קהלת יעקב (ברוכין) ה

דומה לגדיש או לקמה שהיה גדול ומפורסם לכל אשר היה גדול בדורו יותר והנה נאכל הצדיק וח"ו לא ישימו העם אל לבם אשר בחטאם ובסיבתם מכל אלה אשר בארנו המה גרמו לו אסיפתו. וח"ו לא ישובו לתקן את אשר עוותו ולהרבות במעשיהם הטובים. אשר בדין היה כי יזכוהו בתשובתם וישלמו ההבערה אשר נבערה בסיבתם. וכי למענם היא אסיפתו. והמה מנעוהו מלהרבות מעשיו הטובים ח"ו שלא תמצא האש גם את הקוצים. והנה הוא נוטל חלקם כאשר בארנו למעלה. והנה בהשמת לב העם ואבלותם אל העדרת הצדיק הלא המה שתי בחינות ג"כ. הא' כי נעדרה מהם טובתם אשר היה להם מאתו. כי גדלו על כל בני גילם מאשר שמו יקרא עליהם בצדקותיו ובמעשיו הטובים גם התועלת אשר היה להם מאתו בהיותו אתם ליועצם ולהורות להם דרך ה' על פיו יצאו כו' והב' האבל האמיתי אשר הוא לכל העולם יחד כי ח"ו סר צלם מעליהם ואין מגין ומכפר בעדם וכמאמר המקונן נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו הכוונה בזה כי תחלה אף כשהיו חוטאים הלא הצדיק הגין עליהם שלא יענשו ח"ו. אבל עתה באין מכפר בעדם. ח"ו תבוא כל רעתם על פניהם ובבחינה זו יתעוררו לתשובה גדולה. לא כן בבחינה הקודמת. אשר תאבל נפשם רק על העדר טובתם לבד כי נוטל כבודם וזיום. וח"ו יאמרו הלא כבר הגענו לשם ומה צורך לנו עוד בו: ויש לרמז זה בפסוק ראשיכם אל תפרעו כו' וכל בית ישראל יבכו כו' הזהירם הכתוב כי לא יתאבלו המה זולתי רק על העדר טובתם כי נעדרה מהם וכי המה קרוביהם. רק עם כל בית ישראל יחד יבכו על העדר ההגנה מאתם יחד וכמאמר חז"ל אדם כשר שמת דומה לספר תורה כו': והנה יש הבדל עוד בין ההפסד והאבל מפאת העדר ההגנה ובין העדר התועלת. כי הצדיק אשר נאסף והניח אחריו צדיקים כמותו. אז מפאת ההגנה הלא הנשארים יגינו בעדם אבל אם הדור יתום ח"ו ולא נשאר עוד בדורו כמותו הלא עוד תגדל ההספד ע"ד ההגנה. אמנם בהעדר התועלת ישוה אף לצדיק שהניח עוד צדיקים כמותו במקומות אחרים הלא אנשי מקומו לא יתנחמו בו כי אין תועלת להם מאתו אחרי כי איננו שוכן עמהם. ובזה יבואר מאמר הספדן על ר' זירא ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גדלה שעשועיה אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה ולכאורה אינו מובן מה הוא זה כי תבכה רקת יותר. הלא על צדיק כזה ראוי לכל העולם יחד לבכות עליו מהעדר ההגנה אשר היה להם אמנם כאשר בארנו שתי הבחינות אלו הלא כל העולם לא יבכו רק על העדר ההגנה מאתו לבד. ואולי הצדיקים הנשארים אחריו בדורו המה יגינו עליהם ויכפרו בעדם לא כן רקת כי תבכה עוד על העדר תועלתה וטובתה כי נוטל ממנה כבודה היא אבדה כלי חמדתה וחסרונה לבדה הוא ולא לזולתה: והנה רבותי כמה גדול ההספד הלזה על כבוד מרן אבא הגאון זללה"ה התועלת הגדולה שהיה לנו מתורתו הקדושה,. איך עלינו על כל בני גילנו. נשמע באזני כל קריתנו קארלין העליזה כי גדול בקרבה קדוש יעקב. הוראותיו ומעשיו הטובים כי הראנו לאורו הלכנו ובעצותיו הנכוחות כי נהלנו. במקום גדולתו שם היתה ענוותנותו מי נכאה לב מי נדכה רוח אל בית קדשו כי הגיעו המציא נפשו אליהם. לדבר על לבם דברים ערבים והשתתף בצערם למען הסר מאתם עצבון רוחם ותוגיון נפשם ולמען ישימו בה' כסלם