קהלת יעקב (ברוכין) נא

היה להקשות דר"ע אדר"ע ע"ש אלא ברור דפי' דברי הרי"ף כמ"ש בר"אש פ' אלו עוברין שפי' אין מי פירות מחמיצין אין גורמין חימוץ יותר ממים לבד ודלא כת"ק דאמר אין לשין ואם לש ישרף או יאכל מיד אלא הכל שוה בין מי פירות עם מים ובין מים לחוד וזה ברור אלא אי קשיא הא קשיא על הרי"ף מגמרא דמנחות (דף נד) ת"ר אין מחמיצין בתפוחים משום רחב"ג אמרו מחמיצין כמאן אזלא הא דתנן תפוח שרסקו ונתנו בתוך העיסה וחימצה ה"ז אסורה כמאן לימא רחב"ג היא ולא רבנן אפי' תימא רבנן נהי דחמץ גמור לא הוה נוקשה מיהא הוי וא"כ קשה לדעת הרי"ף דהא פשוט דלענין מנחה לא מהני חימוץ הבא מאיליו דהא פליגי ר"מ ורבי יהודה התם בריש הפרק ר' מאיר אומר השאור בודה להם מתוכן ומחמצן רבי יהודה אומר אף הוא אינו מן המובחר אלא מביא את השאור ונותנו לתוך המדה וממלא את המדה א"ל אף היא היתה חסירה או יתירה אלמא דעל כל פנים צריכה שאור אלא דפליגי היאך עושין את השאור דר"י סבר השאור שמתוכה עדיין אינו מן המובחר (ופלוגתתם זו יש לכוין לפלוגתתם דפסחים לקמן (דף מה) בשיאור וסידוק דרבי יהודה לא מחשיב חמץ גמור רק בשיעור גדול יותר מדר"מ). ואם איתא דחימוץ הבא מאליו מהני במנחות למה לן שאור כלל יניחו את העיסה עד שתחמיץ אע"כ בעינן דוקא דבר המחמץ ואפ"ה היה סברא להחמיץ בתפוחים ועד כאן לא קאמרי רבנן דאין מחמיצין בתפוחי' אלא משום דלא הוי רק נוקשה ונוקשה פסול למנחות אבל נוקשה מיהא הוי ומי פירות גורמין חמוץ. ואיך פסק הרי"ף דאין מי פירות ממהרין להחמיץ כלל. גם ממתניתין דתרומות דאיתא התם תפות שרסקו ונתנו לתוך העיסה ותימצה ה"ז אסורה ואם איתא דמי פירות אין מחמיצין רק כמו מים לחוד ואין המי פירות גורמין חימוץ יותר למה לא יתבטל התפוח הרי אפי' זה וזה גורם קיי"ל דמותר אלא ודאי דתפוחים מהני להחמיץ כמו שאור. ותפוחים ומי פירות חדא היא: ע"ב תוספת ד"ה וריה"ג וא"ת לר' יוסי הגלילי תיפוק ליה מעשר שני מבכל מושבותיכם כמו בכורים וי"ל דאי לאו עוני הוה אמינא דמושבותיכם אתא דוקא לבכורים כו' וקשה מאי מקשו ומאי חידשו הא דבריהם מפורשים בגמרא דמע"ש יש לו היתר במושבות ולא אתי ממושבותיכם רק מרבינן ליה ממצות מצות לר"ע ובודאי משום הכי אצטריך קרא לר' יוסי הגלילי למעט. גם לכאורה לשונם אינו מדוקדק שכתבו ה"א דמושבותיכם אתא דוקא לבכורים משמע דהאמת לאו הכי הוא והא באמת ממושבותיכם לא נתמעט רק מעוני. ונראה ברור כוונתם ז"ל דבאמת לפי מאי דממעט ריה"ג מעשר שני מעוני ע"כ ס"ל דלא אמרי' הואיל ויש לו היתר ע"י פדיון