קהלת יעקב (ברוכין) נ

ישראל שהלוה את האינו יהודי על חמצו עובר עליו בבל יראה אלמא למפרע הוא גובה נימא דרבא לא איירי רק בששעבד לו כל הנכסים אבל לא בשדה מסויימת דחשיב כגבוי לענין שמיטה וה"ה דקאי ברשותיה לכל מילי ומתניתין איירי שהלוה לו על חמץ מיוחד. ועוד קשה ע"ז שהקשו ממתניתין דישראל שהלוה על חמצו דהא יש טעם לומר דדוקא בששיעבד לו כל הנכסים לא קנה למפרע משום דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו וכדאמרינן בעירובין (דף נ) ה"נ הא אי אפשר לחול השעבוד מתחלה בזה אחר זה היינו אם הקנה לו מתחילה שדה אחת אינו יכול להקנות לו עוד אח"כ שדה אחרת בשביל החוב ואפילו חזרת השטר אינו מועיל ומש"ה אף בבת אחת אינו יכול לקנות למפרע כל הנכסים שיהי' שדה אחת שלו והוי דומיא ממש לההיא דעירובין ע"ש אבל בשדה אחת גם רבא מודה שקנה למפרע: והיה נראה לכאורה לומר דפלוגתת אביי ורבא ע"כ בשדה אחת מיירי פי' שאין לו נכסים יותר מכדי חובו דאי בנכסים הרבה יותר מכדי חובו לא מצי סבר אביי דלמפרע הוא גובה ואגלאי מלתא דשדה זו שגבה עתה קנה בשעת נתינת המעות ומשו"ה אם מכר המלוה כו' דהא אביי סבר אין ברירה דבעירוכין (דס"ח) אמר לי' רבה בר רב חנן לאביי וניקני ליה מר רביעתא דחלא בחביתא תניא אין משתתפין באוצר ע"ש. וכיון דאין ברירה היאך נאמר איגלאי מלתא למפרע שקנה אותה שדה בנתינת המעות הא לא נתברר אז איזה שדה נקנה והוי ממש דינא דברירה וכה"ג כתבו הראשונים בפ"ק דגיטין לענין מעמד שלשתן שאמר אמימר הטעם שהקנה לכל דאתי מחמתיה ע"ש אלא ע"כ דפלוגתתם בשדה אחת ולפיכך סבר אביי דלמפרע הוא גובה והמעות שנתנו לשיעבוד אגלאי מלתא דהוי לקנין גמור ורבא סבר אפי' בשדה אחת כיון דמצי מסלק לי' בזוזי אשתכח דהשת' קא קני לה. וכן משמע לעיל דאמרי' כל היכא דאקדיש לוה וזבין לוה כ"ע ל"פ דאתי מלוה וטריף כו' דמיירי כשאין לו נכסים בני חורין וה"נ כדפליגי בזבין מלוה וקדיש מלוה מיירי בשאין ללוה רק הנכסים שגבה המלוה. אלא דאכתי קשה לקמן שאמרו בגמ' ומי אמר רבא הכי והאמר רמי בר חמא כו' ואמר רבא אי פקח הוא כו' דאמר ר"נ כו' אא"ב למפרע הוא גובה אמטו להכי חוזר וגובה אותה מהן. וקשה היאך אפשר למימר טעמא משום דלמפרע הוא גובה הא ס"ל לרבא ור"נ אין ברירה בדאורייתא. ומהא דדייקינן בגמרא גבי אינו יהודי שהלוה לישראל על חמצו דלמפרע הוא גובה מוכח בבירור דמעות לחוד קונות בא"י דאטו השעבוד עדיף מקנין ואילו קנה האינו יהודי חמץ קודם הפסח ונתן מעות ולא משך ברשות ישראל הוא למ"ד דאינו יהודי במשיכה והיאך חשיב שלו ע"י הלואה. א"ו דמעות קונות באינו יהודי דבר תורה: דף לו ע"א ר"ע אומר לחם עוני פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש כו' וסבר ר"ע עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש לא והתניא כו' לא קשיא הא ביו"ט ראשון הא ביו"ט שני. הרמב"ם פסק בפ"ו מהלכות חמץ ומצה מצה שלשה במי פירו' יוצאין בה י"ח בפסח אבל אין לשין אותה ביין או שמן או בחלב משום לחם עוני הנה דעת הרמב"ם ז"ל שלא נתמעט מלחם עוני אלא יין ושמן ודבש וחלב אבל שאר משקין יוצא בהם וזהו שלא הוזכר בשום מקום אלא יין ושמן כו' לענין מצה עשירה וכתב הה"מ דע"כ לא הכשיר מי פירות אלא עם מים דהא נפקא לן לעיל (ד' לה) דכל שאינו בא לידי חימוץ אין יוצאין בה ידי חובת מצה ומי פירות לחודייהו אין באין לידי חמוץ וכן הוכיח מחמת סברא זו המ"א בסי' תע"א ס"ק ה' דאפילו מי פירות עם מים אסור משום מצה עשירה דמי פירות לבד אין מחמיצין וא"כ למה לן ללחם עוני אלא ודאי דאין יוצאין בהם אף עם מים ע"כ אבל סתימת לשון הרמב"ם אין לפרש דמיירי במים דכלשון זה כ' גם בה' בכורים פ"ו לענין חלה ושם ודאי הפי' אפי' יין ושמן לחוד בלא מים גם אין דרכו לסתום דבר כזה. אבל שיטתו נראה נכונה דסובר דלא ממעטינן לענין מצה רק מיני דגן שאינן באים לידי חימוץ אלא לידי סרחון כגון