קהלת יעקב (ברוכין) מה

וחכם אחד שמע דברי הנ"ל ושאל לי ע"ז וזה אשר השבתי לו מה שהקשה במ"ש ריש פ"ק דפסחים המוצא חמץ בביתו כו' דבדין הראשון לא אמר רב אם של הקדש הוא א"צ רק רבא הוא דאמר לה ובדין השני חמצו של אינו יהודי כו' אמר רב בעצמו ואם של הקדש הוא אינו צריך ואמרתי לתרץ דבדין הראשון מיירי בחמץ שמחויי' לבערו והיינו שקבל עליו אחריו' וכיון שלא פדאו מעל ונפיק לחולין אליבא דרב דסבר כר' יהודה דאסור לאחר הפסח כו' והקשה מדתנן פגם ולא נהנה לא מעל. תמיהני הלא סוגיא מפורשת בפ' ב' דפסחים (דף כז ע"ב) גבי תנור שהסיקו בעצי הקדש כו' מקשה והלא מעל המסיק וכיון דמעל יצא לחולין ואין עוד איסור בפת וכן לקמן מקשה וכל היכא דמעל נפק לחולין והא תנן ואפר הקדש לעולם אסור ומאי קושיא דלמא איירי שלא נהנה רק שרפו ולמה צריך הש"ס לשנויי שנפלה דליקה מאיליה בעצי הקדש דליכא אינש דלמעול הא אף ע"י אדם בכה"ג ע"י דליקה ולא בהיסק תנור לית ביה מעילה אלא ודאי ברור ופשוט שכל מזיק ומפסיד ההקדש בענין שחייב לשלם הרי הוא יוצא לחולין: וכן משמע בפ' הנזקין (דף נג) בסוגיא דהמטמא והמדמע כו' דפליגי אמוראי בהיזק שאינו ניכר אי שמיה היזק דמאן דאמר שמיה היזק אמר דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד חייב כו' ומקשה מהך דכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבים ותני עלה מפני תיקון העולם ואם איתא שוגגין פטורין מפני תיקון העולם מבעי לה ומאי קושיא והא אף דהיזק שאינו ניכר, שמיה היזק מכל מקום בהקדש אפי' מזיק בידים פטור מקרא דכי יאכל פרט למזיק רק מדרבנן חייבינהו ושפיר קתני מזידין חייבין מפני תיקון העולם וכן מקשה שם עוד מהך דעושה מלאכה במי חטאת ובאפר חטאת פטור מדיני אדם כו' ואי היזק שאינו ניכר שמיה היזק בדיני אדם נמי לחייב מאי קושיא הא מזיק קדשים שאני דפטור לגמרי מה"ת אלא ודאי כולא סוגיא משמע דמזיק קדשים חייב מה"ת לשלם את הקרן רק מחומש פטריה רחמנא מקרא דכי יאכל פרט למזיק כו' דגבי תרומה ודאי חייב בקרן דממון כהן הוא וכמבואר בכמה סוגיות בש"ס כסס שעורין של תרומה משלם את הקרן וא"כ ה"ה בקדשים יש לומר שחייב בקרן וע"כ צ"ל בסוגיא דמעילה דפגם ולא נהנה פטור היינו ממעילה ומחומש ודברי רש"י ותוספת שכתבו בפשיטות דפטור מקרן צ"ע מהנהו סוגיות ותוספת לשיטתייהו שכתבו בפ"ק דב"ק בסוגיא דמיטב וכן בפ' השואל (דף צח ע"ב) דמזיק הקדש פטור מקרן ודחקו לפרש מאי דאמרו שם בהשואל משא"כ במזיק דאין משלם חומש כו' דמשמע הא בקרן חייב דהיינו מדרבנן וכ"כ הרשב"א והריטב"א שם והוא דוחק גדול ומפרש"י ז"ל שם משמע דלא גריס לה בגמ' דפטור מחומשא רק פטור סתם ואפילו הכי מפרש לה רש"י ז"ל דאיירי לענין חומש משמע דפשיטא ליה דחייב בקרן ועוד נלענ"ד ראיה ברורה מדאיצטריך קרא דרעהו גבי שומרים למעט הקדש מדין שמירה משמע דמזיק בידים חייב דאם איתא דמזיק בידים פטור פשיטא דפטור שומר הפושע בשמירתו דאטו גרע ממזיק בידים ומצאתי בשיטה מקובצת לב"ק הביא בשם הרב המאירי ז"ל שכתב שהיא מחלוקת בין גדולי הראשוני' ז"ל ושדעת הרבה גדולי הראשונים ז"ל לחייב מזיק הקדש בקרן וכמ"ש וגם דעתו מסכמת כן רק שלא הביא הראיות שכתבתי ואין להאריך בזה כאן דאין נפקותא לסוגיא זו דאיירי בקבל עליו אחריות באופן שצריך לבערו דבזה ודאי חייב לשלם להקדש כיון שקבל עליו אחריות כמו בהדיוט אם הנפקד קבל אחריות ולא מכר החמץ קודם איסורו שכתבו הפוסקים דחייב ולא אמרי' גבי שומרים הרי שלך לפניך ועיין באחרונים בזה וכיון שנתחייב לשלם הרי יצא מרשות הקדש לרשותו כמו דמקשה גבי בנאה בתוך ביתו כו' כיון דבנאה כו' אף דאכתי לא פגם ולא נהנה בהוצאה מרשות הקדש נפיק לחולין וכמ"ש התוס' במעילה: ומה שכתב דרב לטעמיה דס"ל היזק שאינו ניכר שמיה היזק תמוה דהיינו דוקא במטמא בידים רק שאין הזיקו ניכר בהא פליגי אי שמיה היזק אבל בנעשה מאליו לכ"ע פטור אף