קהלת יעקב (ברוכין) נב

הא בקדושין (דף נד) אמר רב נחמן אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר"מ במעשר הואיל וסתם לן תנא כוותיה ולבסוף מסקינן אמר רב נחמן בר יצחק הלכה כר"מ הואיל ותנן בבחירתא כוותיה: הן אמת דלפי דבריו דהרמב"ם פסק כרב חסדא דפלוגתת ר"מ ור' יהודה בירושלים ולא בגבולין לא אתיא ראיית הגמרא בקידושין מבחירתא כוותיה דר"מ כלל אבל היא גופא קשה איך יפסוק הרמב"ם כרב חסדא בסנהדרין דפלוגתתם בירושלים כיון דכל הסוגיות אזלי דלא כוותיה היינו הך מסקנא דקידושין דמייתי מבחירתא כוותיה דר"מ מהא דתנן התם כרם רבעי כולו לגת פי' אין לו פרט ועוללות והך מתניתין ע"כ בגבולין מיירי דבירושלים אין עושין כרמים וגם דמיירי התם ברישא מדין חומש וחומש לא שייך אלא בגבולין דבירושלים אינו נפדה כיון דילפינן כרם רבעי ממעשר שני ולכל דיניה שוה למעשר שני ומעשר שני אין פודין בירושלים אא"כ נטמא וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהלכות מעשר שני וכדאמרינן לעיל (דף לו) וא"כ אין ראיה כלל לדברי רב חסדא מהך משנה דהלכה כר"מ דהא בגבולין כ"ע מודו דהוי ממון גבוה וכל הסוגיא דהתם בקידושין דאמרו וכר"י במעשר מי לא תנן והתנן הפודה מעשר שני כו' אילימא ר"מ כו' אלא לאו רבי יהודה ת"ש הפודה נטע רבעי כו'. ת"ש משך הימנו מעשר בסלע כו' חלא לאו כרבי יהודה ע"ש בכל הסוגיא דכל זה דלא כרב חסדא דלר"ח אפילו כרבי יהודה לא מתוקמא אם לא כדמסיק כדיהיב ניהליה בטבליה או כשהוא סמדר דהא לדידיה גם ר"י מודה בגבולין דמעשר ממון גבוה גם שם בקידושין (דף נג) כולה סוגיא ר' יעקב ורבי יוחנן ורבי ירמיה מפרשים טעמא דרבי יהודה בשוגג לא קידש משום טרחא דאורחא משום אונסא דאורחא אלמא דבגבולין מיירי רבי יהודה דקאמר בשוגג לא קידש ובמזיד קידש משום דמעשר ממון הדיוט ודלא כר"ח והנה בתוס' שם ד"ה איהו לא ניחא ליה הקשו עליה דרב חסדא, מהך סוגיא ותירצו דאף רב חסדא מודה דר"י סבר ממון הדיוט אף בגבולין והא דקאמר רב חסדא דלאו עיסה היא בגבולין לכ"ע היינו להתחייב בחלה דוקא הואיל ואינו ראויה שם לאכול וכן נראה מלשון אחד של רש"י שם בסנהדרין אבל דבריהם תמוהין דאם כן מאי מותיב עליו רב יוסף ממשנה דעיר הנדחת דקתני בה מעשר שני וכתבי הקודש יגנזו במאי עסקינן אילימא בירושלים מי הויא עיר הנדחת כו' אלא לאו בגבולין וקתני יגנזו אלמא ממון הדיוט הוא ולפי דבריהם מאי קושיא הא גם רב חסדא מודה דלר"י ממון הדיוט אפי' בגבולין רק לענין חלה שאני. אע"כ דרב חסדא מטעם מעשר ממון גבוה קאתי עלה לכ"ע בגבולין וסוגיא דקדושין דלא כוותיה. גם בקדושין (דף כד) מייתי ברייתא דאין אשה פודה מעשר שני בלא חומש ואמר רשב"א משום ר"מ אשה פודה מע"ש בלא חומש ואמר רבא הכא במע"ש דאתא מבי נשא עסקינן ור"מ לטעמיה דאמר מע"ש ממון הקדש הוא ולא קני ליה בעל ורבנן לטעמייהו דאמר ממון הדיוט הוא וקני ליה בעל הלכך שליחותא דבעל קעבדא אלמא דמוקים לר' יהודה דממון הדיוט הוא אפי' בגבולין דלענין פדיון מיירי ואין סברא בעולם לאוקמה הך ברייתא דמתני' סתמא במ"ש שנטמא בירושלים דוקא: גם במנחות (דף פב) אמר ר"א המתפיס מעות מעשר שני לשלמים לא קנה שלמים ואתמר המתפיס מעות מעשר שני לשלמים ר' יוחנן אמר קני ר"א אומר לא קני ואליבא דר' יהודה דאמר מעשר שני ממון הדיוט הוא דכ"ע לא פליגי דקני. כי פליגי אליבא דר"מ דאמר מעשר שני ממון גבוה הוא מ"ד לא קני כר"מ ומ"ד קני כיון דמעשר קרי ליה שלמים כי מתפיס ליה נמי תפיס הרי ר"א ור"י ור' אלעזר פסקו ג"כ כר"מ גם הרמב"ם ז"ל פסק פ"ז מה' מעשר שני המתפיס מעות כו' לא קני שלמים שהמעשר ממון גבוה הוא ולר"י אמרו בהדיא דכ"ע לא פליגי דקני: גם במס' ב"מ (דף צ) ואב"א הא והא במעשר שני ולא קשיא הא ר"מ והא ר"י כו' ולר' יהודה