קהלת יעקב (ברוכין) ד

וגיל להשביעני. והיה לי ששוני תחת יגוני. איכה בגד בי היום כי נלקחת ממני החושך גדר בעדי גם כיסה פני. ירדתי גם נפלתי ואין אתי להקימני. תחת שמחתי רבתה בי אנחתי. תחת גילי קראתי אוי לי ששוני נהפך ליגוני. אויה ואבוי. על מי נטשת צאן יעקב שה פזורה ישראל פתאום שפך ה' חמתו עלינו וישקנו מי מרורות כי נאסף יעקב אבינו חובלה רוחינו שחה לעפר נפשינו. דבקה לארץ בטננו. באין מקים אותנו יום יום תגדל שברנו בראותינו כבוד בית יעקב כי נוטל ממנו הושחרו פנינו וכבה מאור עינינו: רבות אנחותי ולבי דוי אחי ורעי עוד לא נחה רוחי ולא שקטו רעיוני מתוגיון נפשי ועצבון רוחי אשר הגיעני. ה' ירחם עוד לא פסקו עיני מלהוריד דמעה שמועה לא טובה כי הגיעני מפטירת בני יקירי מחמד עיני רך שנים כבן כ"ב שנה המופלג ושנון מוה' שמואל שמעלקא זלה"ה תנצב"ה פתאום יצאה בו אש מה' ותוקד בקרבו לוקחה למרום נפשו יום כ"ד לחודש אדר ב' שנה זו. מבלי השאיר לי זרע שארית אחריו להשתעשע בו למלאות לי מקום בני יקירי ז"ל ולהיות לי למזכרת: אויה לי ואוי לנפשי כי ככה הגיעני שבר על שבר יחדיו דבקו בי כהו עיני מראות וראשי אין אתי בזכרי נפש בני יקירי אשר גם לא זכיתי לראות פניו טרם הפרדו מאתי אנא בני יקירי סלח לי על כי בעונותי נלכדת ובפשעי נלקחת חטאותי כי עמדו נגדי מבלי זכיתי עוד ראות פניך היקר לי לו נפשי כופר נפשך היקרה לוקחה הלא בטובך ונפשך הטהורה גם אותי זיכית להביאני ולהשיב נשמתי אל מקור מחצבתה. כל ימי חיי לא אשכחך ולא תנחם נפשי אחריך עדי שובי אל מקומי ואזכה לראות זיו פניך כזהר הרקיע יזהירו. שמתיך למזכרת לי בחיבור הקדוש של כבוד מרן אבא הגאון זצלה"ה הלא בהיותך אתו. אהבתך בלבו תקועה הנה תקותי גם היום בצלו תחסה ותחת כנפיו ישאך סלה: אנא ה' חוסה ואל תתעלם הסר חרון אפך מאתנו ואל תוסיף עוד להדאיבנו. חמול נא על שארית צאן יעקב אבינו הקם לנו שם ושארית בארץ בל תאבד ח"ו כו' לבל ידח כו' עוד תשוב תנחמנו בנחמות ציון וירושלים יחד וזכות אבותינו הקדושים יעמוד לנו וימליצו טוב בעדינו אך טוב כו' ושבנו בית ה' לאורך ימים: מספד מר ונחל דמעה איתא בבבא קמא דף ס' ע"א במשנה השולח את הבערה ואכלה קוצים כו' חייב שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה שלם ישלם כו' ובגמ' שם מה קמה בגלוי כו'. אמר ר"ש בר"נ א"ר יונתן אין פורעניות בא לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים. אימתי אש יוצא בזמן שקוצים מצויין לה ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה. שנאמר ונאכל גדיש כו' שנאכל גדיש כבר בכי רב יוסף כולי האי נמי לאין דומין א"ל אביי טיבותא היא לגבייהו דכתיב כי מפני הרעה נאסף הצדיק. עוד שם ע"ב יתיב ר' אמי ור' אסי קמי' דר' יצחק נפחא כו' פתח ואמר כי תצא אש ומצאה קוצים כי תצא מעצמה שלם ישלם המבעיר את הבערה אמר הקב"ה עלי לשלם את הבערה שהבערתי אני הצתי אש בציון כו': והנה אמרו ז"ל במדרש איכה כד דמך ר"י סליק ר"י ור"ל לגמול חסד וסליק עמהון ר' יצחק והוי תמן חד סב בעי למיעל למיפתח עלוי' ולא שבקוני' א"ל ר' יצחק קדם אריותא דאורייתא את פתח פומך. א"ל ר"י שבקוני' ההוא גבר סב ייעול