קהלת יעקב (ברוכין) נג

חשיב שלכם ומש"ה אין פסח בא מן המעשר גם בחגיגה (ד' ח) ילפינן מקרא דמסת דאין אדם מביא חובתו אלא מן החולין ולרב אסי למה לן קרא דמסת הכתוב בשבעות תיפוק ליה מדכתיב כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך הכתוב אצל כל הרגלים. ואין לומר דכל הני ברייתות אזלי דלא כר"מ ודלא כהלכתא. אע"כ הסברא כך הוא במידי דאכילה כגון מצה וחלה ופסח ושלמי חגיגה לא ממעטינן בהו מדכתיב לכם מעשר שני דכיון שמעשר שני ניתן לאכילה שפיר מקרי לכם וה"ה באתרוג סבר רחב"א דבעינן רק שיהיה בו היתר אכילה ובמעשר שני אית ביה שפיר היתר אכילה דכל מצותו לכך. וכ"ז לענין עצמו שיוצא בו י"ח ממצות שמוטלות עליו ותלוים בהיתר אכילה אבל לענין קדושין כיון שממון גבוה הוא חשוב ולא ממונו אינה מקודשת והתורה לא נתנה לו בה רשות אלא לאכילה ולא להוציא בשאר צרכיו כדתנן רפ"ב ממס' מעשר שני ואינו נקנה כלל לאחר גם לענין מתנה לא קנה המקבל כלל בנתינתו למ"ד ממון גבוה הוא מפני שאינו ממונו ולא נתנה לו התורה רשות לזה וכן אמרו בגמרא להדיא בקדושין (דף נד ב) וכן פסק הרמב"ם שאינו נקנה במתנה וכן לענין מכירה לא קנה הלוקח ואינו חשוב שלו אף לענין פדיון וא"צ להוסיף חומש מטעם הנ"ל ובחד כללא כיילינהו הרמב"ם פ"ג מה' מעשר שני מ"ש ממון גבוה הוא שנאמ' לה' אלהיך הוא לפיכך אינו נקנה במתנה ואין מקדשין בו ואין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו ואין מחליפין אותו ואין מהרהינין אותו' וכמו שבמתנה ובקדושין ובמשכון אינו נקנה כך בשאר דברי' שחשיב וכמ"ש הרמב"ם לענין אם לקח ממעות מעשר שני עבדים וקרקעות ובהמה טמאה שכתב בפ"ז זה הכלל כל שהוציא חוץ לאכילה ושתיה מדמי מעשר וברח המוכר או מת יאכל כנגדו ואם המוכר קיים יחזרו הדמים למקומן והוא ממשנה פ"א ממעשר שני וכיון שאסור לו להוציא בשאר צרכיו מה שעשה אינו עשוי ומש"ה אינה מקודשת ועל הדרך שכתב הרמב"ם לענין מעשר בהמה בפ"י מהל' בכורים וז"ל מעשר בהמה אסור למוכרו כו' ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח ע"כ: והא דילפינן במנחות (ד' פג) לענין חטאת דאמרינן התם וחטאת גופה מנלן אמר רב חסדא דאמר קרא והקריב את פר החטאת אשר לו ולפמ"ש קשה לכאורה דהא לא מעטינן בשום מקום מלכם לרחב"א משום דשפיר קרינן ביה לכם כיון שיש בו היתר אכילה והנה רש"י ז"ל כתב בחולין (ד' כב) דתרי אשר לו כתיבי ומאשר לו יתירא נפקא לן אפילו לר' יהודה דסבר, ממון הדיוט הוא והקשה עליו הטו"א במס' חגיגה (ד' ח) דהא תלתא אשר לו כתיבי וכולהו מצריך צריכי להו בסופ"ק דשבועות ומסיק שם הטו"א