קהלת יעקב (ברוכין) ח

שכל התלמוד מלא מסודות התורה אשר אינם מובנים עתה אבל לעתיד לבוא יתגלה אורה ותופיע קרן התורה וזהו אור נגה עליהם. וכולם יתבוננו בה בינה ויגה עליהם אור התורה והחכמה הצפונה בה כמו שדרשו על פסוק לא יהיה עוד אור יקרות וקפאון וכן נדרש בזוה"ק על פסוק והקיצות היא תשיחך היא תמלל בפומך. ואמר שם שכל מה שלומדים עתה ואין מבינים בשלמות לעתיד יזכו להתבונן בה והתורה בעצמה תלמדהו דעת. וזהו והקיצות היא תשיחך אשרי המחכה ויגיע: ויש לחתום דברינו ע"פ מה שאמרתי לבאר בחתימת המשנה מאמר אריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש כו' דיש לדקדק לכאורה כפל הלשון ויתבאר ע"פ מה שיש להבין למה קבעו זה בחתימת המשנה והכוונה בזה לעורר לבות בני האדם בראותם בכל המשנה מחלוקת רבות הללו אוסרין והללו מתירין כו' אל יחשבו ח"ו שאותן הדעות אשר לא נקבעו הלכה כמותן הן לבטלה ח"ו כי אלו ואלו דברי אלקים חיים ומלך עולם הגם שההלכה נקבעת כדעת הא' היא לפי ענין הזמן והנהגותו ע"פ מדות העליונות כמו מחלוקת ב"ש וב"ה שהם נגד ב' בחינות עליונות ומדת ב"ש נוטות לצד הגבורה ומדת ב"ה לצד החסד והרחמים ולכן ב"ש לחומרא בכל הש"ס רק באיזה מקומות להמזגת המדות והלכה כב"ה כי עולם חסד יבנה וצריך להתנהג בחסד והלואי כו' ולכן בכמה דברים ג"כ הלכה כב"ש להמזגה כנ"ל. וזהו ענין מפני מה זכו ב"ה כו' שנוחין ועלובין היו כו' ומתנהגין במדת החסד ומקדימין דברי ב"ש כו' כי בחי' המשנה היא תורה שבע"פ ושם הגבורות קודמות כמו חותם כו' כמ"ש בפרדס בענין ירך יעקב בשני מאמרי הזוהר. וההלכה היא נקבעת במדת החסד כי כוס של ברכה בימין. אבל ע"פ מדת הגבורה הלכה כב"ש ולכן עשו ב"ש כדבריהם וכן ר"א במקומו של ר"א כו' כי לכי שורשן ומקומם צריכים לעשות כדבריהם ולכן אמר גבי שמאי דחפו כו' וענותנותו של הלל כו' ויש לפרש עפ"ז מאמר הגמ' (שבת יז) הי' הלל כפוף ויושב לפני שמאי ואותו היום היה קשה לישראל כיום שנעשה בו את העגל דהנה ענין העגל מבואר בהרמב"ן ז"ל שהתגברו מדת הדין הבאה מן השמאל וכ' פני שור מהשמאל לארבעתם ואמרו חז"ל ראה ראיתי את עני עמי אמר לו הקב"ה למשה אתה רואה ראי' אחת כו' ואני רואה היאך מתבוננין בי שאני יוצא בקרונין שלי כו' ושומטין אחד מטטרמולין שלי שכתוב ופני שור מהשמאל ומכעיסין אותי בו והיינו שהיו מקצצין בנטיעות בהתגברות והמשכת מדת הדין עליהם מלבד מעשה העגל עצמו כמבואר ברמב"ן שם ועוד כפאו לאהרן איש החסד לעשיית העגל פני שור מהשמאל להיות החסד נכנע תחת הגבורה וכמבואר בזוה"ק ואותו היום אשר הי' הלל מדת החסד כפוף ויושב לפני שמאי מדת הגבורה הי' קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל שהתגברו אז ג"כ מדת הגבורה על החסד. ויש לפרש ע"פ אלו ואלו דברי אלקים חיים כי בחי' אלקים הוא גבורה וחיים הוא חסד כמ"ש חיים וחסד ואורך ימים בימינה ושתיהן נמשכות ממדת הבינה שהיא בחי' אלקים חיים ושם אחדות בין ב' המדות והתורה נמשכת משם ולכן אמרו ביבמות לא נמנעו כו' לקיים האמת והשלום אהבו כי כוונת ב' הכתות על ההכרעה והשלום ואמת ושלום הן ב' מכריעין. ומכריע הוא באחד ומקבץ ב' הדעות החולקין ומתאחדין ע"י ולכן אין הכרעה שלישית מכרעת שאין זה מענין המחלוקת וכפרש"י ז"ל וזהו לדעתי כוונת הברייתא וכן שני כתובים המכחישין זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי כו' לשון עד מיותר ולדברינו מיושב כי כוונת שניהם כדי שיבוא המכריע ויכריע ביניהם ויעשה שלום ביניהם וזהו ענין מחלוקת שהיא לשם שמים כו' כי שמים מכריעין המחלוקת שהיא לשם זה. ולכן סופה להתקיים ב' צדדי המחלוקת ולהפך ח"ו מחלוקת קרח ועדתו שלא רצו בשלום והעזו נגד משה שהוא המכריע כדברי