דהא גם לאוכלו באנינות יש לו האי היתר אם נטמא ונפדה ואפ"ה ממעטינן ליה מעוני ולא אמרינן הואיל כיון שעתה כמות שהוא אינו נאכל באנינות וזה שהקשו התו' לריה"ג תיפוק ליה מעשר שני כמו בכורים דלר"י הגלילי אין לומר דמעשר שני חשיב נאכל בכל מושבות הואיל כו' דאם איתא דס"ל האי טעמא גם מעוני היכי ממעט ליה וע"ז תירצו דאי לאו עוני ה"א דלא נתמעט ממושבותיכם רק בכורים אבל מעשר שני ה"א דחשיב נאכל בכל מושבות משום שיכול להיות לו היתר אם נטמא אבל השתא דכתיב עוני וממעטינן מיניה מעשר שני וע"כ דל"א הואיל. ממילא אימעט מעשר שני ממושבותיכ' והא ודאי דדרשא דעוני מהני ג"כ לזמן נוב וגבעון דליכא למעוטי ממושבותיכם אלא התוס' דייקי מדאמר ר"י הגלילי יכול יצא אדם ידי חובתו במעשר שני בירושלים ת"ל לחם עוני. אלמא דאי לאו עוני אפי' בירושלים סבר ר"י דלא נתמעט אלא מדכתיב לחם עוני והיינו משום דה"א כסברת רבי עקיבא דאמרינן הואיל אבל השתא כיון שכתוב עוני ע"כ לא אמרינן הואיל כו' ממילא גם בכלל נאכל בכל מושבות אינו ולפ"ז א"ש מ"ש רש"י בחומש בכל מושבותיכם פרט למעשר שני וחלות תודה והוא מהמכילתא וכתב מהרש"א שזה שלא כדברי התוס' דר"י הגלילי סבר דמעשר שני לא מימעט מבכל מושבותיכם כיון כו' ולפמ"ש א"ש שלא כתבו התוס' רק דה"א דמושבותיכם אתי רק לבכורים אי לאו עוני אבל כיון דאית לן קרא דעוני ממילא גם בכלל מושבותיכם אינו בזמן בית עולמים וברייתא שבגמרא נקטה קרא דעוני אליבא דרבי יוסי הגלילי כיון שעיקר המיעוט ממנו והמכילתא נקטה קרא דמושבותיכם דכיון שנתמעט מעוני אפילו לנוב וגבעון ממילא גם ממושבותיכם נתמעט בירושלים והגמרא והמכילתא שוים. וא"ש גם מה שפירש רש"י לקמן (דף לט) בבעיא דמרור של מע"ש בירושלים מהו שיצא אדם י"ח לרי"הג אי אמרינן מצה דאורייתא הוא כו' או דלמא כל דתקינו רבנן כעין דאורייתא תיקון ופירש"י ואין לו היתר במושבות. ומרור איתקש למצה מה מצה נאכלת בכל מושבות כו' וכבר עמד המהרש"א על זה שהוא מגומגם דהא לר"י הגלילי קיימינן ע"ש ולפמ"ש ניחא דהא איירי בירושלים ואמעט ממושב ג"כ כיון דלית ליה הואיל: דף לו ע"א אין עושין סריקין המצויירין בפסח א"ר אלעזר בן צדוק פעם אחת נכנסתי אחר אבא לבית רבן גמליאל כו' אמר לי בני לא של כל אדם אמרו אלא של נחתומים איכא דאמרי לא של נחתומים אמרו אלא של כל אדם ונראה דר"ג לטעמיה דאמר לקמן (דף מח) רבן גמליאל אומר שלש נשים לשות כאחת ואופות בתנור אחד זו אחר זו וחכ"א כו' ע"ש הרי שמתיר ר"ג בשהייה כדי ג' אפיות ומאריך בשיעור שהייה אפילו לכתחלה