קהלת יעקב (ברוכין) סה

לעבד על מנת שאין לרבו רשות בו קנה האדון אא"כ התנה בגופה של מתנה כגון שאמר לו ע"מ שתצא בהם לחירות או ע"מ שתעשה בהם כל מה שתרצה בלא רשות אדון שלך לא קנה האדון ואמאי לא כתב כאן אלא שלא יהא לרבך רשות בהם ובכ"מ כתב שסמך על מ"ש בהלכות זכי' ומתנה ולי נראה שזהו דוחק שיניח מקום לטעות אלא דבריו נכונים ע"פ מה שהעלתי בספרי משכנות יעקב חלק יו"ד (סי' נה) בישוב דברי הרמב"ם שפסק כשמואל דאמר במסכת נדרים (דף פח) על הא דתנן התם המודר הנאה מתתנו ורוצ' לתת לבתו מעות אומ' לה הרי מעות הללו נתוני' לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעלך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך ואמר רב בגמרא לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת בפיך אבל אמר לה מה שתרצי עשי קנה יתהון בעל ושמואל אמר אפילו אמר לה מה שתרצי עשי לא קנה יתהון בעל ופסק הרמב"ם בכמה דוכתי כשמואל דלא בעינן שיאמר דוקא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך אלא שפסק דאפי' לשמואל תרתי בעי היינו על מנת שאין לבעליך רשות בו אלא מה שתרצי עשי והרבה פוסקים פסקו כרב עיין בר"נ. גם הקשו על הרמב"ם מה מוסיף מאי שתרצי עשי אם אינו מייחד לשום דבר ובררתי שם בספרי דהנה ר' זירא אמר במס' נדרים כמאן אזלא הא שמעתא דרב כר"מ דאמר יד אשה כיד בעלה ובמסכת קידושין (דף כד) גבי פלוגתת ר"מ ורבי יהודה קאמר רב ששת בגמרא דפלוגתייהו שם לענין עבד כשהקנה לו אחר מנה וא"ל על מנת שאין לרבך רשות בו כו' ור"א אמר כל כה"ג כ"ע לא פליגי דלא קנה וקמפלגי באומר על מנת שאין לרבך רשות בהן אלא שתצא בהן לחירות והנה התוס' והרא"ש השוו הא דעבד דעל מנת שתצא בהן לחירות להך דאלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך גבי אשה ותרוייהו דבר מיוחד נינהו ולא לכל מה שתרצי לעשות ומזה הכריחו כיון דלר"א אליבא דר"מ על מנת שתצא לחירות לא מהני ה"ה מה שאת נושאת ונותנת לפיך ג"כ לא מהני ואין תקנה לר"מ כלל לתת לבתו מעות אף שיאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך ולכן הוכרחו לומר דסוגיא דנדרים דמוקי ר' זירא שמעתא דרב דמישרי באם א"ל מה שאת נושאת ונותנת לפיך כר"מ דאמר יד אשה כיד בעלה אזלא ע"כ כרב ששת דסבר דלא פליגי רק באומר סתם על מנת שאין לרבך רשות בו אבל באומר על מנת שתצא לחירות גם ר"מ מודה דיכול העבד לפדות עצמו במעות האלו וה"ה גבי נדרים במודר הנאה מחתנו דאומר מה שאת נותנת כו' שרי אפילו לר"מ. אבל לר' אלעזר גם בהאי גוונא שאת נושאת ונותנת כו' לא שרי אלא לר' יהודה אבל לר"מ בכל גוונא אסור ולפי סברא זו קשה באמת מנ"ל לר' זירא דאתיא שמעתא דרב כר"מ אליבא דרב ששת הא מצי מיתוקמא כרבנן ואליבא דרבי אלעזר דכשאמר לו על מנת שתצא בהן לחירות הרי המעות שלו ואין לרבו זכייה בהן ה"נ כשאמר לו ע"מ כו' אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך אין לבעלה זכיה בהן אבל בעל מנת שאין לבעלך לחוד או גם במה שתרצי עשי לחוד קנה יתהון בעל כמו בעבד לר"א לפי סברת התוספת דמדמי ע"מ כו' לחירות לע"מ כו' אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך ורב כרבנן ושמואל מוקים פלוגתייהו כרב ששת להכי סבר דדי במה שתרצי עשי כו' לכן נלע"ד דהרמב"ם מפרש דאף ר"א סובר דלא מהני ע"מ שתצא בהן לחירו' אליבא דר"מ. היינו משו' דהתם בעינן שיהיה לעבד שום זכיה בהם דלהכי קרינן ביה בכסף ע"י עצמו וסברי רבנן כשאומר ע"מ שתצא בהן לחירות מוציא מידי זכיית רבו כיון דלעבד גופא לא נתנו אלא ע"מ שיצא בהן לחירות אבל העבד זכה במעות ולישנא דע"מ שתצא בהן לחירות הכי משמע דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ועל מנת תנאה הוא וממילא לר"מ קנה העבד וקנה רבו ותנאו בטל אבל כשאומר ע"מ שאין לבעליך כו' אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך רצונו שגם לה לא יהיה שום זכות בהן עד שתתן לחוך פיה והכי דייק לישנא דאלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך ולישנא דאלא שיעורא הוא שאין לה שום זכיה זולת מה שנותנת לפיה ולכן