קהלת יעקב (ברוכין) ט

ברכות דף א מאימתי קורין את שמע בערבין. עמדו קצת מפרשים על לשון בערבין עיין ביאורי הגר"א ז"ל מווילנא על סדר זרעים מ"ש על זה וכן מצינו בזוה"ק רע"מ פ' פנחס שעמד על לשון מאימתי קורין שמע בשחרית כו' במשנה שני' ולפי מה שאבאר אי"ה בתו' לקמן מחלוקת כל התנאים בזמן ק"ש דערבית כולן יסודן על לשון ערב מה הוא לזה נקיט התנא לשון בערבין המורה על כמה ערבין. ושואל מתי זמן ק"ש בערב מן הערבים האלו: משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה התוס' כתבו בשם ר"ת ז"ל דזה שנהגו לקרות שמע קודם צאת הכוכבים היינו משום שנוהגין כר' יהודה דסבר דמפלג המנחה הוי זמן תפלת ערבית ומסתמא ה"ה לענין ק"ש והרא"ש ז"ל דחה דבריו וכתב דרב דצלי של שבת בערב שבת קרא ק"ש אחר כך ולא סמך גאולה לתפלה משום תוספת שבת דמצוה היא וכן כתבו תלמידי ר"י וכבר הקשה על זה הגאון בעל שאגת אריה דא"כ היכי דייק מדרב הונא ורבנן לא צלו עד אורתא ש"מ לית להו דר' יהודה דלמא משום דבעו מסמך גאולה לתפלה ולא חשו לתוספת שבת ועוד קשה לי דא"כ רב ורבי יאשיה שהתפללו של שבת בערב שבת או של מוצאי שבת בשבת. וכן רבי דאמר לאבדן אמורי' אכריז קומי צבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים וכן ר"ח בן דוסא שאמרו התם בירושלמי פרק תפלת השחר דסלקין חמרייא מן ערב לצפורין ואמרו כבר שבת ר"ח ב"ד בעירו ועוד תנאי ואמוראי כולן לא סמכו גאולה לתפלה בלילי שבת. ומהיכא תיתי להורות כן בצבור. שלא לסמוך כו'. ובירושלמי התם איתא א"ר חנינא משכני ר' ישמעאל בר יוסי אצל פונדק אחד אמר לי כאן התפלל אבא של לילי שבת בע"ש אמר ר' אמי רבי יוחנן פליג ולא הוה צריך מפלגא על הדא למה שכן מוסיפין מחול על הקודש ומאי קושיא אמת שמוסיפין דלמא ר' יוחנן בעי סמיכת גאולה לתפלה אף בשבת בערבית וכשיטתו דאמר איזהו בן עולם הבא הסומך גאולה לתפלה של ערבית כו' ועוד קשה דר' ירמיה בר אבא אמר לרב מי בדלת כו' מאי מיבעיא ליה פשיטא דבדיל. דאי לא בדיל א"כ אין כאן מצות תוס' שבת שהרי עושה מלאכה וא"כ אמאי לא המתין עד צאת הכוכבים לסמוך גאולה לתפלה וכמ"ש. אם לא שנדחק לומר דמספקא ליה אולי סבירא ליה לרב כריב"ל דאמר תפלות באמצע תקנום ונימא דגם ר' יוסי סבר דלא כהלכתא וזה דוחק: עוד כתב הרשב"א בשם הגאונים דברכות ק"ש אינם שייכים על ק"ש דוקא ע"ש ושארי הגאון בעל שאגת אריה קלסיה לתירוץ זה וכתב עליו טבא פלפלא כו' אמנם קשה לי טובא חדא דלא מפרשא הכי סוגית הירושלמי כמה פעמים דדייק זאת אומרת ברכות אינן מעכבות ואם איתא דהברכות לא נתקנו כלל על ק"ש פשיטא דאינן מעכבות ועוד משמע כן מגמרא (דף ט' ע"ב) דהקורא מכאן ואילך לא הפסיד כו' ומפרש הגמרא מאי לא הפסיד הברכות משמע דס"ד דהפסיד ברכות ע"ש. ועוד משמע כן מירושלמי פרק קמא דאיתא התם על המשנה וחכמים אומרים עד חצות. ר' ייסא מפקיד לחברייא אין בעיתון מתעסקין באורייתא אתון קורין שמע קודם חצות ומתעסקין. מלתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב פי' שא"צ לסמוך גאולה לתפלה מדהתפללו קודם ולא קראו ק"ש עד חצות ומנ"ל הא דלמא התפללו קודם צאת הכוכבים וסמכו גאולה לתפלה. ועתה קורין ק"ש בלא ברכות וכבר הקשיתי על דבריו בספרי משכנות יעקב (סי' ע"ז) ע"ש: עוד הקשו על שיטת ר"ת דהא ר' יהודה אמר לר"מ והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים כו' ולשיטת ר"ת תקשה לדידיה יותר ע"ש. ודחקו לתרץ דלא דריש בשכבך כו' וזה דוחק גדול אמנם כל זה לפי פירושם דכל מחלוקת התנאים