קהלת יעקב (ברוכין) סז

לפוטרו מן הכרת א"ר אליעזר מתניתין אמרה כן השיב ר"ע הזאה תוכיח שהיא מצוה ומצוה להזות תיפתר שחל ז' שלו להיות בי"ד שחל להיות בשבת שאילו חול היה היה מזה עליו ואח"כ בא ושוחט לו את פסחו והוא נכנס ואוכלו בערב מכיון שהיה שבת ואינו מזה עליו נמצא מתעכב מן המצות [פי' שמביא ראיה דע"כ מצוה איכא דהא כאן אם היו מזין עליו לא היה יכול לכנוס בעזרה עד הערב. ואי אמרת אף מצוה ליכא כיון שהוא מאיסקופת העזרה ולחוץ מה השיב ר"ע לר"א והלא הזיה מצוה ואמרו בברייתא כך מקובלני ממך הזיה שבות הוא ואינו דוחה את השבת הלא לר"א אף אם יזו לא יהיה מצוה אלא ע"כ לר"א מצוה איכא]. א"ר הושעיא תפתר שחל יום השביעי שלו להיות בי"ג שחל להיות בשבת שאילו חול היה היה מזה עליו ולמחר הוא בא ושוחט לו את פסחו והוא נכנס ואוכל לערב מכיון שהוא שבת ואינו מזה עליו נמצא מתעכב מן המצות [פי' ר' הושעיא סבר דלר"א דמחשב מאסקופת העזרה ולחוץ דרך רחוקה גם מצוה ליכא כמו לר"ע והא דהשיב לו ר"ע הזיה תוכיח שהיא מצוה מיירי שחל שביעי שלו בי"ג. דבאופן זה ודאי אם היו מזין עליו בשבת היה מצוה בי"ד לעשות הפסח ומסיים שם אשכח תנא כהדין קדמייתא [פי' מצינו ברייתא שהשיב ר"ע משביעי שחל להיות בארבעה עשר בשבת ויוכל להיות שהיא הברייתא אשר הובאה בש"ס דילן (דף סט) שחל שביעי שלו להיות בשבת בע"פ וכמ"ש לעיל ומינה מוכח כר' יוחנן דלר' אליעזר מצוה מיהא איכא] אר"י בן פזי תפתר כמ"ד מאסקופת ירושלים ולחוץ משיבין דבר שמחוץ ירושלים על דבר שבירושלים פי דאיתא בתוספתא והובאה בגמרא דילן (דף צד) ר"א אומר נאמר' רחוק מקום בפסח ונאמר רחוק מקום במעשר מה להלן חוץ לאכילתו אף כאן חוץ לאכילתו ר"י בר יהודה אומר משום ר"א חוץ לעשייתן וזה שתירץ ר"י בן פזי לעולם למ"ד דלר"א מאסקופת העזרה ולחוץ היינו חוץ לעשייתו אף מצוה ליכא והא ברייתא דתני בהדין קדמייתא שהשיב ר"ע משביעי שחל בי"ד תפתר כמ"ד חוץ לאכילתו אבל בירושלים חייב לעשות פסח) ע"ש בירושלמי היטב. והנה הרמב"ם לשיטתו שפסק פי"א מה' פרה מי שהוזה עליו בשלישי ולא הוזה עליו בשביעי ושהה כמה ימים טובל בכל עת שירצה אחר השביעי כו' ע"ש בכסף משנה ראיות הרמב"ם מפסיקתא וספרי ולפ"ז מוכח ע"כ מסקנת הירושלמי דלאחר הזיה בע"פ אין שוחטין עליו את הפסח דאם איתא דשוחטין מה השיב ר"ע משביעי שחל י"ג בשבת שאילו חול היה כו' מכיון שהוא שבת ואינו מזה עליו נמצא מתעכב מן המצות מפני מה מתעכב יזו עליו למחר בי"ד וישחטו עליו הפסח כיון דהפסח כשר אטו משום דלא יהיה מצוה ידחה שבת הא עכ"פ לא יתבטל ממצות הפסח. אלא ע"כ לפי מסקנת ר' הושעיא אין שוחטין על טמא מת אף לאחר הזיה. והנה משנתינו סתמא לר"א מאיסקופת העזרה ולחוץ וכן מסקינן בגמרא (דף צד ב) כמאן אזלא הא דאמר ר' יצחק בר רב יוסף בטמאים הלך אחר רוב העומדים בעזרה כמאן כר"י בר יהודה שאמר משום ר"א היינו חוץ לעשייתן ומוכח ג"כ דלר"א אף מצוה ליכא מדשנינו סתמא פלוגתת ר"א ור"ע ולא מפרש בגמרא כדמפרש בירושלמי לא אמר ר"א אלא לפוטרו מן הכרת. גם בפירוש אמרו שם ואע"ג דמצי עייל לא אמרינן ליה קום עייל וא"כ נשאר קושיית הירושלמי מה השיב ר"ע לר"א במשנה מהזאה שהיא מצוה ואמר לר"א לא כך מקובלני ממך מה מצוה איכא בי"ד הא אף אם יקבל הזאה יהא פטור שיהיה חוץ לעזרה ולמה ידחה שבת אלא ע"כ תשובתו משביעי שחל בי"ג כר' הושעיא בירושלמי ואכתי למה ידחה שבת הלא גם למחר יוכלו להזות עליו וכמ"ש בשם הרמב"ם בהלכות פרה אלא ע"כ שאין שוחטין עליו ביום הזאתו והנה ר' יוחנן בשם ר' בנאה שאמר בעשרה לא מהילי משום חולשא דאורחא הא אם הוזו בעשירי היו יכולין לעשות הפסח לשיטתו שאמר בירושלמי לא אמר ר"א אלא לפוטרו מן ההכרת אבל מצוה איכא ומסתייע מתשובתו של ר"ע דמפרש לה בז' שחל בי"ד ואליביה