הזוהר ובזוהר חדש גבי תכשיטי כלה הללו אומרים כיפה דרישא שרי ומהדק כו' וכולם מכוונין לדבר אחד לקשט הכלה ובין כך כלה אוסיפת נוי כו' בראותה שכולם מריבין היאך לתקן קישוטיה ולבתר חדת בכולהו כו' וזהו כוונת אמרם להנחיל לכל צדיק וצדיק כו' בין האוסרין בין המתירים כולם נוחלין נחלה אחת והוא עוה"ב שנקרא נחלה שאינו פוסק וכמ"ש בגמ' דר"ה וזהו לשון להנחיל. גם נחלה הוא דבר טבעי והכרח ולכן לא אמר לשון מתנה כי ישראל נקראו נחלה יעקב חבל נחלתו וכתיב אני חלקך ונחלתך כו' וזהו להנחיל אוהבי יש הם הצדיקים מסטרא דחסד ואוצרותיהם אמלא הם מסטרא דגבורה שנקרא אוצר כאמור יראת ה' היא אוצרו וכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך גו' כמ"ש הזוה"ק על פסוק אומר לצפון תני ואמר בגמ' דסוטה גבי הנהו תרי תלמידי תרווייכו רבנן צדיקי חד מאהבה וחד מיראה כו' וש"י עולמות הן בימין ושמאל ר"ז בימין וק"ג בשמאל כמ"ש בזוה"ק וכל צדיק וצדיק צריך לכליל בשתיהן כי צדיק הוא ג"כ מכריע וזו ראי' שכל הדיעות מתאחדות אחדות גמורה ולכן הוא נוחל הי"ש שהוא ר"ת ימין שמאל. ע"כ צריך שתהא ביניהם אהבה וריעות ואמר את והב בסופה אהבה בסופה כי א"ה הוא ו' ואהבה גי' אחד שצריך להיות אחדות ושלום בסוף מלחמות ה' ולשון סוף הוא קצה מהדבר עצמו כמו מקץ שבע שנים ותרגום מסוף שבע שנין וכמ"ש הרמב"ן ז"ל והכוונה כי המחלוקת הוא בכוונה על השלום בסוף וכמש"ל והמחלוקת על מנת השלום הוא עד שיבוא הכתוב השלישי השי"ת ישים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה וישים חלקנו בתורתו הקדושה. חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל אשר גמלני כרחמיו וכרוב חסדיו במה אקדם ה' אכף לאלקי מרום כו' והפיל חבלי בנעימות תורתו הקדושה ושם חלקי מיושבי בהמ"ד מה נמרצו לחכי אמרותיו מדבש לפי ומה מתקו לחכי רגבי העבודה והמעמסה בעול התורה והעבודה מכל חמדי תבל ותענוגי בני האדם (אתה ה' חזקני ואמצני אגורה באהלך עולמים) והנני נותן הודאה על חלקי אשר חנני ה' ביתרון הכשר דעת. בנה בניתי בית משכנות לאביר יעקב חבל נחלתי וזיכני ה' להוציאו לאור שנת תקצ"ו לפ"ק. עתה יסף ה' לשית ידו שנית עלי ובנאות דביר קדשו ירביצני ובזרוע עוזו יאמצני. והפליא חסדו לי ותושע לי זרועו אף ימינו סמכתני ויקם על סלע רגלי וחלק לי מעט בבינה ונתן לי לשון לימודים לדעת ולהבין דברי חכמים וחדותם וזיכני להביא לבית הדפוס עוד חידושים נחמדים בפלפול ישר בסוגיות הש"ס ובבירור דברי גדולי פוסקים הראשונים ובישוב דבריהם ז"ל כפי אשר מצאה ידי להראות את מקורם בים התלמוד בבלי וירושלמי עוד חלק שני מעניני שו"ת יקרים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא אשר השבתי לשואלי דבר ובטחתי בחסד עליון כי ימצא בהם המעיין דברים נכוחים וישרים למוצאי דעת וירוה נחת ולאשר כי כחי ומזגי רפה מאד (כידוע לכל באי שאר עמי) באתי פעם בארוכה פעם בקצרה לפי העת והעונה בעסקי בהענין וקראתי שם החיבור קהלת יעקב יען כי בו נקהלו ונקבצו הרבה סוגיות וענינים נחמדים בדברי הש"ס והפוסקים וכולם נקבצו ובאו יחד והיו לקהלה אחת ע"כ במקהלות אברך את ה' אשר זיכני לבצוע את המחברת הזאת ולהציב לה דלתים. כן עוד יזכני להשתעשע בנעימות תורתו הקדושה ויחזקני ויאמצני להבין ולהשכיל דברי חכמים וסודותם ובאמיתות תורתו ידריכני ויראני נפלאות וכאשר התפלל נעים זמירות ישראל גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ויהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל הלא כה דברי הכותב והחותם היום יום ה' י"א ימים לחודש מרחשוון דהאי שתא האדר"ת והאמונה לפ"ג פה קארלין יצ"ו. יעקב בלא"א מהור"ר אהרן זללה"ה חונה פה קארלין