קהלת יעקב (ברוכין) נז

דבאמת לר"א לא צריך קרא כלל לחלב חולין דנפקא לי' ממושב דגבי חלב ודם דאמרינן בקדושין (דף לז) מושב דכתב רחמנא גבי חלב ודם ל"ל אצטריך סד"א הואיל ובענינא דקרבנות כתיבא בזמן דאיכא קרבן נתסר חלב ודם בזמן דליכא קרבן לא קמ"ל. ור"א ס"ל התם הכי גבי חדש מושב כל מקום שאתם יושבים משמע אבל לרבנן אין הכרח לזה ובעי קרא דכי כל ודו"ק ועפ"ז מיושב סתירת סוגיא דקדושין לסוגיא דכריתות: דף מ"ז ע"א הנח לכותח הבבלי דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס אי בעיני' קשריף וקאכיל לי' בטלה דעתו אצל כל אדם אי משטר קשטר ואכיל לית בי' כזית בכדי אכילת פרס. נ"ל ראיה ברורה מהכא לענין צירוף שתיית קאווי וטיי שדרך שתייתן מעט מעט מפני ששותין אותן רותחין ונחלקו האחרונים לענין ברכה אחרונה דיש אומרים הואיל ועיקר שתיתן מעט מעט לאט ואין דרך כלל לשתותם צונן מצטרפת אף ביותר מכדי אכילת פרס וכדרך שתייתה ויש חולקין עיין בא"הט (סי' ר"ד ס"ק י"ב) וכאן מבואר להדיא דאפי' כותח הבבלי שאין דרך כלל לאכלו בעיני' ואמרינן אי בעיני' בטלה דעתו אצל כל אדם ואין דרכו לאכלו רק ע"י טיבול ואפ"ה אם אכלו כך כדרכו והיינו דמשטר קשטר ליה ועי"ז נשתהה הכזית חמץ יותר מכדי אכילת פרס אינו מצטרף: ויש ראיה עוד ממשנה דכריתות (דף י"ב ב') כמה ישהה באוכלין כאילו אוכל קליות דברי ר"מ וחכמים אומרים עד שיהא מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס חייב. ומסיק הגמ' דלחומרא קאמר ר"מ והכי קתני כאלו אוכל קליות דאפילו כולי' יומא ואע"ג דמתחלה ועד סוף יותר מכדי אכילת פרס כיון דמשכי' אכילתו חייב. ואם איתא דמה שדרך אכילתו בשהיה אף רבנן מודו דמצטרף בזמן מרובה כדרך אכילתו מאי ראיה מקליות והיאך נותן ר"מ שיעו' לכל האוכלין מאוכל קליות אלא ודאי דלרבנן גם בקליות אין מצטרפין רק בכדי אכילת פרס אע"פ שדרך אכילתן בשהיה הרבה: ועוד ראיה מסוגיא דשם (דף י"ג) דתניא התירו לה למגע טמא מת להניק בנה ובנה טהור ואמ' רבא היינו טעמא דבנה טהור ספק ינק כשיעור ספק לא ינק א"ת ינק ספק ינקו בכדי אכילת פרס ספק ינקו ביותר מכדי אכילת פרס. אלמא דאפי' תינוק היונק דרך יניקתו שאינו יכול לגמוע רק מעט מעט אפ"ה שיעור צרופו כדי אכילת פרס: דף מ"ה ע"ב א"ל אביי תרצת בכזית פחות מכזית מי תרצת אלא הא ר"ש בן אלעזר ולא קשיא הא במקום לישה הא שלא במקום לישה הטור בסי' תמ"ב כתב וז"ל בצק שבסדקי עריבה אם יש כזית במקום אחד חייב לבער פחות מכאן בטל במיעוטו ואיכא תרי לשני בגמרא כו'. ור"ח פסק כאביי דמתרץ תרי לישני אהדדי והוי מסקנא דפסקא לאביי לפרש"י בשולי עריבה אפילו כזית אינו חייב לבער ובשפה העליונה כו' ולפר"י אין חלוק כו' ושלא במקום לישה אם עשוי לחזק אפילו בכזית אינו חייב לבער ותימה גדולה דהא לקמן אמר רב נחמן אמר רב הלכה כר"ש בן אלעזר ומקשה איני והאמר רב יצחק בר אשי אמר רב אם טח פניו בטיט בטלה טח אין לא טח לא מאן דמתני הא לא מתני הא איכא דאמרי אמר רב נחמן אמר רב אין הלכה כרשב"א דאמר רב יצחק בר אשי אמר רב אם טח פניו בטיט בטלה כו' אלמא דאין הלכה כרשב"א והטור גופיה פסק לעיל חמץ שנתעפש קודם זמן איסורו או שיחדו לישיבה וטח אותו בטיט בטלו ומותר לקיימו בפסח כתב דוקא שטח אותו בטיט וכן פסק הרמב"ם ובודאי מסקנא דגמ' מוכחת כן והיאך פסק בבצק שבסדקי עריבה שאפילו כזית א"צ לבער כרשב"א ואף הפוסקים כאביי בפרושא דברייתות מודו דלית הלכתא כוותייהו עיין במאור ובמלחמות: דף מ"ו מתני' כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ר' אליעזר אומר כו' בן בתירה כו' ר' יהושע אומר כו' עיין כל סוגיא זו הנה המפרשים