קהלת יעקב (ברוכין) לו

כו' וא"כ קשה כנ"ל מאי מקשה הא לרבנן לא מוכח כלל דהוי מחתך בבשר ומשמע לכאורה דס"ל להש"ס אף דלרבנן ליכא הוכחה לזה מ"מ לא פליגי עליה דרשב"ג בהך סברא כל כמה דלא אשכחינן פלוגתא בהדיא והא גופא הוה בעי לאוקמי אם חי הוא ואם מת הוא ומסקנא דרבא דכ"ע ס"ל מת הוא אלא שיש בו חיות דטריפה. וא"כ פליגי ממילא ארשב"ג בהך סברא וא"כ לפ"ז יש ליתן טעם הגון לדברי הרי"ף ז"ל שהשמיט להך דרב אדא בר אהבה כו' וכתב סתם ספק בן שמונה אין מחללין אף דלרשב"ג מותר אנן מספקא לן אי הלכה כרשב"ג ובאשת כהן קיי"ל דאינה חולצת כרבנן ולרבנן אין למול ספיקות בשבת ולחומרא פסק כרבנן בהא. כיון דהא דרשב"ג לאו הלכה פסוקה היא ויש סיוע לזה מלשון משנתנו ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליהן את השבח ומסתמא ההוא ספק דמתני' היינו ההוא ספק דברייתא ספק בן שמונה כו' וכדאוקי לעיל בע"א בגמרא דזהו ספק סתם. אבל שאר הספיקות דברייתא בשמם יקראו להם. וא"כ אטו נוקים מתניתין כר"א ובמכשירין ואתי סתם מתניתין כר"א זה מן התימא ועוד דר' יהודא פליג ומתיר באנדרוגינוס ומשמע דאוסר בספק א"ו משמע דלרבנן דרשב"ג אין להתיר משום מחתך בבשר ומתניתין כרבנן ומצאתי בירושלמי יבמות מחלוקת מפורשת בדין זה דבעי הספיקות מהו למול בשבת ואר"י ב"ב אם בן ט' הוא ימול ואם בן ח' הוא מחתך בבשר ואמר שם חד מ"ד מי יאמר שמותר לחתך בשר בשבת. וע"כ שאין מסתפק אם מותר לחתוך בשר שחוטה שלא לצורך דמה איסור יש בזה ואי משום חשש מוקצה נדחה ספק מ"ע דמילה אלא נראה דמספקא ליה אם יש בזה דין חובל: ולכאורה קשה למ"ד מקלקל בחבורה פטור והא דאצטריך רחמנא למשרי מילה בשבת היינו משום מה לי מתקן כלי מה לי מתקן מילה כדאמרינן בפ' האורג. א"כ קשה נמהליה ממ"נ אי בן שבעה הוא שפיר ואי בן ח' הוא הרי פטור הוא ממילתו וא"כ לא תקן כלל ומקלקל בחבורה הוא וכן מקשה הש"ס להך מ"ד גבי שחט ונמצא טריפה כו' מה תיקן כו' וכן יש להקשות גבי נולד מהול למ"ד צריך להטיף ואין דוחה שבת דשמא ערלה כבושה הוא וממ"נ נמהליה דאם מהול הוא א"צ להטיף ממנו ואינו מתקן ולמ"ד בגר שנתגייר ג"כ צריך להטיף י"ל כמ"ש לעיל בדבור הקודם דע"כ הטפת דם ברית מצוה בפ"ע היא וא"כ גם קטן שאין לו ערלה כבושה אפ"ה מצוה להטיף. רק דמצוה זו אין דוחה שבת ולפ"ז לא קשה נמהליה ממ"נ דאף שאין בו ערלה מצוה להטיף ומתקן הוא ולא ניתנה שבת לדחות אצל מצוה זו אבל לאמוראי דאמרי טעמא משום שמא ערלה כבושה היא וע"כ היינו כמ"ד גר שנתגייר א"צ להטיף קשה כנ"ל ודוחק דסבירא להו להני אמוראי כר"ש דמקלקל בחבורה חייב ומכ"ש בספק דתנן במתני' ספק ואנדרוגינוס אין מחללין כו' ור' יהודא פליג באנדרוגינוס אבל בספק מודה וקשה כנ"ל דהא לדידיה אמרינן בהאורג דלא בעינן קרא דשבת דוחה מילה אלא משום דמתקן הוא אצל מצות מילה א"כ מותר למול ספק ממ"נ ואולי י"ל דמכל מקום אף אם אינו בן קיימא לא חשוב מקלקל בחבורה ואולי גם מתקן קצת: והנה לפי מ"ש תוס' והרא"ש בכמה דוכתי דעתם. דהא דכל שלא שהה למ"ד יום באדם הוה ספק נפל אף בסתם ולד דקאמר רשב"ג היינו מדרבנן משום דמדאורייתא אזלינן בתר רובא ורוב וולדות בני קיימא נינהו אלא דחיישינן למיעוטא. או משום דהוה מיעוט המצוי עיין בדבריהם ביבמות (דף לו) ובר"פ כל הצורות ובשארי דוכתי טובא ומדברי שאר פוסקים לא משמע הכי. ולי נראה דמסוגיא זו בעצמה מוכח דלרשב"ג מדאוריי' ספיקא הוה דהא רשב"ג אמר כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל ואפי' בבן ח' וכמ"ש להדיא ביבמות דלרשב"ג מהני ל' יום אף בבן ח' וכמ"ש התוס' דכן משמע להדיא בתוספתא דרשב"ג קאי על בן ח' דאיפליגו בי' ת"ק ורבי. ויליף ליה מקרא דופדויו מבן חודש תפדה ואם איתא דסתם ולד מדאוריי' אין בו ספק נפל כלל א"כ מאי ראי' מיני' למילף קולא בספק מדאוריי' בודאי בן ח' להוציא מחזקת נפל. א"ו דלרשב"ג אף בסתם ולד ספק דאורייתא הוי ויליף שפיר דאחר ל' יצא