קהלת יעקב (ברוכין) ז

ועיקר עמל האדם בתורה הוא בתורה הנמסרה למשה מסיני בע"פ להבין דברי חכמים וחדותם המבארים לנו פשוטי המקראות והדינים הנמסרים והרמוזים בתורה שבכתב ומבלעדי התורה שבע"פ בל יבין ובל ישכיל בתורה שבכתב ואת כל התורה המסורה לנו בדקדוק תיבה ואות והדינים וההלכות אשר המה כהררים התלוים בשערה והיא היא הנתנה למשה מסיני ומסרה ליהושע ולזקנים ולאנשי כנסת הגדולה כמו שדרשו חז"ל על פסוק ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם מלמד שכולם נתנו למשה מסיני ומאד צריך האדם לעמול וליגע עצמו בה לעמוד על עומק דברי חכמינו ז"ל והם הם המבארים לנו עמקי סודות הגנוזים בתורה שבכתב כדאמרינן מי איכא מידי דלא רמיזא באורייתא ואמרו ז"ל לא כרת הקב"ה ברית את ישראל אלא על התורה שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה וע"ז דרשו חז"ל (חגיגה ג ב) דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים כו' מה דרבון הזה מכוין את הפרה לתלמי' להוציא חיים לעולם אף דברי תורה מכונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים (ביאורו כי כמו הפרה החורשת בשדה לולי הדרבן שעלי' המוליכה בדרך ישרה היתה מעקמת ומקלקלת המחרישה כמו כן דברי חכמים המה מכונין את לומדי התורה שבכתב ומישרים ארחותם להבינם על מקומם ומכונם. ולולי דבריהם ז"ל איש כל הישר בעיניו היה מעקם אורחותיו לפרש דברי התורה כפי רצונו וחפצו רק דברי החכמים ז"ל מקבלי התורה שבע"פ המה מכונין את לומדי התורה לבל יטו אשורם) אי מה דרבן הזה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין ת"ל וכמסמרות. (פי' שהת"ח צריך להיות קבוע ועומד במקומו לבל יצטרך לפרסם א"ע) אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף דברי תורה חסרין ולא יתרין (פי' כיון שהת"ח צריך להיות קבוע במקומו כמו המסמר א"כ הרי המסמר אין תועלתו כ"א בהיותו נעוץ וקבוע בכותל והרי הוא חסר ולא יתר כיון שרובו גנוז בכותל. יכול אף ת"ח כן כיון שהוא קבוע במקומו הוא חסר ולא יתר שאינו עושה פירות) ת"ל נטועין מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין (פי' הנטיעה הזו היא ג"כ קבוע ותקוע ואעפ"כ כל שהיא תקוע וקבוע ביותר פרה ורבה ביותר אף ת"ח כל שהם קבועים ביותר המה פרים ורבים ותורתם מתברכת) בעלי אסופית אלו ת"ח כו' (וזו כוונת הפייטן ליוצר של פסח ידועיך נטועים כבמסמר. צנועים בכל משמר) וסיום הברייתא כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרם מפי אדון כל המעשים ב"ה דכתיב כו' כינו החכמים ז"ל דברי התורה שבע"פ לנטיעה זו שהיא פרה ורבה. כן דברי התורה הקדושה פרה ורבה בלב כל הוגי בה לשמה ועמל בה בכל כחו למצוא בה כל אחד חלקו בחדושי תורה כפי עמלו ועפ"ז יתפרש שפיר דברי רש"י ז"ל (פרק הפועלים דף פ"ה ע"ב) על הא דאמר רב יהודה אמר רב מי האיש החכם ויבין את זאת כו' דבר זה אמרו חכמים ולא פרשוה כו' עד שפרשו הקב"ה בעצמו שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה פרש"י כשהיו עוסקים בתורה לא היו מברכים לפניה כו' ברכת אשר נתן לנו תורת אמת כו' ולכאורה תמוה דהלא ברכה הראשונה שעל התורה היא ברכת אשר בחר בנו מכל העמים אשר על זה אמרו חז"ל זו היא מעולה שבברכות ולמה תפס רש"י ז"ל הך ברכה שלאחרי'. אך נראה דכוונתו ז"ל דהנה שני הברכות האלו לשונם מורה שהברכה ראשונה נתקנה על תורה שבכתב והשני' אשר נתקנה בלשון וחיי עילם נטע בתוכנו קאי על תורה שבע"פ יען נמשלה לנטיעה כדרש חז"ל (ומצאתי שגם הטור ז"ל סי' קל"ט כתב ג"כ דנוסח זה קאי על תורה שבע"פ) וכמו שבארנו וגם מכוונת לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים כמבואר בברייתא דלעיל. והנה הדור ההוא אשר בימי הנביא אין לנו לומר שהיו מזלזלין בתורה שבכתב אלא בתורה שבע"פ וע"ז מורה הלשון ולא הלכו בה (כדדייקינן בנדרים מאי ולא הלכו בה) לשון הליכה מורה על תורה שבע"פ כדדרשינן בתו"כ אם בחוקתי תלכו מלמד שתהיו עמלים בתורה והם לא היו רוצים לעמול בה ולא ברכו הברכה הזו שהיא החיי עולם הנטוע בתוכנו ע"כ נקט רש"י הברכה הזו (ואף שעתה היא הברכה שניה היינו משום שעתה מברכין לפניה