אורז ודוחן וזה שאמרו לעיל דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהם י"ח במצה יצאו אלו כו' אבל עיסה שנילושה במי פירות ליכא למעוטי כיון שהמין בא לידי חימוץ אם יבוא עליו מים וצריך לשומרו מזה דומיא דשימור משעת קצירה שהוא שומרו שלא יבוא עליו מים בא לידי חימוץ קרינן בי' וכן צ"ל ע"כ לדברי הפוסקים דמי פירות עם מים ממהרין להחמיץ עי' ברא"ש סי' י"ג וסוגיין דריב"ל איירי בלא מים וכן כל הברייתא פלוגתא דחכמים ורשב"ג ור"ע בעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש הכל מיירי בלא מים ולפ"ז דר"ע לא שרי אלא מי כירות לחודייהו בלא מים ומדייק מינה על הך ברייתא דממעט ר"ע עיסה שנילושה כו' מלחם עוני ומי סבר ר"ע הכי כו' ש"מ דהך ברייתא מיירי גם כן בלא מים דאל"ה לק"מ. וא"כ דר"ע מיירי בלא מים קשה ל"ל קרא דלחם עוני תיפוק לי' דאינו בא לידי חימוץ אלא ודאי דמהא ליכא למעוטי כיון שהמין בא לידי חימוץ וכמ"ש: וראיה ברורה לזה מן הירו' דמפרש בריש חלה ובפ"ב דפסחים טעמא דחמשה דברים חייבין בחלה נאמר לחם בפסח ונאמר לחם בחלה מה לחם שהוא נאמר בפסח דבר שהוא בא לידי חימוץ ומצה אף לחם האמור בחלה כו' בדקו ומצאו שאין בא לידי חמץ ומצה אלא חמשת המינים בלבד וקשה לכאורה הא סתמא דמתניתין פ"ב דחלה עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ולד"ה חייבת בחל' כשנילושה בז' משקין המכשירין והא אינם באין לידי חימוץ דאין מי פירות מחמיצין אלא ש"מ דמיקרי בא לידי חימוץ לענין פסח דהעיקר תלוי במין התבואה כיון שבא לידי חימוץ וא"כ הכא בעי קרא דלחם עוני אף למי פירות לחוד: אבל לענין דינא דמצה שנילושה במי פירות צ"ע להנך תנאי ואמוראי דפליגי על סתם מתניתין התם בפ"ב דחלה דקתני עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ואמרו שם דר"א איש ברתותא היא אבל רבנן פליגי עליה ואמרין דאין מחייבין לחלה אלא ז' משקין בלבד אבל במי פירות פטורין מן החלה אלמא דאין נקרא לחם והרא"ש כתב בהלכות חלה לחוש לדעתם ע"ש. ושיטת הירושלמי בחלה ובדמאי פ"ה מכרע הכי דהתם בדמאי מוקי למתניתין דהלוקח מן הנחתום שנותן מעשר אף על החלה במגבל עיסתו במי פירות דהעיסה פטורה אף ביד ע"ה ומש"ה נותן מעשר עליו לב"ש ע"ש. ומקשה לא כן אמר ר"י בר חנינא דר"א בן יהודה איש ברתותא הוא הא כרבנן לא. פי' היאך מתוקמא מתני' במגבל עיסתו במי פירות הא אמר עלה ר' יוסי בר חנינא כו' הא כרבנן לא והיאך מתוקמא דלא כרבנן זהו פירוש האמיתי בירושלמי [ועיין תוס' יומא (דף ח ע"ב) ד"ה הנחתומין שדבריהם תמוהין ונפלאתי עליהם זה כביר בימי חורפי כי הפי' הנכון כמ"ש ואחר כך נדפס הספר שנות אליהו על משניות סדר זרעים להגר"א ז"ל מווילנא ומפרש שם הירוש' כמ"ש] אלמא דהירושלמי נקט בפשיטות דמתני' דחלה פ"ב יחידאה היא ופטורה מחלה כרבנן וא"כ אין יוצאין בה י"ח מצה ג"כ מחמת ג"ש דלחם לחם מחלה וי"ל דהרמב"ם לטעמיה שפסק דחייבת בחלה כמ"ש הטור בשמו (סי' שכט) אבל לכאורה דברי הרמב"ם שלפנינו שלא כתב אלא יין ושמן ודבש ולא הזכיר מי פירות כלל. משמע דוקא שבעה משקין ודברי הכ"מ שם צ"ע: שם והתניא אין לשין עיסה בפסח ביין ושמן ודבש ואם לש כו'. אמר ר"ע שבתי היה אצל ר"א ורבי יהושע ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר ואע"פ שאין לשין בו מקטפין בו אתאן לת"ק וחכ"א את שאין לשין בו אין מקטפין בו ופסק הרי"ף כר"ע וז"ל והא מתניתין אוקימנא בגמרא ביום שני אבל ביום ראשון לא כו' והלכתא כוותיה כו' ביום שני דלא בעינן לחם עוני שרי דהא רבי יהושע בן לוי כוותיה סבירא ליה ואמר ליה לבניה כו' ובודאי דהא מתניתא בשמן על ידי מים היא שנויה דהא קיטוף שמן על ידי מים הוא שלשין במים תחלה ומקטפין בשמן ע"ש שהאריך ועיין ברא"ש שהקשה כאן על פירושו מותיקא במיא ומלחא אסיר' וממנחת נסכים ע"ש וכבר כתבתי בספרי משכנות יעקב (סוף חלק או"ח) דלפי פי' הרא"ש כאן יותר