קהלת יעקב (ברוכין) מב

באידך גיסא דאילן קם ליה לבר מתחומא ולהכי לא יזוז ממקומו ולפ"ז לא מוכח כלל מברייתא דאין עקירה לחצאין דשאני התם דאפילו לפי כוונת שביתתו באילן עקר אפילו מאותן ב' אלפים של צד עירובו דהא קם ליה לבר מתחומא לפי כונתו ולהכי לא יזוז ממקומו אבל אי משום עקירה לחוד י"ל דכ"ע סברי כר"מ דיש סילוק לחצאין ומאותו צד של עירובו לא סילק עצמו וא"כ גם טעמא דר' יהודה יש לפרש כטעמא דר"מ דמשביתתו סילק אבל רק מאלפים שמעבר השני אבל לצד עירובו לא סילק ולהכי הוי חמר גמל ומוכח ג"כ דס"ל תחומין דאורייתא דאל"כ הו"ל לאקולי בספק דרבנן כיון דאין הספקות סותרים דהא עקר מצד השני של ביתו וממ"נ אסור בהם. וא"כ אליבא דשמואל י"ל דטעמא דר"מ ור"י בחדא שיטתא נינהו וסבר תחומין דאורייתא והן דברי הרא"ש שכתב כך לדקדק אליבא דשמואל דאמר כל מקום ששנה ר' יהודה בעירוב הלכה כמותו ולשמואל סברא לומר דר' יהודה סבר תחומין מדאורייתא אבל סוגיא דברירה אליבא דרב אתיא ואין כאן סתירה ודו"ק היטב: דף מב ע"א אמר רב נחמן אמר שמואל שבת בבקעה והקיפוה א"י מחיצה בשבת מהלך אלפים אמה וכתב רש"י ז"ל דאתיא אפילו לר"ג דע"כ לא מהלך את כולה אלא במי שאין לו אלא ד' אמות אבל הקונה שביתה שיש לו אלפים לא הקילו אצלו להיות לו היקף מחיצות כארבע אמות אא"כ שבת באוירן. והביא ראיות מדרב הונא וחייא בר רב דתלמידי דרב נינהו ומסתמא סברי לדר"ג כרב ואפ"ה סברי לדשמואל ותוס' ורא"ש כתבו בשם ירושלמי דמוקי לה לדשמואל כר' יהושע וכן בהג"א ס"פ מי שהוציאוהו כתב כן וכתבו ההג"א דלפי הירושלמי הזה דמוקי ההיא דשמואל כר' יהושע וא"כ לדידן דקי"ל כר"ג מותר להלך כל תוך המחיצה אפילו טפי מאלפים וכן כלה מדתו בעיר או במערה מהלך את כולה ע"כ ולפ"ז ע"כ מתניתין דמודד שאמרו כו' לקמן (ד' סא) אתיא ג"כ כר' יהושע. והדברים תמוהים מאד דא"כ הוה מחלוקת ואח"כ סתם דמחלוקת ר"פ מי שהוציאוהו וסתמא ס"פ כיצד מעברין וקי"ל הלכה כסתם והיכי איפלגי אמוראי בסוגיא זו בפסק הל' והיכי פסקינן כר"ג נגד הכלל הברור הזה דמחלוק' ואח"כ סתם דהדר ביה ר' והוא כלל מבואר בכל הש"ס שאין לזוז ממנו ועוד דא"כ ע"כ ריב"ל וכולהו אמוראי דס"פ כיצד מעברין (ד' ס) דמחלקי בין כלתה מדתו בחצי העיר לכלתה מדתו בסוף העיר וכולהו סברי עכ"פ דכלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר וסברי כמתניתין דמודד שאמרו כו' היינו כר' יהושע ודלא כר' גמליאל א"כ פשיטא דהכי הלכתא דהלכה כריב"ל נגד רב ונגד רבי יוחנן וכולהו אמוראי בתראי דפליגי לקמן (דף סא) בתקנתא דרבי שיהיו בני גדר יורדין לחמתן ומפרשי דאנשי עיר קטנה ואנשי עיר גדולה היו כו' ע"ש וא"כ ע"כ סבר רבי דלא כר"ג אלא ודאי ברור ומוכרח לשיטת הפוסקים כר"ג דאין ענין ר"ג להך דמודד והתם אתיא אפילו כר"ג והחילוק מבואר בפרש"י ז"ל לפי שיש לו אלפים ומדתו כלה באמצע לא הוי כארבע אמות וכן בהך דשבת בבקעה דג"כ כלתה מדתו בסוף אלפים בחצי בקעה דהא אמר מהלך אלפים ומטלטל בכולה כו' ולהכי ס"ל כולהו אמוראי הכי: ועוד בלא"ה יש לחלק לפום מאי דאמר שמואל בשלהי פ' כיצד מעברין דאפילו הניח עירובו בעיר חריבה מבתים אע"פ שמחיצו' קיימות אין העיר לו כארבע אמות אע"פ שקנה בה שביתה בה"ש ומפרש שם הכי מתניתין דאמרו לו לר"ע אימתי בזמן שאין בה דיורין כו' דהיינו אע"פ שמחיצות קיימות כ"ז שאין בה בית דירה אינה כארבע אמות רק לשובת בה ממש אבל לא למניח עירובו והתם כולהו רבנן פליגי על ר"ע ואמרי הכי ומשמע דאף לר"ג היא דאי לר"ע אף בעיר ישובה בעינן דוקא שבת ממש וא"כ ע"כ צריך לחלק בין עיר חריבה לדיר וסהר דשרי ר"ג אפילו לא שבת כלל וכ"ש במכח עירובו שקנה שביתה שם באויר מחיצות ביה"ש. א"נ סבירא ליה לשמואל דעיר חריבה