ולאחריה. אבל בימי הנביא עדיין לא נתקנה הברכה שלאחרי' שהיא מדרבנן דרק ברכת התורה לפני' הוא מה"ת ומסתבר לרש"י ז"ל לברך ברכה הלזו לפני' שכוללת גם התורה שבע"פ בנוסח וחיי עולם נטע בתוכינו) וע"כ שאלו לחכמים ולנביאים ולא פרשוה כי לא היו יודעים מה בלבם. (ועיין בנדרים בר"ן בשם החסיד רבינו יונה) וזה לדעתי ביאור הכתוב (בירמי' ד') נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים לפי מה שהקדמנו לעיל כי לולי דברי חז"ל בקבלתינו הנאמנה הי' כ"א מפרש הכתובים כפי חפצו ורצונו ואחרי הטיית יצרו וכל דרך איש הי' ישר בעיניו אף כי יצמח מנו שורש פורה ראש ולענה והם הם הקוצים המכאיבים לנטיעת התורה שבע"פ לכן אמר הנביא נירו לכם ניר אחרי שנמשלה התורה לנטיעה זו שהיא פרה ורבה צריך בתחלה לחרוש ולשדד אדמתו להסיר כל הקוצים המכאיבים ומשבשים הלב ולסקלו מאבני נגף כי אז יצמח צמח צדיק ונשא ענף ועשה פרי אבל זולת זה תהי' הזריעה אל קוצים ולא יצליח וזו כוונת הנביא נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים ואמר בפ' השני המולו לה' והסירו ערלת לבבכם. והכלל שעיקר עמל התורה שהזהירו עליו בכמה מקומות הוא לעמוד על עמקה של תורה שבע"פ המבארת לנו כל סתום וחתום בתורה שבכתב דקדוקי' באותיותי' בצפונותי' הכל יתבאר ע"י דברי חז"ל בקבלתם בתורה שבע"פ וזולתה כל משכיל ידל מבין ונקראו העוסקים בה גבורים במלחמתה של תורה כמבואר בגמ' ובמדרשים ביען שצריך לזה גבורה גדולה ונראין כלוחמים אך את והב בסופה כו' מאחר שכוונת כולם לש"ש וע"ז התפלל ר' נחוניא בן הקנה בכניסתו לבהמ"ד וביציאתו תפלה קצרה ואמרו לו חכמים מה מקום לתפילה זו לכאורה למה שאלו מה מקום כו' מה תפלה זו היל"ל. גם דקדוק לשון המשנה בכניסתו וביציאתו דמשמע תיכף כשנכנס במקום פתח כניסת בהמ"ד אך מבואר הדבר שכל תפלה יש לה יסוד מוסד ומקום ומדה ידועה בעולמות העליונים והג' תפלות הם כנגד ג' אבהן אי"ו בחי' חסד גבורה ת"ת וע"ז אמרו כל הקובע מקום לתפלתו כו' ושאלו החכמים ז"ל מקומה של תפלה זו ונגד איזה בחי' וכוונה היא ואמר להם בכניסתי אני מתפלל כו' ונראה שהתפלות הללו הכוונה בהם נגד העמודים שבהמ"ד נשען עליהם (וזהו ביני עמודי דהוו גרסי) והמה נגד בחי' נצח והוד ולכן התפלל אותן תיכף. בכניסתו וביציאתו. נגד התמכין שהם מזוזת הבית ובכניסתו התפלל שלא תארע ח"ו תקלה על ידו היינו נגד בחי' נצח שהת"ח מנצחים זא"ז בהלכה שיהיו לוחמים במלחמת של תורה לש"ש ולא יגיע תקלה מהנצוח. וביציאתי אני נותן הודי' על חלקי נגד בחי' הוד'. שבו הודאה והן העמודים ולכן אמר אני רץ כו' ועל נצוח כזה אמר ר"א אר"ח ת"ח מרבים שלום בעולם כו' היינו התלמידים הנצרכים להנצוח והפלפול עדי יגיעו לעומקה של הלכה כל שכוונתם לש"ש שיהיו לימודי ה' והמה בחינת נו"ה המה מרבים שלו"ם בעולם בחי' מ"ל מקבלים עול מלכות ותורתו הקדושה ואמרו חז"ל (סנהדרין דף כ"ד) לא' קראתי נועם אלו ת"ח שבא"י כו' ולא' קראתי חובלים אלו ת"ח שבבבל כו' שעיקר רב הפלפול והטורח הוא בתלמוד בבלי ולא יעלה על הדעת ח"ו שדברו זאת לגנות ת"ח שבבבל וכן מה שדרשו במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל אלא שהת"ח שבבבל להיותם יושבים בחו"ל ובארעא דחשוכא כדאמר בגמרא הוצרכו לרוב הפלפול והטורח והעמל הגדול כדי לעמוד על עומקה של הלכה ולגלות העמוקות מני חושך וזה ענין המלחמה. וכן הי' דרכם להלביש כל הסודות התורה באגדות ובקוצר גדול שנראין כפשוטן והן עמוקות מאד לזוכה להתבונן בהם וכדא' בזוה"ק כל תלמודא דלהון על רזין דאורייתא סדרין לי' ויתפרש שפיר הדרש במחשכים הושיבני כמתי עולם זה תלמודה של בבל והוא משל לאיש יפה תואר ויפה מראה היושב במקום חושך ואפלה שאין יופיו נראה ואין מרגיש בו רק אחרי יציאתו משמה תופיע עליו נהרה. כך סודות התורה המלובשים בתלמוד ובאגדות אשר לפי פשוטן אין מסתכל ומבין בהם כלל ונראין כחושך אך היורד לעומקן וזוכה להתבונן בהם רואה בהם אור גדול ומרגיש במתיקותה. זהו המשל על תלמודה של בבל והוא לשבח. (ומדוקדק לישנא תלמודה ולא תלמוד) וכן כוונתם במדרש העם ההולכים בחושך לעתיד אור נגה אליהם אלו העוסקים בתלמוד בבלי הכוונה ע"פ מה שכתבתי