לא אמר על מנת שתתן לפיך וכיון שכן ודאי מהני אף לר"מ דאיך שייך לומר מה שקנתה אשה קנה בעלה דהא גם היא לא קנתה כלל רק אחר שנותנת לתוך פיה ואתי שפיר סוגיא דנדרים דוקא אליבא דר"א ושמואל דאמר אפי' מה שתרצי עשי היינו ג"כ אליבא דר"א וכרבנן דע"מ שאין לבעלך רשות בהן לא מהני עד דאמר ע"מ שתצא בהן לחירות וכיון דאמר הכי מהני לרבנן אף שיש להעבד קצת זכיה בו דהא קרינן בכסף ע"י עצמו. מהני האי הנאה לאפוקי מידי זכיה דרבו כיון דגם לו לא הקנה רק על מנת שיצא בהן לחירות וה"נ באומר לה ע"מ שאין לבעליך רשות בהם ומה שתרצי עשי הוא ממש כאומר לעבדו ע"מ שיצא בהן לחירות דמה לי שמיחד לדבר פרט או שאומר שיעשה כל חפציו עכ"פ כיון שתולה הדבר בדעתו ורצונו דוקא מהני האי תנאה לאפוקי מידי זכית רבו ודבעל דהא לא נתן רק שיעשה כרצונו ולא יהא תלוי ברצון אחרים. וזו סברא ברורה ונכונה וא"כ אתי שפיר הך סוגיא דנדרים אליבא דר"א. וראיה ברורה מצאתי לדברי בירושלמי על הך מתניתין דהיה חתנו מודר הנאה ממנו אמרו שם תנא ולא ליך וא"ר מאן תנא ולא ליך ר"מ היא דר"מ עביד יד אשה כיד בעל' מפני שאמ' ולא ליך הא אם לא אמר ולא ליך זכתה האשה וזכה בעלה עכ"ל הרי להדיא דס"ל להירושלמי דאליבא דר"מ ליכא תקנתא רק שיאמר דגם לה לא יהיה שום זכיה. עיין בספרי שם בארתי היטב באריכות ולפ"ז שמואל לאו מלת' יתירא קאמ' כמ"ש הר"ן ז"ל שם אלא בדוקא קאמ' דלרבנן אליבא דר"א על מנת שלא יהא לבעלך רשות לא מהני רק שיוסיף לפרש ע"מ שיעשה איזה דבר או כרצונו ומוקי שמואל מתניתין כרבנן ורב מוקי כר"מ ואין תקנה אליביה רק שלא יהיה גם לה שום זכיה בהן כ"א אחר שתתן לתוך פיה. ובזה מדוקדקים מאוד דברי הרמב"ם ז"ל שפסק הלכה כשמואל ואליבא דר"א ומצריך איזה דבר שיוסיף על על מנת שאין לבעלך רשות בהן. וראיה דהלכה כשמואל לפמ"ש דסוגיין אזלא אליבא דר"א מדמפרש הכא להא דמצינו קנין לעבד בלא רבו כגון שהקנה לו חד מנה. ע"מ שאין לרבו רשות בהם ואליבא דהרמב"ם איירי שמוסיף עוד איזה דבר ע"ז אבל אליבא דרב שפסק כר"מ לא משכחינן כלל שום תקנה שיהא קנין לעבד בלא רבו. דהא גם בנדרים לא מהני מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך רק משום דאין לה זכיה כלל כדאמרו בירושלמי ולא ליך הא כל שיש לה צד זכיה א"א לר"מ שלא יזכה בהן הבעל וכר"א דאמר פלוגתתם בע"מ שתצא בהן לחירות ואפ"ה לא זכה העבד כמ"ש ואיך אפשר שיהיה לו לעבד גדי או טלה שלו. וכן מסוגי' דנזיר מוכח הכי דהלכה כשמואל דפסק כחכמים וכדעת הרמב"ם ז"ל. ולפי מ"ש דלא בעי הרמב"ם רק שיוסיף לפרש על על מנת שאין לבעלך רשות בו שיעשה איזה דבר או כרצונו א"כ הכא לענין פסח נמי כיון שפירש לו הרועה איזה דבר יעשה עם הגדי או הטלה כמ"ש הרמב"ם להדיא שיאמר לו שחוט שניהן כדי שתשחוט כמו שאמר לך רבך והרי אחד שלך ע"מ שאין לרבך בו כלום א"כ מהני שפיר שיהיה זכות לעבד בלא רבו וזה שהאריך הרמב"ם בלשונו ויאמר לו שחוט שניהם כדי שתשחוט כו': שם חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת באחת מהן כולן יוצאין לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני כו' ומקשה בגמרא והא איכא חד דלא נפיק משום דלא אפשר כו' ניתי כל חד מינייהו פסחו וניתני כו' אי דידי תם האי דאייתי השתא נהוי שלמים לא אפשר כו' הנה הרמב"ם כתב בפ"ד מה' ק"פ השוחט אח הפסח על בני חבורה ואמר להם לאח"ז אותו הפסח ששחטתי עליכם שלא לשמו שחטתיו אם היה נאמן להם סומכין על דבריו ואם לאו שורת הדין שאינו נאמן והרוצה להחמיר על עצמו הרי זה משובח ויביא פסח שני ע"כ והשיגו הראב"ד מגמר זו וכתב עליו אין זה משובח שאם הוא פטור אינו יכול להביא פסחו נדבה על תנאי שלמים. גם הכ"מ כתב באמת דבר תימה הוא שהרי גם רבינו כתב כן בפ"ג ואפ"ל כו'. ותמה הל"מ על תירוצו וגם תירוץ הל"מ דחוק ע"ש ואני תמה דלענ"ד נראה פשוט דהרמב"ם מיירי קודם זריקה ולא קשה מידי תדע דע"כ בהכי מיירי דאל"כ אלא שלא הגיד להם עד אחר שזרקוהו בפסול היאך פסק אם היה נאמן להם סומכין על דבריו פשיטא דלא מהימן מדלא הגיד קודם שזרקוהו בפסול בודאי משקר דאין אדם משים עצמו רשע אלא ודאי