קהלת יעקב (ברוכין) סא

את הפסח עד החזה דברי ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה וחכמים אומרים מפשיטין את כולו בשלמא לר' ישמעאל דהא אתעביד ליה צורך גבוה אלא לרבנן מ"ט אמר רבה בר בר חנה אמר ר"י דאמר קרא כל פעל ה' למענהו והכא מאי למענהו איכא ר"י אמר שלא יסריח רבה אמר שלא יהיו קדשי שמים מוטלין כנבילה כו' אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מאי אהדרו ליה חבריא לר"י בנו של ריב"ב הכי קאמרו ליה אם מצילין תיק הספר עם הספר לא נפשיט הפסח מעורו. מי דמי התם טלטול והכא מלאכה אמר רב אשי בתרתי פליגי פליגי בטלטול ופליגי במלאכה והכי קאמרי ליה אם מצילין תיק הספר עם הספר לא נטלטל העור אגב בשר מי דמי התם נעשה בסים כו' ומסקינן לעולם כדאמרי' מעיקר' ודקא קשיא לך התם טלטול והכא מלאכה דשקיל ליה בברזא פי' בחתיכות דקות ומפשיט וחותך ע"ש בכל הסוגי' בפי' רש"י ז"ל ותוס' ונראה לענ"ד דאוקימתא דברזא מדחייא מסוגיו' אחרות. ומה דאהדרו לי' חבריא לר"י בנו של ריב"ב מתישבה שפיר כדתרצה רב אשי דפליגי בתרתי. אבל לא כס"ד דפליגי בטלטול היינו לטלטל כל העור לאחר הפשיטו דרבנן שרו שעדיין צריך לבשר שלא יתלכלך ורבי ישמעאל אסר. אבל כשאינו מופשט אלא עד החזה שרי לכ"ע לטלטל דתימא הוא היכא מוזכר כאן נפשט כולו דלפלוגי בטלטול ומאי שייטא הכא. ועוד הא לר' ישמעאל אסור לפשוט כולו ודחקו שם התוספת כגון שעבר והפשיט ול"נ דלפי מאי שמוכח מסוגיות אחרות תירוצו של רב אשי עולה יפה דהנה בפרק ר"א דמילה (דף קלג) איתא ת"ר המל כל זמן שעוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין את המילה בין על ציצין שאינן מעכבין את המילה פירש על ציצין המעכבין חוזר על ציצין שאינן מעכבין אינו חוזר מאן תנא פירש אינו חוזר אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן ב"ב הוא דתניא ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיט את הפסח עד החזה דברי רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה וחכ"א מפשיטין את כולו אלמא דנקיט פלוגתייהו דר"י ב"ב וחכמים לענין מלאכה גמורה ומוקי פלוגתייהו באם פירש חוזר דלחכמים אף אם פירש חוזר אף על ציצין שאין מעכבין משום דלא חשיב להו אתחלתא בפ"ע אלא כולה חדא מלתא היא וניתנה שבת לדחות אצלה ומש"ה לא מוקי ההיא ברייתא דאם פירש אינו חוזר אלא לר"י בנו של ר"י בן ברוקא אבל לא כחכמים והתם בציצין שאין מעכבין מלאכה גמור' היא. ובמנחו' ריש פ' ר' ישמעאל רבי ישמעאל אומר עומר היה בא בשבת משלש סאין ובחול מחמש וחכ"א אחד חול ואחד שבת משלש אמר רבה ר"י ור' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אמרו דבר אחד דתניא ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיט את הפסח עד החזה דברי רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה כו' אלמא כל היכא דאפשר לא טרחינן ממאי דלמא עד כאן לא קאמר ר' ישמעאל הכא אלא דליכא בזיון קדשים אבל התם דאיכא בזיון קדשים אימא מודה לחכמים ע"כ. ולפי מאי דמוקמינן בפ' כל כתבי דאפילו חכמים לא התירו אלא בברזא מאי שייכות ביניהם. הכא שבות ואפי' שבות אינו לפי' התוס' והתם טרחינן במלאכה דאורייתא ולמה לן טעמא דבזיון קדשים נימא דלמא עד כאן לא קאמר רבי ישמעאל הכא דלא טרחינן במלאכה דאורייתא אבל התם שבות אימא מודה לרבנן אלא ודאי במלאכה גמורה התירו חכמים וכמו שיתבאר גם התוספת הקשו בפ' כל כתבי על מסקנא דברזא מההיא דתנא סו"פ תמיד נשחט תנא חשיכה כל אחד ואחד נותן פסחו בעורו ומפשילו לאחוריו. ומה שתרצו דהיינו בעור שעד החזה אינו במשמע מדאמרו שם ומפשילו לאחוריו אמר ר' עיליש טייעות פי' דרך הטייעים להניח כל הבשר בעור כנוד. ואי בחצי עור איך מפשילו לאחוריו [והערוך שפי' בברזא בנקבים. א"כ לא קשה מהא דרב עיליש אבל הערוך לשיטתו אזיל דסבר פסיק רישא שאינו נהנה מותר ועיין ברא"ש ר"פ הבונה ובר"ן ס"פ שמונה שרצים שחלקו עליו ולכן פרש"י חתיכות דקות שאין בהם שלש על שלש ולא הוי הפשט כלל]. עוד יש להבין מה בא רב עיליש לחדש דאמר טייעות למאי נ"מ מספר