והוא יכלכלם. השנית ההגנה הגדולה אשר היתה לנו מאתו כי שכן בתוכנו קדוש ישראל הוא הגין בעדינו והן עתה נשארנו כיתומים ואין אב מי יתרץ כו' ומי יפרק כו' מי יגן עוד עלינו קראו למקננות ותבכינה ותשאנה עלינו נהי נשים אל לבנו מיתת הצדיק הלז. אשר לא בחטאו מת ח"ו. וכי גלוי הי' לעיני כל גודל יסוריו אשר חי עמהם כל ימי חייו וחליינו נשא המה הגינו עלינו חביבין היו עליו והגביר עליהם ולמד תורה מתוך חליו וצערו. אמנם היום כי הגבירו עליו מאוד ובסיבתם נעדר. והמה מנעוהו מלהרבות עוד במעשיו הטובים: תחת כל הטוב אשר גמלנו בהיותו אתנו מחוייבים אנחנו לגמלו ולזכות נשמתו בתשובתנו וברבות מעשינו הטובות: עליך מקונן ישעי' הנביא (נ"א): שתים הנה קוראותיך קארלין השוד והשבר כו' השוד אשר תבכה יחד עם כל העולם כי נעדר מהם. עוד תוסיף לבכות על שברך באין מרפא לך. כי תועלתך וטובתך נעדרה מאתך אתה אבדת כלי חמדתך ורק לך לבדך החסרון הזה ולא לזולתך ויבואר עוד מאמר המקונן הצדיק אבד ואין איש שם על לב לכאורה אינו מובן וכי יכול להיות אשר לא ישימו העם על לבם אבדתם הגדולה אמנם בסיבתך קארלין. יבואר הענין. כי יכול להיות אשר לא תשיב אל לבך העדר ההגנה אשר היה לך אחרי כי רגיל היה עמך בכל עת וח"ו לא תרגיש בדבר ההגנה הלא מכאובך לנגדך כי נעדרה מאתך תועלתך וטובתך. מספד מר עשי לך קארלין על האי שופרא דבלע בארעא. ובקש רחמים מה' לך יאות למבכי לך יאות למספד עדי ישוב ה' ורחם את בית יעקב בנחמת ציון וירושלים גם אותך ינחם ויקויים בך נבואת ישעי' הנביא לא ישמע עוד שוד ושבר בגבוליך וקראת ישועה חומותיך ושערי"ך תהלה לפ"ק: נאום הכותב והחותם ידיד לבית יעקב יום ד' י"א כסליו תר"ו לפ"ק קארלין אלכסנדר סענדר בהגאון המנוח מוהר"ר יעקב זצלל"ה הכ"מ בעה"מ ספר משכנות יעקב וקהלת יעקב הקדמת הגאון המחבר אמר המחבר ידוע לכל יודעי דעת כי עיקר מעלת האדם ושלמותו היא הנפש חיה אשר טפחה באפינו מפי עליון נשמת שדי היא תבינהו. וזולת זה הלא גם יצירת האדם עפר מן האדמה ככל היצורים ומותר האדם מן הבהמה אין רק בזאת נפש החיה הוא נדמה לעליונים כמו שכתב הרמב"ן ז"ל בפ' בצלמנו כדמותנו וזאת הנפש חיה היא אשר שולחה ממעל לזה העולם להחיות את הגוף ולהדריכו במעגלי הצדק והיושר להנטותו לתחיה וכמ"ש ויהי האדם לנפש חיה וגו' ולכאורה הוא כפל לשון שכבר נאמר ויצר וגו' ויפח באפיו נשמת חיים אבל בא להורות שאין הכוונה שיהא האדם נפש חיה ככל היצורים שנאמר בהם ג"כ תוציא הארץ נפש חיה אלא הכוונה שיהא האדם בכל גופו כולו לנפש החיה הלזו העליונית ובין שנפרש כי הלמ"ד הוא למ"ד הקנין כמו וכל אשר לי לקונה אותו לדורותיו והיינו שכל כחות האדם המה קנוים ומשועבדים לנפש החיה הלזו לעשות חפצה ורצונה ולא לעשות ח"ו בהיפך שתשתעבד הנשמה העליונה חלק אלוה ממעל לכחות הגופנית והבהמית. וכמו שהאריך בזה בספר חובת הלבבות והרמב"ם ז"ל בפרקי ההצלחה וע"ז נאמר (משלי ל) תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה ובין שנפרש כי הלמ"ד היא כמו שתבא בהפוכים כמו והיו לדם ביבשת. ופי' כי האדם וכל כחותיו כולם נהפכו לנפש חיה והיא מדרגה יותר גדולה כי נזדכך הגוף וכל כחותיו עד שישובו כולם להיות נפש החיה וזה עיקר שלימות