מחזקת נפל אף בספק גמור מדאורייתא ומה"ט דייק הגמרא הא לא שהה ספיקא הוי מימהל היכי מהלינן דאם איתא דלא הוי ספיקא בסתם ולד לא הוה יליף מיניה רשב"ג לבן ח'. ומתורץ קושית התוספות שהקשו מנ"ל דרשב"ג פליג לחומרא. ומהא גופה דמקשה הגמרא מימהל היכי מהלינן מוכח דלרשב"ג הוי ספק דאורייתא דאם הוא חששא דרבנן מנ"ל להקשות בפשיטות לדחות מצות מילה בזמנה מפני חששא זו אלא ודאי דרשב"ג אף בסתם ולד ספק דאורייתא משוי ליה כל שלא שהה ל' יום באדם וח' ימים בבהמה ועוד דלשיטת תוס' והרא"ש מן הטעם שכתבו דרוב וולדות בני קיימא נינהו א"כ אף בבהמה מותר מדאורייתא אף קודם ח' ימים ולא אסור מן התורה קודם שמונה אלא בקדשים ובמס' ר"ה (דף ז) משמע להדיא דאף בחולין אסור מחוסר זמן מדאורייתא דאמר התם דבבכור בעל מום מונין לו שנה משעה שנולד ומקשה בעל מום מי מצי אכיל ליה אלמא דמדאורייתא לא חזי דאי מחומרא דרבנן אסור קודם ח' אטו משום דהחמירו רבנן בספק יאמרו להקל בשל תורה למנות לו שנה משעה שנראה לאכילה. וכבר כתבתי מזה בספרי משכנות יעקב ח' אה"ע סי' מ' ושכן דעת הרי"ף והרמב"ם והרמ"ה: ועוד נ"ל לה"ר דמחוסר זמן אף בחולין אסור מדאורייתא דבזבחים (דף יב) אמרינן דלילה אין מחוסר זמן דתני דבי רבי ישמעאל ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר וכדר' אפטרוקי דר' אפטרוקי רמי כתיב והיה שבעת ימים תחת אמו הא לילה חזי וכתי' מיום השמיני והלאה ירצה הא לילה לא חזי הא כיצד לילה לקדושה יום להרצאה והרמב"ם השמיט הך ברייתא דליל שמיני נכנס לדיר להתעשר ותמה ע"ז הכ"מ פ"ו מהלכות בכורות למה השמיטה אבל טעמו נראה ברור בלי ספק משום דקי"ל כחזקי' דאמר במס' חגיגה (דף ט) דלילה מחוסר זמן וכמש"פ הרמב"ם פ"ג מה' מחוסרי כפרה (הל' ד) וא"כ לא דרשינן לילה לקדושה כדר' אפוטריקי ואסור להקדישו בלילה וא"כ קשה לדידן רומיא דקראי היכי מתרצי אע"כ דמחוסר זמן אף בחולין אסור מדאורייתא כרשב"ג וא"כ מתרצי שפיר לילה לחולין ויום לקדשים דלאכילת הדיוט בליל שמיני חזי כדאמרינן הכא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אקלעו לבי בריה דרב אידי ב"ר אבין ועבד להו עגלא תלתא ביומא דשבעה ואמרו ליה אי אתרחיתו ליה עד אורתא הוה אכלינן לה מניה השתא כו' וכמו שפסק הרמב"ם פ"ד מה' מאכלות אסורות אבל לקדשים לא חזי עד יום שמיני ומכאן ראיה דמדאורייתא אסור מחוסר זמן דלדידן לא מפרשי רומיא דקראי אלא בהכי: ועיקר מה שהביא לתוס' ורא"ש לדחוק למימר דרשב"ג מדרבנן קאמר היינו מפני דק"ל איך משוינן ליה ספק גמור הא חזינן דרוב וולדות בני קיימא נינהו בזה נלענ"ד לתרץ בב' אופנים א דלענ"ד נראה דכל מאי דמספקינן בולד שמא נפל הוא אינו אלא באם לא נודע בבירור שיש ששה חדשים לאחר שהוכר העובר הא אם מעת שהוכר עוברה עד שנולד נשתהא שם ששה חדשים שלמים אין לספק עוד דלמא נפל הוא ומנא אמינא לה מסוגיא דפ' החולץ (דף לו) דפריך התם על משנתינו דספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון כו' לימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים לתשעה ילדן אמר לו רוב נשים ילדן לתשעה ומיעוט לשבעה ורוב היולדות לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה והאי מדלא הוכר עוברה לשליש ימיה אתרע לה רובא אלמא דהכרת העובר לג' חדשים אלא שיש מיעוט דאף לג' אינו ניכר ועוד מוכח שם להדיא (דף מב) דפריך על מתניתין דכל הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהיה להן שלשה חדשים להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני ומקשה התם לבסוף ותמתין משהו ותינשא וכי מלו ג' חדשים ליבדקה פי' לאחר ג' חדשים למיתת הבעל ואם נמצאת מעוברת ודאי בר קמא הוא דאי בר בתרא הוא הא בצרא ליה האי משהו שהמתינה לג' חדשים מעת נישואיה ובבציר מג' חדשים לא מנכר העובר נשמע מהכא דאם הוכר עוברה קודם ששה חדשים ללידתו אין עוד ספק שמא נפל הוא דודאי בן תשעה הוא ולא