למ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק דהא משנה שלימה שנינו גזל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך ואילו מטמא בידים ודאי חייב וע"כ דיש חילוק בין מטמא בידים לנטמא מאליו דאף למ"ד שמיה היזק פטור וה"ה בחמץ שעבר עליו הפסח ואף דהש"ס פ' הנזקין מותיב מהך מתני' למ"ד שמיה היזק היינו כמ"ש התוס' שם דמסתבר להש"ס דכיון דשמיה היזק לא הוי כעין שגזל כו' וכ"כ רש"י ז"ל בקצרה אבל ע"כ מאן דסבר שמיה היזק מחלק ביניהם דלא תקשי ליה ממתניתין דגזל תרומה ונטמאת כו' וכה"ג מתרץ בירושלמי בהדיא למ"ד שמיה היזק מקשה מהך מתני' ומתרץ לחלק בין מטמא בידים לנטמאת מאליה והוא ברור כמ"ש ואם כן אין ענין כלל בסוגיא זו בדין היזק שאינו ניכר אבל באמת א"צ לזה כמ"ש דמדין אחריות אתינן עלה לחיובא וכמש"ש: דף ח ע"ב דאמר רבי אמי כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל ושאין לו קרקע אינו עולה לרגל המשנה למלך בה' קרבן חגיגה תמה על הרמב"ם למה השמיט הא דר' אמי דכל מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל ע"ש ול"נ דטעם הרמב"ם ז"ל דסתם משנה בפיאה פ"ג קרקע כל שהוא חייבת בפיאה ובביכורים כו' ומדלא תשיב ג"כ למצות ראיה משמע דלא בעינן קרקע כלל ובירושלמי מייתי ברייתא תני ובראיון ומוקי לה כר"י דאמר מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל, משמע דמתני' דלא נקטה ובראיון ס"ל דלא בעינן קרקע כלל לראיה וכן מקשה עוד בירושלמי למה לא תני ובוידוי דאר"י מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכתיב מן האדמה אשר נתת לנו וע"כ דמתני' ס"ל דלא בא הכתוב למעט יחיד שאין לו קרקע דעד כאן לא אפלגו תנאי בסוף מסכת מעשר שני אלא בכהנים ולוים שאין להם חלק כלל ע"ש ולא גרסינן במתניתין וידוי וכ"כ רש"י ותו' ס"פ לא יחפור גם הרמב"ם לא כתב דין זה דוידוי ונ"ל דדין הראיה הוא כ"ש דהא לא אשתמיט תנא בשום מקום דלימא כהנים ולוים פטורים מראיה משום שאין להם קרקע והוא פשוט מאוד שחייבין בראיה ודאי. וקרא כתיב (ד"ה ל) כי הכהנים לא התקדשו למדי וכתיב כל זכורך ואף על פי שבוידוי אפלגו תנאי התם וכ"ש ביחיד שאין לו קרקע דודאי חייב בראיה ועכ"פ מצינו ראיה להרמב"ם מסתם משנה דפיאה ודרבי אמי כברייתא אתיא דחשבה ובראיה ואולי גם ר"י וריב"ל דאמרו הכי בירושלמי היינו לברייתא ולא להלכה פסוקה דהא ר"י סבירא ליה הלכה כסתם משנה. ועוד לפמ"ש הרמב"ם פ"א מהלכות קרבן חגיגה לענין שמחה וז"ל והשמחה האמורה ברגלים הוא שיקריב שלמים כו' שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת וגו' ונשים חייבות במצוה זו ולקמן אי"ה יתבא' טעם הרמב"ם ז"ל שפסק דנשים חייבות ולפי זה מוכח דלא כרבי אמי דהא נשים סתמן אין להם קרקע ואם איתא דדרשינן ולא יחמוד איש את ארצך דמי שאין לו קרקע פטור מלעלות כלל וא"כ ממילא פטור גם משמחה שהיא בירושלים בבשר שלמים והיכי מחייבינן בפשיטות לכולהו נשי בשמחה ועוד דלפי זה יהיה גם קטן פטור מלעלות משום דאין לו קרקע ומפורש אמרו ריש חגיגה איזהו קטן ב"ש אומרים כו' ובה"א כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית שנאמר שלש רגלים ופי' רש"י הראוי לעלות ברגליו חייבו הכתוב כו' וכיון דגדול פטור מה"ת קטן לאו בר חינוך הוא ולרב אמי דכל שאין לו קרקע פטור מה"ת מפני מה חייבו הקטן בחינוך משעה שיכול לאחוז כו' הא גדול כה"ג פטור מה"ת וכמו דאמרי' בקטן שאינו יכול לאחוז כו' ועוד מאי מקשה התם משמואל ומחנה לישני שלא הי' להם קרקע ועוד אמאי בעי בגמרא התם למילף עבדים שאינן משוחררים מקרא דאת פני האדון ומסיק דלא אצטריך דגמרינן לה לה. תיפוק ליה שעבד אין לו קרקע אלא משמע מכל הני דהא דרבי אמי ליתא: ועל מה שכתב הרמב"ם ונשים חייבות במצוה זו ולא חילק בין אנשים לנשים השיגו הראב"ד ז"ל וכתב א"א לא בקרבן אלא בשמחה שתשמח עם בעלה שתעלה עמו והוא ישמחנה דעתו לפסוק