קהלת יעקב (ברוכין) מא

מכאן על הרא"ש שכתב בפרק מי שהוציאוהו (סי' ח) בסוגיא דחפצי הפקר וז"ל הכא קיי"ל דעירובי תחומין מדרבנן כאביי ורבא דאמוראי בתראי אינון ואמרינן נמי לעיל פרק בכל מערבין מאן האי תנא דאפי' בדרבנן לית ליה ברירה דתניא האומר לחמשה הריני מערב כו' ואע"ג דשמעינן לר' יהודה דאמר תחומין דאורייתא גבי ספק עירוב לעיל בפרק בכל מערבין ולקמן בשלהי חלון קאמר שמואל כל מקום ששנה רבי יהודה בעירובין הלכה כמותו בהא לית הלכתא כוותיה ע"כ. מבואר בדבריו ז"ל דר' יהודה סובר תחומין דאורייתא מדפסל ספק עירוב א"כ תמוה מאד מאי מקשה כאן ולימא לי' תנא דבי איו הוא דהא איו אליבא דר' יהודה אמרה ואיהו סובר תחומין דאורייתא ולא מוכח כלל למאי דבעי מאן תנא דאפי' בדרבנן לית ליה ברירה דטעמא דר"י דסבר בעירובין אין ברירה משום דס"ל תחומין דאורייתא והיא קושיא עצומה מאד. ונלע"ד ליישב דהאי מלתא תליא באשלי רברבי בפלוגתא דרב ושמואל. דהנה לכאורה יש להקשות בסוגיא דספק עירוב (ד' לה ע"ב) דמקש' דר"מ אדר"מ למאי דהו' ס"ד תחומין דרבנן והוכרח לתרץ סבר ר"מ תחומין דאורייתא דמאי מקשה שם מהא דמכשיר ר"מ בספק דרבנן במקוה דלכאורה לא דמיא אהדדי כלל דהא הכא איכא תרי קולי דסתרי אהדדי שאם נאמר מבעוד יום נטמא הרי קנה שביתה בביתו ומותר לילך אלפים לצד שני של ביתו ואם משחשיכה נטמא קנה עירובו והפסיד אלפים שבצד שני ולצד זה יש לו ארבע אלפים וא"כ אם באנו להקל בספק דרבנן להתיר לו ארבע אלפים לצד עירובו הרי מפסידים לו שני אלפים לצד שני של ביתו ומאי חזית לאקולי ליה טפי בשביתת עירובו מבביתו הא בכל חדא איכא קולא וחומרא ואם משום שגלה בדעתו שחפץ בעירובו אטו ברצונו תליא מלתא אם יחזור אח"כ ויאמר בביתי אני חפץ יותר האם נתיר לו לעבר השני. זה אי אפשר לאומרו כלל וכל כה"ג כלל גדול אמרו כל הפוסקים שיש להחמיר בכל גונא ולא שייך בהא מלתא ספק דרבנן לקולא וכמבואר דבר זה בהרא"ש שלהי פ"ק דביצה גבי תבלין נדוכין כדרכן ע"ש בסי' כ"א שכ' וצריך ליזהר כו' דלא ידענא כמאן הלכתא וא"ל דבשל סופרים הלך אחר המיקל דמר מיקל בחד צד ומר מיקל בחד צד. הרי שפסק כחומרא דתרווייהו דלא שייך לומר ספק דרבנן לקולא כיון שהקולות סותרין זא"ז וכ"כ התוס' בנדה (דף כז) ד"ה חומר ב' וולדות. לענין ספק ספקא ובשארי דוכתי וה"נ דכוותה ומה צורך לומר טעמא דר"מ משום תחומין דאורייתא הא אפי' תחומין דרבנן לא קשה מידי ונראה לומר דהש"ס ס"ל לר"מ דמשום שביתת ביתו בלא"ה אין שום ספק שיהא מותר להלאה מביתו דהא עקר דעתו משביתת ביתו ודעתו אעירובו ואף שנתקלקל מבעוד יום הרי הפסיד שביתת ביתו, ואין כאן ספק רק על קניית העירוב