לן שדרך הטייעים כן: ולכן נראה לענ"ד דהרמב"ם מפר' פלוגתתם הכי ר' ישמעאל בנו של ר"י ב"ב סבר מפשיט את הפסח עד החזה ופורש ומוציא את האימורין וכיון שפירש אינו חוזר וכדקיי"ל במילה. ורבנן סברי מפשיטין את כולו ואינו פורש כלל ולכן גומר משום כל פעל ה' למענהו וכדקיי"ל במילה כל זמן שלא פירש חוזר אף על ציצין שאין מעכבין אלא דאכתי קשה כיון דמוקמינן טעמא דר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה משום שפירש אינו חוזר היא גופה צריך טעמא למה פורש. ואמאי פליג על רבנן שאמרו אינו מפסיק כלל ונראה דהא תליא במאי דמיפלגי בטלטול היינו בטלטול דלאורתא לרבנן אף שמפשיטין את כולו מותר לטלטלו בלילה העור אגב הבשר כמו שמותר לטלטל תיק הספר עם הספר ולרבי ישמעאל אסור כיון שנשחט ביום. ומש"ה סבר דמפשיטין עד החזה להוציא אמורין ואח"כ פורש ומוציא אימוריו וכיון שפירש אסור לו לחזור ויהיה מותר בלילה לטלטלו עם הבשר וזהו דפליגי בתרתי. פליגי בטלטול ופליגי במלאכה פליגי בטלטול העור בי"ט ומה"ט פליגי במלאכה אם פורש ואז אסור לו לחזור או גומר ואיננו פורש ממלאכתו וזהו דאהדרו ליה חבריא לרבי ישמעאל אם מצילין תיק הספר עם הספר לא נפשיט את הפסח מעורו ופירש רב אשי דפליגי בתרתי פליגי בטלטול ופליגי במלאכה והכי קאמרי ליה אם מצילין תיק הספר עם הספר לא נטלטל עור אגב בשר וכיון שמותר לטלטל העור ממילא למה יפסיק שיאסור לחזור אלא גומר הפשיטו כחדא וזה שאמרו לקמן בברייתא סוף פרקין חשיכה כל אחד ואחד נותן פסחו בעורו ומפשילו לאחוריו אמר רב עיליש טייעות פי' דרך הטייעים לעשות כן ולפיכך מותר לטלטל העור אגב בשר. ואע"ג דכבש וגדי לא חזיא למיזגא ונשחטו מאתמול מכל מקום מותר לטלטלו משום תיק כמו שמצילין תיק הספר עם הספר ולפ"ז דפלוגתתם בטלטול היינו לאורתא וכמ"ש וע"ז מייתי ליה חבריא ראיה מתיק הספר. לא קשיא תו הני קושיות שהקשו שם בפ' כל כתבי מי דמי כו' ודו"ק והסוגיא שבפ' כל כתבי אסיק אדעתין דאחר הפשט החזה פורש ומוציא האמורין לרבנן ג"כ כמו לרבי ישמעאל ואפי פירש חוזר. ומש"ה לא מצי לאוקמה הא דאהדרו ליה חבריא מתיק הספר אלא אחר דמשני שגם חכמים לא התירו אלא בברזא ומביאים ראיה על היתר הפשט בברזא אבל לפי מאי דמוכח מסוגיות אחרות דחכמים מתירין להפשיט כדרכו ע"כ הטעם דס"ל שאינו פורש כלל ומפשיט כולו. ומביאים ראיה דבלילה יהא מותר לטלטל העור אגב הבשר כמו תיק הספר כו'. וכן נראה מדברי הרמב"ם דלרבנן מפשיטין את כולו כאחד ואינו מפסיק כלל דבפ"ו מה' מעה"ק גבי עולה כתב ומפשיטין עד החזה כו' ע"ש וכאן כתב ומפשיטין את כולו וכמ"ש בפ"ה מהלכות מעה"ק כל הזבחים מפשיטין אותן ואח"כ מוציאין את אימוריהם וכן משמע להדיא בפ' ר' ישמעאל דהתם איתא לברייתא בלשון זה ר"י בנו של ריב"ב אומר מפשיט את הפסח עד החזה וחכ"א עד שיפשיט את כולו משמע דבהכי פליגי אם מפסיק אצל החזה אם לאו וא"כ מ"ט דר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה שמצריך להפסיק ולפרוש כשמגיע לחזה ע"כ משום טלטול העור. וזהו מאי דאהדרו ליה חבריא אם מצילין כו' וכמ"ש דיהיה מותר לטלטל העור אגב הבשר אף שיפשיט כולו וכן משמע סתמא דמתניתין דילן דקתני כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת כו' ולא חלקה כלל בענין ההפשט בין שבת לחול ודו"ק: ואגב אמרתי להזכיר כאן מה שנ"ל מסוגיא הנ"ל דפ' ר"א דמילה ראי' לדברי רש"י ז"ל דסבר מה דילפינן מזה אלי ואנוהו הוי דאורייתא שכך פירש ר"פ לולב הגזול והיבש פסול דבעינן מצוה מהודרת דכתיב ואנוהו אבל התוס' הקשו על רש"י מהא דאמרינן התם (דף יא) דלרבנן מצוה לאגדו משום זה אלי ואנוהו לא אגדו כשר אבל בסוגיא זו משמע כדברי רש"י ז"ל דהוי דאורייתא מדאמרינן עד כאן לא קאמר ר"י בנו של רבי יוחנן בן ברוקה התם משום דלא בעינן זה אלי ואנוהו אבל הכא דבעינן זה אלי ואנוהו הכי נמי דתניא זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות כו'. ולכאורה מאי חילוק ביניהם הא גם בפסח אמרינן בפ' כל כתבי דאיכא מצוה דרבנן משום כל פעל ה' למענהו א"ו דהחלוק דכאן משום זה אלי ואנוהו