דע"כ מהך אשר לו דממעטינן צבור ממעטינן גם מעשר שני וזה רק אליבא דמ"ד מעשר שני ממון גבוה דלא כרש"י בחולין ולפ"ז נדחק לפרש מה דמקשה שם הגמרא בחגיגה בפשיטות אמאי דבר שבחובה הוא כו' היינו משום דהתם אליבא דב"ה קיימינן ולב"ה מעשר שני ממון גבוה הוא כדאמר בפ"ב דקדושין גבי הא דכרם רבעי לב"ה כולו לגת ע"ש בספר טורי אבן ודבריו תמוהין דהיאך אפשר לומר דרב חסדא קאי רק אליבא דר"מ דסבר מעשר שני ממון גבוה הא רב חסדא מחלק בסוף סנהדרין בין ירושלים לגבולין ואמר דבגבולין לכ"ע ממון גבוה הוא וא"כ לדידיה לא מוכת דהלכ' כר"מ מסתמ' דבחירת' דב"ה דב"ה סברי כולו לגת ע"ש וכמ"ש לעיל וממילא הדרין לכללין דהלכ' כר"י נגד ר"מ ולסתמא אחרינא דמוכח כר"י כמו שאמרו שם בקידושין ואיך יתכן לפר' דרב חסד' קאי אליב' דר"מ ולא אליב' דר"י אלא ודאי אף לר"י קאמר רב חסדא הך דרשא דאשר לו ומה שהקש' הטו"א דכולהו מצרך צריכי לק"מ דבלא יתורא רק ממשמעותא ידעינן שפיר דאינו בא ממעשר דחטאת יוה"כ הוא מהנשרפין ומעשר לא ניתן רק לאכילה ומעשר שני לא חשיב שלו לענין זה ועיין בתוס' ד"ה אמאי שכתבו לענין עולה כה"ג: ונשוב לבאר דעת הרמב"ם דטעמיה שפסק כר"ח ב"ר אבין וכדמוכחי כולהו סוגיות דקרינן לכם במעשר שני כיון שיש בו היתר אכילה ולכן פסק בפ"ח מהלכות חו"מ (הלכה ח) ובפ"ה מהלכות לולב (ה"ב) דיוצאין י"ח במעשר שני בירושלים וכן בפ"ו מהל' בכורים לענין חלה דמע"ש חייב בחלה בירושלים אבל חוץ לירושלים אף לר"ח ב"ר אבין לא מקרי יש בו היתר אכילה והכי משמע להדיא שם בסוכה (ד' לה) דאמר מאי בינייהו איכא בינייהו מעשר שני שבירושלים אליבא דר"מ למ"ד לפי שאין בה היתר אכילה הרי יש בה היתר אכילה. משמע להדיא הא חוץ לירושלים אפילו למ"ד לפי שאין בה היתר אכילה לא חשיב התם יש בו היתר אכילה דאל"כ לימא סתמא מעשר שני איכא בינייהו והתוס' כתבו סוף ד"ה לפי שאין בו היתר אכילה והוי מצי למימר נמי מעשר שני בגבולין ואליבא דכ"ע איכא בינייהו כדמוכח בסוף חלק שהוא ממון גבוה ע"כ הרי שדעתם דלמ"ד לפי שאין בה היתר אכילה יוצאין לעולם אף חוץ לירושלים ומ"ש בגמרא מעשר שני בירושלים ואליב' דר"מ איכא בינייהו היינו בירושלים אליבא דר"מ ובגבולין אליבא דכ"ע ודבריהם תמוהין מאוד דלפי דבריהם יהיה סתמא דגמרא כרב חסדא וכבר הוכחתי דלא כותיה מכמה סוגיות גם דהתוספת בעצמם כתבו בקידושין (דף נג) דרב חסדא לא קאמר רק לענין תלה אבל לשאר מילי גם רב חסדא מודה דלר"י ממון הדיוט ואפילו בגבולין ועוד לפי דבריהם למ"ד לפי שאין בו היתר אכילה יוצאין במ"ש בכ"מ אף למ"ד ממון גבוה הוא א"כ מתניתין דהתם של מעשר