הקשו על הרי"ף בסוגיא זו וז"ל הרי"ף תניא רבי אומר הלכה כר"א ר' יצחק אומר הלכה כבן בתירא והלכתא כר"א כדפסק רבי דקיי"ל הלכה כר' מחבירו ועוד דהא דר"א שייכא בהך אחריתי דר"א דאמר אף הרודה פת ונותן לסל הסל מצרפן לחלה וחד טעמא הוא וכבר פסק שמואל הלכה כר"א וכתב הר"ן ויש לדון בדבר על מ"ש הרי"ף דהלכה כר' מחבירו דהא רבים פליגי עליה דהא איכא בן בתירה ור' יהושע דתרווייהו אסרי באפייה וכן מ"ש הרב אלפסי ז"ל דהא דר"א שייכא בהך אחריתי דר"א דאמר כו' לא נתבררו דבריו דהא לא שייכי אהדדי כלל דבן בתירה דאמר תטיל לצונן לאו משום דלית ליה הסל מצרפן קאמר דצירוף סל לא שייך במתניתין כלל דלא אצטריך ר"א למימר הסל מצרפן אלא בשעשה עיסתו קבין שלא נתחייבו בחלה בשעת גלגול שהן מחוייבים אחר אפיה בצירוף סל אבל מתניתין בשגלגל שיעור חלה כו' ואחר זה כתב האלפסי הך פלוגתא דהאופה מיו"ט לחול דפליגי רבה ורב חסדא אי אמרינן הואיל וכתב עלה ואסיקנא דבפלוגתא דר"א ור' יהושע קמפלגי דר"א סבר דהאי חלה חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ובל ימצא הוא מ"ט דאמרינן הואיל ואי בעי מתשיל עלה משוי לה חול כו' וכתב עליו הר"ן והא ודאי לא נהירא דהא מסקינן בפ' האיש מקדש דטובת הנאה ממון וכיון שכן אפשר דר"א סבר טובת הנאה ממון ומש"ה מוזהרין עליו ולא משום הואיל כו' עיין בדבריהם ונראה לתרץ דברי הרי"ף אחרי שנבאר פלוגתת תנאי דמתניתין: הנה ר' יהושע דאמר בהדיא לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ובל ימצא ע"כ סבר דטובת הנאה אינה ממון וסובר ג"כ דלא אמרינן הואיל דאם איתא דסבר טובת הנאה ממון או דסבר אמרינן הואיל הוי חשוב ממונו ומוזהרין עליו ור' אליעזר דסבר שמוזהרין עליו יש להסתפק במאי פליג על ר' יהושע ומאיזה טעם סובר שמוזהרין עליו אם מפני שסובר טובת הנאה ממון או מפני דאמרינן הואיל ומדהתיר לאפותה ע"י שלא תקרא לה שם עד שתאפה. ע"כ ש"מ דסבר הואיל וכמ"ש לקמן בגמרא וידעינן השתא דבהואיל ודאי פליג ר"א על ר' יהושע וממילא גם במה שאוסר ר"א לקרוא לה שם ולהשהותה לא צריכין למימר דפליג על ר"י ואוסר מטעם דטובת הנאה ממון כיון דבלא"ה איכא טעמא דמוזהרין עליו משום הואיל ובפלוגתא דריב"ב עם ר"א יש לעיין דהנה כל הפוסקים כתבו דתקנת ריב"ב להטיל למים לית מאן דפליג עלה ואף ר"א מודה דמהני רק דר"א סבר יכול לאפותה גם כן. וע"כ ריב"ב דפליג עליה סבר דאסור לאפותה וק' מאיזה טעם הא בהואיל מודה ליה לר"א דאמרינן הואיל דהא סבר כר"א שמוזהרין על חמץ זה ובעי תקנתא ומפני מה אוסר לאפותה כר"א ובודאי הכי שפיר טפי וכמ"ש התוספת בטעמא דר"א דבהטלה לצונן איכא למיחש שמא לא תזהר יפה ותבא לידי חימוץ ואין לומר דפלוגתתם בהואיל וריב"ב סבר דלא אמרינן הואיל כר' יהושע. ומה שחושש לבל יראה ובל ימצא היינו מטעם טובת הנאה ממון. א"כ אמאי מסקינן בתחלת הסוגיא דכ"ע טובת הנאה אינה ממון ופלוגתתם בהואיל הא ר"א וריב"ב ע"כ בטובת הנאה ממון פליגי וכן בקידושין מהדר לאוקמי פלוגתא דטובת הנאה ממון כתנאי ולא אשכח ואמאי לא הביאו ממשנה זו אלא ודאי דטעם פלוגתת ר"א וריב"ב כטעם פלוגתת ר"א ות"ק בהא דרודה ונותן לסל הסל מצרפן ור"י ב"ב אזיל בחדא שיטתא בהדי ת"ק דר"א. והם סוברים דעיקר מצות חלה לכתחלה כשהיא עיסה רק אם עבר ואפאה קודם שהפריש מפריש מן הלחם וכדאיתא בספרי הרי שלא הפריש חלה מן העיסה שומע אני שלא יפריש מן הלחם ת"ל והיה באכלכם מלחם הארץ והרי זה ממש כפיאה שמצותה מן הקמה לא הפריש מן הקמה יפריש מן העמרים משום דכתיב תעזוב יתירא ומ"מ עבר על לא תכלה גו' ומש"ה לית ליה לת"ק דר"א קרא יתירא לעושה עיסתו קבים שיצרפם סל דמיבעי ליה