וישתבח באתרי' עאל ופתח ואמר מצינו שסילוקן של צדיקי' קשה לפני הקב"ה מצ"ח תוכחות. ומחורבן בהמ"ק בתוכחות כתיב והפלא ה' את מכותך ובחורבן בהמ"ק כתיב ותרד פלאים אבל בסילוקן של צדיקים כתיב הנני יוסיף להפליא את העם הפלא ופלא א"ל ר"י אילו לא שבקתוני' מינן הוינן שמעין דא מרגליתא. ע"כ: והנה לכאורה דברי הסבא הלא המה נגד מאמר מפורש במ"ק (כ"ה) רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק יעויי"ש: אמנם הנה שתי בחינות הנה באסיפתו של הצדיק הא' כמאמר חז"ל (זבחים קטו) מאי דכתיב נורא אלהים ממקדשיך כו' בשעה שהקב"ה עושה דין בקדושיו מתיירא ומתעלה ומתהלל. כי אז יאמרו אם בארזים נפלה כו' וישובו אל ה' והב' היא אסיפת הצדיק מפני הרעה כתשובתו של אביי טיבותא היא לגבייהו: ההבדל בין שתי הבחינות אלו הלא הוא כאשר הקב"ה עושה דין ח"ו בהצדיק לקחתו מן העולם קשה הוא לפניו יתברך כמבואר בסנהדרין (מ"ו) בנדוני ב"ד שכינה מה אומרת קלני מראשי כו' אם בדמן של רשעים ככה ק"ו בדמן של צדיקים. אבל אם הצדיק נאסף למען לא יראה בהרעה אשר עתידה לבא ח"ו וטיבותא היא לו. הלא אז הקב"ה שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק: הבחינה כי נדע להבין אסיפת הצדיק באיזו משתי אלה היא אסיפתו. יובחן במהות הצדיק שנאסף. אם השאיר אחריו בדורו גדולים יותר ממנו הלא אסיפתו היא בבחינה הקודמת למען יתקדש שמו. כי יאמרו אם בארזים כו' וישובו מדרכם הרעה ואם הוא היותר גדול בדורו. הלא אסיפתו בבחינה הב' למען לא יראה בהרעה העתידה לבא ח"ו וטיבותא היא לו כי אלו חפץ ה' להתקדש. הלא יתעלה שמו ויתקדש באסיפת הצדיק הפחות ממנו וזהו מאמר הסבא. ג"כ להודיעם. כי ר"י ור"ל היותר גדולים ממנו. ואסיפתו היא רק בבחינה הקודמת למען יאמרו אם בארזים כו' וקשה הוא לפני הקב"ה לעשות דין בדמן של צדיקים ח"ו וכאשר הבאתי מגמ' דסנהדרין: והנה באסיפת הצדיק היותר גדול יש ג"כ שתי בחינות הא'. כמבואר למען לא יראה בהרעה כו'. והב'. למען יראו בני דורו כי ח"ו סר צלם מעליהם ואין עוד מגין בעדם וכי רוצה ה' בתפילתן של בני אדם לכן לוקח מהם למען ישובו אל ה': אולם בשתי הבחינות האלו גם בבחינת למען יתקדש שמו הלא באשמת העם היא אסיפתו. ואף כי אין מיתה בלא חטא. ח"ו שיעונש הצדיק מיתה בשביל חטא קל ורק בעידן ריתחא מהמביאים חרון אף בעולם ח"ו הצדיק נתפס עמהם להשיב העם בתשובה. אמנם באיזה טעם אשר נאסף. ואף בבחינת טיבותא היא לו הלא לכאורה אסיפתו רעה היא אצלו כי הצדיקים חפצים בחייהם יותר למען ירבו מעשיהם הטובים ויירשו ארץ. וכמאמר חז"ל יפה שעה א' בתשובה כו' ואם באולי ח"ו לא יוכל להרבות מעשיו הטובים מייסורין כי באו עליו או דורו לא זכו בו. הלא ה' הטוב ומרבה להיטיב משלם לו שכרו בסיבת העדרו מן העולם כי מנעוהו מלהרבות מעשיו וכי גם באסיפתו הלא ישובו העם אל ה' עפ"י הבחינות אשר בארנו הלא זכות הרבים תלוי בו ומקבל שכר עבור מעשיהם הטובים אשר יעשו כאלו עשאם בעצמו ואם ח"ו לא ישובו הלא הוא נוטל חלקם כו' כמבואר זכה נוטל חלקו כו' כי בסיבתם נאסף ואין נגרע מעבודתו כלום: ויבואר עפ"י דברינו אלה מאמר הגמ' אשר התחלנו בו כי תצא אש כו' כי הנה דרשו חז"ל ע"ז שהצדיק הוא