קהלת יעקב (ברוכין) סח

לבו ביום. ונראה דהלכה דאין מחוסר זמן לבו ביום דהא לפי מה שפסק הרמב"ם כריב"ב קשה פסח כשר היכי משכח' לה כמו שמקש' בזבחים (דף יב) ואמר ר' אבהו כשהפרישו לאחר חצות אביי מתרץ קודם חצות ואין מחוסר זמן לבו ביום ואפילו לרב פפא שתירץ שם אפי' תימא מאורתא כו' ע"כ אין מחוסר זמן לבו ביום כמ"ש התוס' שם ובודאי אין סברא בעולם לומר דהרמב"ם סבירא ליה דפסח אינו כשר רק אם הפרישו לאחר חצות גם כתב בפירוש שחטו קודם חצות פסול משמע בהדיא דהפרשה כשירה קודם חצות אע"ג דהוי דחוי כו' ע"כ אין מחוסר זמן לבו ביום ומש"ה כתב כאן סתמא לוקה ואפילו קודם חצות ודלא כמ"ש הכ"מ: דף צב ע"א אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מחלוקת בערל א"י אבל ערל ישראל ד"ה טובל ואוכל פסחו לערב כתבו התוספת ותימא לריב"א דלא מצינו בשום מקום טבילה לישראל שמל אפילו מדרבנן ונראה לתרץ ע"פ משנה דחגיגה טבל לחולין הוחזק לחולין ואסור כו' טבל לתרומה הוחזק לתרומה ואסור לקדשים כו' שכל טבילות קדשים בעי כוונה לשם קדשים בשעת טבילה והרי זה שהיה ערל כל טבילותיו עד עתה היה רק לחולין ולא לקדשים ע"כ לא עלו לו כל טבילותיו וצריך טבילה לשם קדשים וזו מעלה מדרבנן היא כהא דאונן ומחוסר כפורים כו' והרמב"ם השמיט הך טבילה ולא ידעתי למה: דף צג ע"א תנו רבנן חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני דברי רבי ר' נתן אומר חייב כרת על הראשון ופטור על השני ר' חנניא כו' ואזדו לטעמייהו דתניא גר שנתגייר בימי קדם בין שני פסחים וכן קטן כו' חייב לעשות פסח שני דברי רבי ר' נתן אומר כל שזקוק לראשון זקוק לשני כל שאין זקוק לראשון כו' במאי קמפלגי רבי סבר שני רגל בפ"ע ר' נתן סבר כו' הנה הרמב"ם פסק בפ"ה מהלכות ק"פ מי ששגג או נאנס ולא הקריב בראשון אם הזיד ולא הקריב בשני חייב כרת והשיג עליו הראב"ד וכתב שנה זה במשנתו דרבי ור' נתן ור' חנניא בן עקביא פליגי עליה: עוד השיג עליו לקמן בדין הלך ולא הגיע מפני שעכבוהו הבהמות בדחקם. כתב הרמב"ם הרי זה אנוס. וכתב הראב"ד אינו תופס דרך הגמרא ונראה לענ"ד דהרמב"ם לשיטתו תופס דרך הגמרא שפיר דהכי איתא לקמן (דף צד) היה עומד לפנים מן המודיעים ואינו יכול לכנוס מפני גמלים וקרונות המעכבים אותו יכול לא יהא חייב ת"ל ובדרך לא היה והרי לא היה בדרך והנה לשיטת הראב"ד דאנוס בראשון פטור כמו, בדרך רחוקה אין לברייתא זו מובן כלל דע"כ אין הפירוש שהוא אינו יכול לכנוס כלל דא"כ אמאי חייב באמת וע"כ כפירש"י שהוא יכול לכנס אלא שאינו יכול לבוא עם בניו וב"ב ואשמעינן קרא דחייב דאין זה אונס כלל שיש לו להשמט ולילך יחידי. והנה זולת שהעיקר חסר מן הספר קשה ג"כ איך תיסק אדעתין שחשוב אונס כיון שיכול לילך לבדו ול"ל קרא ואם הסברא נותנת שיחשב אונס היאך נתמעט מקרא והרי לא היה בדרך אמת שלא היה בדרך אבל לא מטעם דרך רחוקה בעינן לפוטרו רק מטעם אונס. אלא ע"כ כשיטת הרמב"ם דשגג או נאנס בראשון אם הזיד בשני חייב: ולפ"ז ניחא פי' ברייתא זו כפשוטו אם אינו יכול לכנס כלל מפני גמלים וקרונות המעכבים יכול לא יהא חייב היינו שיחשב לו דרך רחוקה כיון שבאמת אינו יכול לכנס והוי אמינא דיבטל ממנו עוד חיוב כרת אע"פ שיהיה חייב בפסח שני כדין דרך רחוקה דמה לי אינו יכול לכנוס מפני ריחוק הדרך או מפני גמלים וקרונות המעכבים ובזה נתמעט מקרא דכיון שהוא מן המודיעים ולפנים לא חשיב עכוב מצד ריחוק הדרך רק אונס בעלמא וחייב היינו בפסח שני אף לענין כרת וזה החילוק בין אונם לדרך רחוקה שמי שהוא בדרך רחוקה לא חל עליו החיוב כלל מן הראשון ואף שחייב בשני פטור מכרת אם הזיד בו שלא נאמר כרת אלא בראשון אבל האנוס גזירת הכתוב הוא שיש עליו עוד חיוב כרת אם לא עשה את השני ואם הזיד בו ענוש כרת ודוק ועיין בכ"מ מ"ש בטעם