ושיעור השהייה בציור הסריקין לא הוי כ"כ לסתם אדם שאינו מדקדק ליפותן ללשון ראשון או לנחתומים שרגילים וממהרים במלא כחם ללשון ב' ורבנן מחמירים שם ואמרו אחת לשה ואחת עורכת כו' וסברי שאין לשהות בלי עסק כלל וציור הסריקין אינו עסק לבטל החימוץ ולהכי אסרי לגמרי ולפ"ז נראה דהלכה כרבנן ועיין ברא"ש ועוד י"ל דר"ג סבר כר"י דאמר לקמן עושין סריקין כמו רקיקין ור"ג לשיטתיה דאמרינן במס' ביצה (דף כא) ג' דברים ר"ג מחמיר כדברי ב"ש כו' ואחד מהן שאין עושין פתין גריצין אלא רקיקין ע"ש ולכן היו מציירין בביתו הסריקין. ונראה דר"ג בשיטת ב"ש אזיל דלא אמרינן מתוך כלל ולכן מחמיר בג' דברים ביו"ט כב"ש דהיינו טעמא דב"ש דמחמרי שם ביו"ט ור"ג כוותייהו בהא. ועפ"ז מתורץ דברי רש"י שפי' לעיל (דף לו) בברייתא דאין לשין ביין ושמן כו' ואם לש תשרף מיד דאיירי במועד ולא ביו"ט דהבערה שלא לצורך היא וקשה הא למ"ד דאמרינן מתוך משמע לעיל (דף ה) דשרי לשרוף ביו"ט דאמר רבא התם ש"מ מדר"ע תלת כו' וש"מ דלא אמרינן הואיל והותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ולמה פרש"י דבמועד דוקא איירי הא משמע דסבר אין ביעור חמץ אלא שריפה א"כ מותר אף ביו"ט מטעם דהוי צורך קצת כמש"ש התוס' ולפמ"ש ניחא דר"ג לא ס"ל מתוך כב"ש ומשו"ה ע"כ במועד איירי דביו"ט אסור דליכא צורך אוכל נפש. ע"ב אמר רב אסי עיסה של מעשר שני לדברי ר"מ פטורה מן החלה כו' מצות של מעשר שני לדברי ר"מ אין אדם יוצא בה י"ח בפסח לדברי חכמים יוצא בה י"ח בפסח אתרוג של מעשר שני כו' עיין עד סוף הסוגיא: ראיתי לברר כאן בדין מעשר שני ממון גבוה כי הוא נוגע לכמה דינים ופסקי הרמב"ם בזה אשר נתקשו בהם המפרשים והנלענ"ד בישוב דבריו ע"פ סוגית הש"ס הנה בפ"ג מהלכות מעשר שני (הלכה יז) כתב הרמב"ם מעשר שני ממון גבוה הוא לפיכך אין מקדשין בו כו' וכן בפ"ה מהלכו' אישות כתב קידשה במעשר שני בין בשוגג בין במזיד אינה מקודשת וזה כדברי ר"מ בקדושין (דף נב ע"ב) דמעשר שני ממון גבוה הוא וא"כ קשה למה פסק בפ"ו מהלכות חמץ ומצה יוצאין במצה של מעשר שני בירושלים הא אמר רב אסי הכא מצות של מעשר שני לדברי ר"מ אין אדם יוצא בה י"ח בפסח. והנה בל"מ בהלכות חמץ ומצה כתב לתרץ דבריו ע"פ הסוגיא דסוף פרק חלק דאמרו התם מחלוקת דר' מאיר וחכמים במעשר שני בירושלים אבל בגבולין כ"ע סברי מעשר ממון גבוה הוא ופטור מן החלה. ולפ"ז רצה לומר דלעולם סובר הרמב"ם כחכמים ומ"ש בהלכות מעשר שני דממון גבוה הוא היינו בגבולין אבל דבריו תמוהין דהיאך אפשר למימר שיפסוק כחכמים