אי קונה שם אי לא וא"כ אין כאן ספיקות סותרים כלל דממ"נ הפסיד אלפים שבעבר השני ואין הספק רק על קניית העירוב ומקשה שפיר דאי הוה ס"ל לר' מאיר תחומין דרבנן הוי ליה לאקולי בספק עירוב כדמיקל במקוה והוכרח לשנויי קסבר ר"מ תחומין דאורייתא ואין להקשות לפי סברא זו דממ"נ הפסיד שביתת ביתו דעקר דעתיה היאך ס"ל לר"מ ה"ז חמר גמל ומותר עכ"פ באלפים שמביתו לעירובו ואמאי כיון דמביתו עקר לגמרי ובעירובו הוא ספק דאורייתא אם קנה ושמא מבעוד יום נתגלגל ואין לו שביתה כלל לא בביתו ולא בעירובו ואין לו תחום כלל ולא יזוז ממקומו י"ל דס"ל לר"מ דלמאי דעקר עקר ולמאי דלא עקר לא עקר דאף בשעת הנחת העירוב לא עקר דעתי' רק מאותן אלפים שמעבר השני שלא יוכל להלוך אותן בעירובו משא"כ באותן אלפים שלצד עירובו כיון שגם בעירובו יכול להלוך אותן דהא יש לו אלפים לכל צד לא עקר משביתת ביתו ג"כ. וא"כ אף שנא' מבעוד יום נטמא או נתגלגל הרי שביתת ביתו קיימת לו לאותן ב' אלפים ולכן ה"ז חמר גמל. וראיה ברורה לזה בשיטת ר"מ בשילהי מי שהוציאוהו אמר רב ששת לא תימא טעמא דכל ספק עירב ספק לא עירב ה"ז חמר גמל אבל ודאי לא עירב לא הוי חמר גמל אלא אפי' ודאי לא עירב הוי חמר גמל דהא הכא ודאי לא עירב וקא הוי חמר גמל ופרש"י שם בלשון ב' דאפילו ודאי נתגלגל מבעוד יום אפ"ה לר"מ חמר גמל הוא דסילק עצמו בכוונתו מאלפים של צד שני לביתו וכן פרש"י שם באורך בסוגיא דילן פה ע"ש בלשון ב' וכתב רש"י שכן נראין הדברים דר"מ אפי' בעשיר גמור חמר גמל משוי ליה שסילק עצמו מאלפים שבעבר השני. והן הן הדברים שכתבתי דלרבי מאיר יש סילוק לחצאין ואפילו לא הועיל לו עירובו כלום סילק עצמו משביתת ביתו ולא אמרינן אלו ידע שאין עירובו כלום לא סלק עצמו דר"מ דעת בעי ודומה לזה סבר ר"מ לקמן (דף מה) מי שישן בדרך ועמד והרי הוא סמוך לעיר הואיל ולא היתה כוונתו לכך לא יכנוס דברי ר"מ אף שאילו ידע שסמוך לביתו הוא ודאי היה דעתו בביתו ע"ש. ואתי שפיר כל הסוגיא בטעמא דר"מ אבל בטעמיה דר' יהודה יש מקום לומר דס"ל ג"כ הך סברא דר"מ דעקר דעתיה משביתת ביתו ואפ"ה אין עקירתו רק מעבר השני וכדס"ל לר"מ. וא"כ טעמיה נמי דמחמיר בספק עירוב ע"כ משום דסבר תחומין דאורייתא וכר"מ או אפשר דאיהו סבר תחומין דרבנן רק דסבירא ליה דלא עקר דעתיה משביתת ביתו אילו ידע דמבעוד יום נטמא ולהכי שרי ליה הנך אלפים ממ"נ אי משום ביתו אי משום עירובו ולהכי הוה חמר גמל כיון דהספיקות סותרים זא"ז דאם אין ערובו כלום הרי שביתתו בביתו ומאי חזית לאקולי בעירובו ולהפסידו בשביתת ביתו ע"כ מההכרח להחמיר בשתיהן וכמ"ש לעיל באורך אבל כל היכא דעקר מביתו לגמרי עקר אפי' של