הרמב"ם שפסק כרבי: עוד נ"ל ראיה לשיטת הרמב"ם דהלכה כרבי דפסח שני רגל בפ"ע הוא מחגיגה (דף ט) דאיתא התם מתקיף לה רב פפא הניחא למ"ד פסח שני תשלומין דראשון הוא אלא למ"ד פסח שני רגל בפ"ע הוא מאי איכא למימר ומדפריך עליה דר' יוחנן מדרבי אלמא דהלכתא כותיה וכמ"ש התוס' שם דלא מסתבר למימר דבעי לישבה ככ"ע וע"ש בסוגיא היטב דמשמע התם דחזקיה סבר שני רגל בפ"ע הוא דהא חזקיה אמר נטמא בלילה אינו מביא דכיון שלא נתחייב עדיין בקרבן אין לו תשלומין דבלילה לא נתחייב בקרבן משום דסובר לילה הוי מחוסר זמן וכן הלכתא. ואם איתא דפסח שני תשלומין דראשון הוא אכתי אמאי סובר שאין לו תשלומין מפני שנדחה מחמת הטומאה הא משמע התם דלמ"ד שני תשלומין גם כאן אין נדחה מחמת הטומאה כמ"ש שם טעמא דר"י שאני טומאה דיש לה תשלומין בפסח שני ור"י לא פליג עליו בהא דטעמא דר' יוחנן משום דסבר לילה אין מחוסר זמן ע"ש: ואגב אמרתי לפרש כאן לשון הירושלמי בריש פרקין דאיתא התם ניתן לישראל לבנות בית הבחירה יחיד עושה פסת שני ואין צבור עושין פסת שני ועיין בקרבן עדה שנדחק מאד ולא נמלט כאן מחסרון או יתרון ובקונטרס פירש דל"ג לגמרי ניתן לישראל כו' וזה ודאי תימא ובתוספת הוסיף מדעתן ניתן לישראל לבנות בית הבחירה ולחוג בו שלש פעמים בשנה ע"ש ולי נראה כפשוטו דה"פ אם ניתן לישראל רשות לבנות בית הבחירה בין ראשון לשני הדין שאין עושין פסח שני משום דיחיד עושה פסח שני ואין צבור עושין פסח שני אח"כ ראיתי בתוספתא משמע להדיא הכי דאיתא החם גר שנתגייר בין שני פסחים צריך לעשות פסת שני דברי רבי ר' נתן אומר א"צ כו' ניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה היחיד עושה פסת שני ואין צבור עושין פסח שני ע"ש: דף צו ב הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים כו'. הנה הרמב"ם כתב בפ"ד מהלכות קרבן פסח מי שאבד פסחו ומצאו אחר שהפריש פסח אחר והרי שניה' עומדים יקריב איזה מהן שירצ' לפסח. וכתב הר"י קורקוס ז"ל יש כאן מקום עיון על רבינו במ"ש יקריב איזה מהן שירצה לפסח והוא דעת רבנן בפ' שני שעירים (דף סד) ור' יוסי פליג וסבר יקריב הראשון והקשו שם לרב דאמר גבי שני שעירים שאם מת אחד מהזוג שהדין הוא שיקח זוג אחר ודעת רב שהראשון יקרב והשני ירעה נהי דב"ח אינו נדחין יקריב איזה שירצה ותירצו דרב סבר כר' יוסי דאמר גבי פסח שהראשון יקרב ופסק שם הרמב"ם כרב ואיך פסק כאן כרבנן והל"מ דחה כל תירוצו וסיים ובודאי קושיא עצומה היא וצ"ע ולי נראה דטעמא רבה איכא לחלק בין ההוא דשני שעירים לפסח דהא גבי פסח הדין נמנין ומושכין ידיהם עד שישחט אלמא דליכא מצוה למנות על הראשון דהא אפי' לכתחלה מושך ידיו ממנו ונמנה על אחר ותלוי בדעתו ונראה דאפי' משכו כל החבורה ידיהם מן הראשון אף דעבדי איסורא הראשון הוי מותר הפסח ויוצאין בשני וא"כ הדין נותן כאן שנאבד הראשון ונימנו על שני ונמשכו מן הראשון בהיתר כיון שלא היה לפניהם תפס מנויין על השני לגמרי ועתה אין נפקותא אם יחזרו אל הראשון וימשכו מן הב' או אם ירצו ישארו בשני כיון שכבר נמשכו מן הראשון בהיתר אבל בשעירי יוה"כ דאם הראשון קיים לפנינו לא תפס קדושה על האחר כלל מש"ה אף אם נאבד ונמצא עתה מצוה בראשון ומה"ט סובר הרמב"ם דכיון שמצינו פלוגתת רב ורבי יוחנן בשעירי יוה"כ ולא בפסח דהוי רבותא יותר לרב [דהא בשעירים לא הוי רבותא יותר לר"י כיון שאמר דוקא הב' מטעם דב"ח נדחין] ש"מ דבפסח לא אמר רב דוקא הראשון רק איזה שירצה ומהטעם שכתבתי ומה שאמרו דרב כר' יוסי אינו אלא לתרץ טעמיה דרב דנהי דאין ב"ח נדחין וכשר הראשון למה ראשון דוקא וע"ז אמרו סבר כמו שאמר ר"י לענין פסח ומכ"ש דשייך טעמא בשעירים אבל רב לא סבר כר' יוחנן לגמרי אף בפס' נגד חכמים רק מחלק בין פסח לשעירים ומש"ה לא אתאמר פלוגתתם לענין פסח ונכון: