. והנה בספר נודע ביהודה כתב דאם מתה האם הולד נידון כפירש ע"ש באריכות. ולכאורה דבריו דברי טעם הם דדמי לביצה שנמצא בחצר שיש בה תרנגולת טרפות וכשירות דהביצה כשירה דאמרינן בביצה כל דפריש מרובא פריש. אבל באמת לא דמי כלל דהתם גבי ביצה לא נולד גבי מקום הקבוע שום ספק כלל דהתרנגולת שבחצר ידוע איזה כשירה ואיזה טריפה דלא נולד הספק אלא על הביצה שפירשה משא"כ באשה שהלכה להבועל ונבעלה ולא ידעינן אם הבועל הזה הוא כשר או פסול הרי נולד הספק במקום הקביעות דהא הבועל במקום הקביעות הוא והרי נולד הספק על האשה והזרע שבתוכם במקום הקביעות והרי נאסר הספק במקום הקביעות ומה בכך שנפרשה הולד אח"כ כיון שנאסר הספק במקום הקביעות וכן אפילו הספק הוא אם היא הלכה אצלו והוי קבור או אם הלך הבועל אצלה והוי כפירש שק תיכף כשראוה מעוברת הואיל והספק עליו