צד עירובו וע"כ דסבר תחומין דרבנן: וי"ל דהא תליא בפלוגתא דרב ושמואל בסוגיא דמי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום לקמן (דף מט) ומפרש בגמרא מאי לא אמר כלום אמר רב לא אמר כלום כל עיקר דאפילו לתחתיו של אילן לא מצי אזיל משום דלא סיים אתריה וגם משביתת מקומו עקר דעתו ולא יזוז ממקומו ועיין פירש"י. ושמואל אמר לא אמר כלום לביתו אבל תחתיו של אילן מצי אזיל בא למדוד מן הצפון מודדין לו מן הדרום כו' עיין רש"י ותוס' בטעמא דשמואל עכ"פ דברי רב מבוארים דס"ל דכל היכא דעקר דעתו משביתת ביתו או מקומו לגמרי עקר ואפילו לצד שרוצה לקנות בעירובו סבר אין סילוק לחצאין ולהכי ס"ל לא יזוז ממקומו כיון שאין ערובו כלום ולא כסבריה דר"מ דסבר דאפילו ודאי לא עירבו אפ"ה מאותו צד של עירובו לא סילק והוי חמר גמל ורב לא סבר הכי וע"כ דסבר דרבנן פליגי עליה דר"מ בהך סברא אי יש סלוק לחצאין ור"מ הוא דאמר כל שיכול לערב ולא עירב ה"ז חמר גמל ומינה דייקינן בשלהי מי שהוציאוהו דאפי' ודאי לא עירבו ורבנן לא ס"ל הכי וברייתא דתניא כוותיה דרב דקתני כשלא סיים ארבע אמות ה"ז לא יזוז ממקומו ע"כ ס"ל דלא כר"מ וכי עקר לגמרי עקר וא"כ לא מוכת דס"ל לר' יהודה תחומין דאורייתא מדמחמיר בספק עירוב דע"כ ר' יהודה ס"ל דהתם לא סילק עצמו משביתת ביתו אם היה יודע שנתגלגל מבעוד יום ודלא כר"מ דאל"כ אלא שסילק עצמו א"כ קשה למה הוא חמר גמל לר"י כיון דעקר משביתת ביתו לגמרי ועירובו ספק הוא הל"ל לא יזוז ממקומו דליכא לשנויי כדאמרינן לר"מ דמאותן אלפים לא סילק עצמו דזה אינו דהא ר' יהודה סבר דכי סליק לגמרי סליק דרבנן פליגי עליה דר"מ בהך סברא אלא ודאי דס"ל דלא סילק עצמו כלל משביתת ביתו ואף דגבי מי שבא בדר' כו' ס"ל לרב דסילק עצמו ממקומו היינו כמו שחלקו תוס' שם ד"ה ואפילו כו' דבעמד בעירו לא עקר דעתיה מעירו ודעתו כו' ע"ש משא"כ בא בדרך וממילא כיון דסבר ר' יהודה שלא נסתלק משביתת ביתו ממילא תו לא צריכין לומר טעמיה דר' יהודה משום תחומין דאורייתא רק משום דהספיקות סותרין וכמ"ש לעיל ולעולם סבר ר' יהודה תחומין דרבנן והשתא אתי שפיר דמקשה לימא תנא דבי איו הוא דהא רב הוא דס"ל לדתני איו ואמר ליתא למתניתין מדתנא איו כו' וס"ל לר' יהודה אין ברירה ורב הא ס"ל לר"י תחומין דרבנן ומוכח שפיר דאפילו בדרבנן לית ליה ברירה אבל שאר אמוראי דס"ל ליתא לדאיו וסבר ר' יהודה יש ברירה כמתניתין ולק"מ ולימא תנא דבי איו הוא אלא הפיר' למאן דס"ל דהוא עיקר ומשני דלא שמיע ליה אבל לשמואל דסבר שם לא אמר כלום לביתו כו' ומוקי להך ברייתא דתניא כוותיה דרב דקאי אילן בתרי אלפי וארבעה גרמידי דאי מוקמת לי'