גרע מדיר וסהר דחזו לדירה ומשתמשין בהם משא"כ בעיר חריבה וא"כ כ"ש בקעה מוקפת שהקיפוה אין יהודים לא עדיפי לשמואל מעיר ומערה המוקפים מחיצה דאפילו בנותן שם עירובו בה"ש אינן כד' אמות כ"ש כשלא היה מחיצות מבעוד יום כלל והקיפוהו האין יהודים מחיצות דאין נקרא דיורין ואתיא דשמואל אף לר"ג: ובמחלוקת הר"ח והרי"ף ז"ל אי הלכה כר"ג בדיר וסהר אי כרב ושמואל הנה הר"ח ז"ל פסק כשמואל דפסק הלכה כר' יהושע בדיר וסהר משום דמכריע הוא. והרי"ף ז"ל כתב דאין זו הכרעה דאיך יהיה הוא החולק והוא המכריע ולכאורה נראה דהר"ח ס"ל דעיקר המחלוקת היתה לר"ע עם ר"ג וגם ר"י מחמיר ע"ע היה כדברי ר"ע אפילו בספינה ואח"כ הכריע רבי יהושע כר"ג בספינה וכר"ע בדיר וסהר וא"כ למה לא תהא הכרעה גמורה ומ"ש הרי"ף ז"ל ראי' מהא דר"נ בריה דרב חנילאי דאמר ר"נ עשה לו מחיצה של בני אדם ויכנס ואמרו בגמ' דהא פשיטא דהלכה כר"ג דהא אמר רב כו' יש לתרץ לכאורה כיון דע"י מחיצה של ב"א יוכל לכנוס לעיר ולאויר מחיצות ששבת בו. דהמחיצה של בני אדם היה מגעת עד תוך העיר וכחדא חשיב לה עם העיר וא"כ מוחזר הוא לאויר מחיצות ששבת בו והוי כספינה דודאי הלכה כר"ג ותדע דהא ר"נ מתלמידי דשמואל הוה ומסתמא כרביה ס"ל וגם היאך מקשה בגמרא אי בדמלו גברי פשיטא ע"ש מאי פשיטא כיון דשמואל לא ס"ל הכי אטו לא אצטריך למיבעי מיניה אי ס"ל כרביה אי לא א"ו דתחלת הפלוגתא נקיט דא"ר הלכה כר"ג וכוונתו דאפילו לשמואל ניחא דבכה"ג מודה ורש"י ז"ל פי' שהמחיצה לא היתה רק עד תוך התחום נראה שמפרש ג"כ כהרי"ף אבל לשיטת הר"ח נראה לפרש כמ"ש ודו"ק: דף מז ע"ב תני רבי חייא חרם שבין תחומי שבת צריך מחיצה של ברזל להפסיקן. מחייך עליה כו' משום דקל הוא שהקילו במים כו' נראה דר"ח לטעמיה דסבר תחומין דאורייתא דאמר סוף פרק קמא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה ולהכי מחמיר אף במים אבל איהו ג"כ מודה דמחיצה תלויה מתרת במים שהיא משנה מפורשת לקמן (דף פו) בור שבין שתי חצרות כו' אלא שסובר דוקא בעירובי חצרות שהן מדרבנן הקילו אבל לא בתחומין שעיקרן מדאורייתא. דף מח אמר רבא שמונה על שמונה איכא בינייהו תניא נמי הכי יש לו שמונה על שמונה דברי ר"מ נראה לי דרבי מאיר לטעמיה דסבר תחומין דאורייתא לעיל (דף לה ע"ב) ודריש אל יצא איש ממקומו על תחומין וא"כ גם הא דארבע אמות מדאורייתא מקרא דשבו איש תחתיו ובדאורייתא לא שייך למימר שתלוי ברצונו שאם בירר מצד אחד יהא אסור מה"ת לצד שני ואיך יקבע איסור תורה ע"פ ברירתו. כיון דמדאורייתא יש לו לאדם ד' אמות אטו נדר הוא גביה שתלוי באמירתו ולהכי סבירא לי' שהתורה התירה לכל צד ארבע אמות והן שמונה על שמונה אבל למ"ד תחומין דרבנן שפיר י"ל שכך תקנו חכמים כיון דעיקר דינא מדרבנן ותלוי הדבר בברירתו. זה נ"ל סברא נכונה ולפ"ז ודאי דאין הלכה כר' מאיר וכן דעת הרי"ף ז"ל אף דהלכה כדברי המיקל וכן משמע בסוגיא דאילן או גדר לקמן (דף נ ע"ב) דמוקי באילן שרחב שמונה על שמונה כו' משמע דמקום שביתה אינו רק ארבע אמות ודו"ק: דף מט ע"ב אמר רב יהודה אמר שמואל המקפיד על עירובו אין עירובו עירוב מה שמו עירוב שמו. ורב חנינא אמר עירובו עירוב אלא שנקרא מאנשי ורדינא ז"ל הרא"ש והלכתא כשמואל דהכי אמר אביי לקמן פ' הדר כיון דאי בעו מנאי ולא אפשר לי למיתבא להו בטל שתוף ע"כ וקשה לי מה שפסק כשמואל נגד רבי חנינא ולהחמיר בעירוב הא בכ"מ פוסקים כר"ח אף נגד ר' יוחנן וכ"ש בעירוב דהלכה כדברי המיקל ומהך דאביי לכאורה יש לחלק דהתם מקנה משלו לכל בני המבוי דאמר התם (דף סח) מאי נעביד אי אקני להו פיתא בסלא כיון דאי בעו לה כו' ובכה"ג כיון דמקפיד עליו הרי לא הקנה בלב שלם ואין הקנאתו כלום ובהכי איירי ג"כ ברייתא דמייתי שם אחד