והא בעי חומה שדשה לפנים מחומת בית פאגי אלמא דמעיקרא סבר דמיירי בגבולין ואפ"ה קאמר הא ר' יהודה דאמר ממון הדיוט הוא ע"ש ומכל הלין ראיות טעם הל"מ נדחה שאין לומר שהרמב"ם פסק כר"י וכר"ח: אלא מחוורתא דטעם הרמב"ם כמ"ש מהר"י קורקוס הביאו הכ"מ פ"ו מה' בכורים דהרמב"ם פסק כרבי חייא ב"ר אבין בפ' לולב הגזול (דף לה) דסבר לענין אתרוג יוצאין אף לר"מ משום דאית ביה היתר אכילה וה"ה לענין מצה סגי למחשב דידיה לצאת בהן כיון דאית בהן היתר אכילה אלא דלענין קדושין אינה מקודשת שאין חשוב ממונו אלא שלא ביאר שם הכ"מ סברת רחב"א ובמצה וחלה מנין דפליג וסגי ליה בהיתר אכילה גם מה שהביא דבחלה ג"כ ר"מ מודה דעיסה של מעשר שני חייבת בחלה מתוספתא דחלה בסוגיא דילן ובסוכה שם הובא בגמרא ברייתא להיפך דאף בחלה סובר ר"מ דפטורה ואפ"ה פסק הרמב"ם דלא כוותיה גם אין טעמי הכ"מ מספיקות מפני מה פסק הרמב"ם כר' חייא בר אבין ומ"ש דהוא רביה דרב אסי אינו דר' חייא הוא רביה דרבים היינו רביה דרב שהוא רביה דרב אסי אבל לא רחב"א ולפנינו נבאר אי"ה הכל והכי איתא שם בפרק לולב הגזול ושל ערלה, פסול מ"ט פליגי בה רב חייא בר אבין ורב אסי חד אמר לפי שאין בה היתר אכילה וחד אמר לפי שאין בה דין ממון ומסקינן בהיתר אכילה כ"ע לא פליגי דבעינן כי פליגי בדין ממון מר סבר היתר אכילה בעינן דין ממון לא בעינן ומר סבר דין ממון נמי בעינן מאי בינייהו איכא בינייהו מעשר שני בירושלים אליבא דר"מ למ"ד לפי שאין בה היתר אכילה הרי יש בה היתר אכילה למ"ד לפי שאין בה דין ממון מעשר שני ממון גבוה הוא. תסתיים דרב אסי הוא דאמר לפי שאין בה דין ממון דאמר רב אסי אתרוג של מעשר שני לדברי ר"מ כו' ואח"כ הביא כל הסוגיא על דברי רב אסי גם במצה וחלה עד הסוף כמו הכא והנה סוגיין דעלמא אזלא דלא כרב אסי ראשונה מהך סוגיא דקידושין (דף נד) דמייתינן לעיל דמטרחינן התם למצוא סתמא כר' יהודה ולא משכחינן אלא חדא ההיא דמשך הימנו מעשר בסלע כו' ואמרינן התם לעולם ר' יהודה והכא חדא סתמא והכא תרי סתמי ואי סתמא דוקא מה לי חד סתמא מה לי תרי סתמי כו' ולרב אסי דאמר באתרוג של מע"ש אין אדם יוצא י"ח לר"מ הא איתא הך סתמא דסוכה (לד) של מעשר שני בירושלים לא יטול ואם נטל כשר דלרב אסי דאמר דין ממון בעינן מתניתין כר"י דוקא דלר"מ אינו כשר אפילו דיעבד וכמ"ש רש"י שם להדיא בד"ה דין ממון נמי בעינן ומתניתין דקתני כשר רבנן היא דאמרי ממון הדיוט הוא ומקדשין בו את האשה: וגם לענין מצה מוכח דלא כרב אסי שאמר דלר"מ דאמר ממון גבוה הוא אין אדם יוצא י"ח בפסח דלעיל (ד' לא) פלוגתא דר"י הגלילי ור"ע דר"י הגלילי סבר דאין אדם יוצא י"ח במעשר שני בירושלים דכתיב לחם עוני מה שנאכל באנינות יצא זה שאינו נאכל באנינות אלא בשמחה ור"ע אומר מצות מצות ריבה ולא מדכרי כלל ממון גבוה ואין לומר דסבירא להו כר' יהודה ודלא כהלכתא ולקמן (ד' לח) דבעי רשב"ל מהו שיצא אדם י"ח בחלה של מע"ש בירושלים אליבא דריה"ג לא תיבעי לך כו' כי תבעי לך אליבא דר"ע כו' איכא דאמרי כי תבעי לך חלה הלקוח בכסף מע"ש ואליבא דרבנן לא תיבעי לך כו' כי תיבעי לך אליבא דר' יהודה ולרב אסי בלא זה בודאי לא שייך האיבעי' אלא לר' יהודה דסבר ממון הדיוט הוא ומדלא הזכירו כלל במצה של מעשר שני הך דר"מ ממון גבוה הוא אע"ג דקיי"ל כוותי' משמע דלא כרב אסי אלא כסברת רחב"א לענין אתרוג דאע"ג דממון גבוה הוא יוצאין בהן י"ח דכיון שיש בהם היתר אכילה קרינן בהו שפיר לכם: ועוד קשה לרב אסי דאמר שנתמעט מעשר שני בחלה ומצה ואתרוג מדכתיב לכם א"כ למה לן למילף במנחות (ד' פב) דפסח אינו בא מן המעשר מפסח מצרים שלא היה אז מעשר ור"ע סבר אין דנין אפשר משאי אפשר תיפוק ליה דהאי קרא גלי בפסח דבעינן לכם דכתיב משכו וקחו לכם וה"נ נימא דמעשר שני לא