שני בירושלים לא יטול ואם נטל כשר דמשמע אבל בגבולין פסול כמאן ודוחק לומר דלרבותא נקיט דאפי' בירושלים לכתחלה לא יטול לימא סתמא של מעשר שני לא יטול ואם נטל כשר. אלא ע"כ כמ"ש הרמב"ם דדוקא בירושלים יוצא י"ח דחשיב היתר אכילה כיון שראוי שם לאכילה אבל לא בגבולין וכן משמע סתמא דמתני' לעיל (דף לה) יוצאין במ"ש ובהקדש שנפדו אבל שלא נפדו אין יוצאין והיינו בגבולין ומש"ה פסק הרמב"ם דיוצאין דוקא בירושלים ואע"ג דריה"ג פליג על ר"ע דאמר לעיל דאין יוצאין אפי' בירושלים מדכתיב לחם עוני הלכה כר"ע מחברו: ולענין חלה אע"ג דסבר ר"מ בהדיא בברייתא שהביאו כאן בסוגיא ובמסכת סוכה דעיסה של מעשר שני פטורה מן החלה לא מטעמיה משום דמ"ש ממון גבוה הוא שלא שייך לענין חלה שנתנה לאכילה ותלוי בהיתר אכילה אלא משום תרי עריסותיכם אלא דלפ"ז קשה קושית התוס' בסוכה שם ובמנחות (דף סז) דאין כאן עריסותיכם יתירא דתרוייהו דרשינן במנחות עריסותיכם כדי עריסתכם עריסותיכם ולא עריסת אינו יהודי ולא עיסת הקדש והתוס' כתבו בסוכה דדיחויא בעלמא הוא. אבל לפי מה שהוכחתי דטעמא דר"ח בר אבין לפי שאין בו היתר אכילה שייך ג"כ בכל הנך דקאמר רב אסי שאין יוצאין בהם לר"מ במעשר שני משום דרב אסי לטעמיה דבעינן דין ממון אבל לרחב"א קרינן שפיר לכם כיון שיש בו היתר אכילה וכדמוכחי כולהי סוגיא ויוצאין במצה ואתרוג וה"ה שחייב בחלה אף דמע"ש ממון גבוה הוא וכמו שפסק הרמב"ם א"כ הא דאמר ר"מ עיסת מעשר שני פטורה מן החלה באמת טעמא בעי וע"כ משום תרי עריסותיכם ולאו דיחוי בעלמא הוא ולכן נ"ל דהכי פירושו שאני טיסה דאמר קרא עריסותיכם עריסותיכם תרי זימני לעולם ממשמעותא דלכם לא ממעטינן מעש' שני כיון דאית בי' הית' אכילה ובחלה היינו טעמא דרבי מאיר דפטורה דאמר קרא עריסותיכם תרי זימני א"כ ע"כ ממעטינן מן השני הקדש וכיון דמעטינן הקדש ה"ה מעשר שני אעפ"י שיש בו היתר אכילה מ"מ קודש מקרי דהא אפילו חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו פטורות מן החלה מפני שהן קודש כן כתב הרמב"ם והוא ממשנה פ"ק דחלה אע"ג דמקרי ודאי לכם דהא לענין מצה אמרינן לקמן טעמא דאין יוצאין בהם משום דבעינן מצה המשתמרת לשם מצה ולא לשם זבח או משום מצה הנאכלת לשבעה אבל לא מטעם דלא הוי מצתכם משום דאיירי שלא נשחט עליהן הזבח מדקאמר למוכרן בשוק וכמ"ש שם התוס' ואפ"ה לענין חלה פטורה מטעם הקדש וה"נ במעשר שני סבר ר"ש דפטורה מטעם הקדש ור"י פליג דלא הוי הקדש ולא דמי לחלות תודה ורקיקי נזיר דמקרי הקדש דהא יש זמן לאכילתן ומפרישין מהן לכהן אבל במעשר שני ניתן לו לכל אכילה ושתיה וסיכה לא