בזמן שכיבה היא אבל באמת נראה דהוא דוחק גדול לפרש כן דאיך יחלוקו בשיעורין קטנים כאלו זה יאמר עתה זמן שכיבה וזה יאמר קצת קודם או מאוחר. בדבר שאין כל העולם שוין זה מקדים וזה מאחר ועוד למה הזכיר ר"א בברייתא שקדש היום בערבי שבתות ופרש"י דהוא בין השמשות נימא בהדיא בין השמשות כיון דע"כ סבר דאז זמן שכיבה מאי קמ"ל בסי' שנתן וכמו שהקשו בגמ' אמתניתין מכדי כהנים כו' לימא כו' וכן בכולהו ועוד דתנא דמתניתין דאמר מאימתי קורין את שמע בערבין כו' ומפרש בגמ' דה"ק זמן ק"ש דשכיבה אימת תיבת בערבין מאי כוונתו אי כוונתו בלילה הו"ל למנקט בהדיא בלילה כמו מזכירין יציאת מצרים בלילות גם בערבין לשון רבים לא שייך על הלילה ואם הכוונה על לילות רבים. א"כ לקמן מאימתי קורין שמע בשחרית הו"ל למימר בשחרין. וגם לשון מאימתי דקאי על התחלת הזמן אי בערבין פי' לילה א"כ קודם צאת הכוכבים אין כאן לילה כלל ואין הלשון משמע שפיר: והנה הרשב"א בחדושיו בשם רב האי גאון ראה לתת טעם על כל זמני התנאים המפורשים זמנו של זה לא כזמנו של זה ובמה נחלקו ע"ש בדבריו ז"ל לפי דרכו ובאמת הוא דבר תמוה לומר שנחלקו בזמן שכיבה מר קדים קצת ומר מאחר קצת בכולהו שיעורי והוא דוחק גדול לכל מבין אשר גם התו' בד"ה ואי ס"ד דעני קדים כו' כתבו שדוחק לרבות כ"כ בשיעורי זמן שכיבה. ולדעתי עוד קשה מאן פליג לן השתא דר' חנינא לא קדים לר' אליעזר אשר באמת ודאי זהו טעמו של רב האי גאון שנתעורר בזה וראיתי גם אני לענות חלקי בזה כאשר יורני ה'. דהנה מצאנו ראינו בק"ש בשל שחרית לדידן דקיי"ל עד ג' שעות משום בני מלכים שישנים עד ג' שעות ובאמת הבני מלכים אינם ישנים רק ב' שעות ביום כמבואר בגמרא (דף ג') תרתי דיממא ובשעה ג' קמים ונתנו חכמים שיעור לדבר שעה ג' אף לבני מלכים והנה אין כל השעה שלישית זמן קימה ממש רק חכמים הוצרכו ליתן זמן אחר זמן קימה לקרות ק"ש וזה דבר מוכרח וכן לענ"ד בק"ש של ערבית נתנו חכמים זמן לק"ש קודם שכיבה ממש בכדי שכל המקדים לשכב יקרא ק"ש ועל הזמן הזה נחלקו כל החכמים האלה והנה בספרי אמרו יכול אפילו שכב בחצי היום ת"ל ובשכבך כו' דרך ארץ כו'. ולכן הסכימו כל החכמים דבעינן עכ"פ זמן שיקרא ערב. והוא זמן השייך ללילה ולשכיבה אשר ע"כ נקראת ק"ש של ערבית. והנה טעם משנתנו בצאת הכוכבים אין צורך לפרש דכל המקרא מלא מזה דצאת הכוכבים נקרא ערב וכן בקרא ויהי ערב ויהי בוקר וכן כולהו דוכתי וטעם מאן דאמר משעה שהעני נכנס כו' נראה דסתם עניים היינו פועלים המושכרים אצל בעל הבית למלאכה שבשדות. ולכן נקט משהעני נכנס היינו מן השדה וכמ"ש במס' ב"מ (דף פג ע"ב) פועל בכניסתו שלו ביציאתו כו' וכתיב ולעבודתו עדי ערב גבי פועל. ומני' ילפינן בב"מ שם שצריך הפועל להחשיך אצל בעה"ב מדין תורה במקום שאין מנהג וכן מסקינן בגמרא דשיעורא דעני מאוחר משל כהן משום שגומר מלאכתו בצאת הכוכבים ונכנס לעיר אח"כ ולפ"ז לא קשה מידי קושית תוס' ד"ה משעה שהעני שתמהו עני גופיה מתי יקרא כיון שזמן ק"ש מתחלת אכילתו עד שעה שעומד לפטור ממנה. ולפי מ"ש ניחא דנכנס אין הפי' נכנס לביתו לאכול תיכף רק נכנס מן השדה לעיר ויקרא אחר שיכנס ולכשיגיע לביתו ואח"כ יאכל ולא הוזכר מלת לאכול רק בעבור הסיפא דסוף הזמן עד שעה כו' ולמאי דס"ד בגמרא דעני קודם ע"כ צריכים לפרש ולעבודתו עדי ערב היינו שקיעת החמה וקאי ארישא דקרא תזרח השמש יאספון וגו' דלא שייך ערב אחר גבי פועל רק שקיעת החמה או צאת הכוכבים ולכן מקשה ר' חנינא היינו ר' אליעזר וזה לפי פי' רב האי במשעה שקדש היום כו' דהיינו