ע"כ שוחטין על טמא מת לאחר הזאתו אבל לר' הושעיא ור"י בן פזי וכדמוכח מש"ס דילן ע"כ תשובתו מי"ג ומוכח להיפך וכדברי הרמב"ם והברייתא שהביא הל"מ מפ' אלו דברים שאמרו שם שחל שביעי שלו להיות בשבת ובעה"פ אתיא כפשטא בע"פ ממש וכדמוקמינן בירושלמי כמ"ד מאיסקופת ירושלים ולחוץ ואתי שפיר הכל ודו"ק: דף צא ע"א דתניא ר"ש אומר מנין לזובח את פסחו בבמת יחיד בשעת איסור הבמות שהוא בל"ת ת"ל לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך יכול אף בשעת היתר הבמות כן ת"ל באחד שעריך לא אמרתי אלא בזמן שכל ישראל נכנסים בשער אחד ובזבחים (דף קיד ע"ב) בעי רבה לאוקמי ברייתא זו קודם חצות וכמו שפירש"י כאן ומסקינן התם לעולם אחר חצות ובשעת היתר הבמות קאי והא בשעת איסור הבמות קאמר איסור במה לו והיתר במה לחבירו עיין רש"י ותוספת שם והנה הרמב"ם בפ"א מהלכות ק"פ כתב כמסקנא דהתם בזבחים וז"ל אין שוחטין את הפסח אלא בעזרה כו' אף בשעת היתר הבמות כו' שנאמר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך מפי השמועה למדו שזו אזהרה לשוחט בבמת יחיד אף בשעת היתר הבמות וכתב הל"מ קשה דלמה לא פירש רבינו ז"ל דהיינו דוקא אחר חצות אבל קודם חצות ליכא איסורא כלל כדאמרו בזבחים יכול אף בשעת היתר הבמות כן ת"ל באחד שעריך וי"ל דסתמא שלו כפירושו דאין נקרא פסח אלא אחר חצות ואילך אבל קודם לכן שלמים הוי ע"כ. והנה כתב דבריו מפני שראה שרש"י ותוספות פירשו כן וז"ל התוספות ד"ה היתר במה לחברו ושעת היתר הבמות דקתני היינו קודם חצות דכשר בבמה שלא לשמו אבל באמת רש"י ותוספת לשיטתם אזלי דרש"י פי' בריש זבחים הפסח בזמנו פסול שלא לשמו היינו מחצות היום אבל קודם לכן קיי"ל דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוי והיינו כר' יהושע שם (דף יא) דאמ' הפסח ששחטו שחרי' בארבע' עשר שלא לשמו ר' יהושע מכשי'. אבל הרמב"ם פי' שם במשנה וזמנו של פסח הוא יום י"ד בניסן אבל אם ישחט ביום אחר שאינו יום י"ד שלא לשמו כשר והיינו כר' יהודה בן בתירא שחולק על ר' יהושע ואמר פסול כאילו נשחט בין הערבים וכן פסק בחבורו פט"ו מהלכות פסוה"מ א"כ בודאי כל היום נקרא פסח ולא שלמים ולא כמו שכתב הל"מ דסתמו כפירושו דקודם חצות שלמים הוי דהא להרמב"ם אם נשחט לשם שלמים פסול אף קודם חצות וא"כ מ"ש הכא סתמא וכל המקריב את הפסח בבמת יחיד לוקה על כל היום קאי אפילו קודם חצות ושעת היתר הבמות כדקתני בברייתא היינו בי"ג דכשר בבמה שלא לשמו: ודברי הל"מ שכתב לתרץ דברי הרמב"ם דסתמו כפירושו דקודם חצות מן הסתם שלמים הוי משמע דלא בעי עקירה. וזה ודאי תמוה דהא אמרינן לעיל (דף ס"ד) ובמועד שלא לשמו חייב הא סתמא פטור אמאי כו'. שמעת מינה פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה אמר רבי חייא בר גמדא נזרקה מפי חבורה ואמרו כגון שהיו בעלים טמאי מתים ונדחין לפסח שני דסתמיה לשם פסח קאי וכיון דפסח בשאר ימות השנה שעומד לפסח שני בעי עקירה א"כ כ"ש קודם חצות שעומד לפסח לאחר חצות בודאי בעי עקירה וכיון דבעי עקירה לא חשיב שלמים מן הסתם. ואין להקשות אפי' לשיטת הרמב"ם שהוא נקרא פסח כל יום י"ד דאם שחטו שלא לשמו פסול מ"מ מפני מה לוקה אם שחטו בחוץ קודם חצות הא הוי מחוסר זמן שגם שחטו לשמו פסול קודם חצות כדמסקינן שם בזבחים שאף ריב"ב מודה לזה וכן הלכה. והרמב"ם פסק פי"ח מה' מעה"ק שחט מחוסר זמן בחוץ פטור והיינו כרבנן דר"ש וכ"כ הרמב"ם בפי' המשניות ואין הלכה כר"ש בכולן. וא"כ אמאי לוקה קודם חצות גם הכ"מ כתב להדיא הכי פי"ח מה' מעשה הקרבנות על מ"ש הרמב"ם השוחט את הפסח בחוץ האי שאר ימות השנה היינו בר מיום י"ד קודם חצות ומטעם שכתבתי דהוי מחוסר זמן אבל לענ"ד נראה ברור דלהרמב"ם לוקה קודם חצות דהא פלוגתא בכמה דוכתי אי יש מחוסר זמן