קהלת יעקב (ברוכין) לד

היה מכוין למצוה והיה מותר. וטובא קמ"ל ולדברי הפוסקים הסוברים דלמ"ד שבת לאו זמן תפילין היינו דאין חיוב בתפילין אבל איסורא ליכא ג"כ יש לומר דהיא גופא קמ"ל דאף במכוין ליכא בל תוסיף ודו"ק: ועפי"ז יש לתרץ הא דתני דבי ר' ישמעאל לעיל (דף יב) יוצא אדם בתפילין ע"ש עם חשיכה מאי טעמא כיון דאמר רבה בר רב הונא חייב אדם למשמש כו' והקשה ב"י וט"ז סי' רנ"ב הא אף בשבת אין חיוב חטאת א"כ סמוך לחשיכ' הוי גזירה לגזירה ולמה לן טעמא אחרינא ויש לתרץ כיון דמבעוד יום לבשן למצוה לא פקע כוונתו למצוה אף משתחשך ואם ישכח ויצא גם בלילה איכא בל תוסיף בשוגג. ונהי דחיוב חטאת ליכא כיון דבמזיד אית ליה התירא. אבל שגגת איסור בל תוסיף מיהא איכא קמ"ל דאפ"ה שרי ולא חיישינן כיון דאסור בהיסח הדעת כמ"ש בגמרא ודו"ק: פרק תשיעי דף פו ע"א ת"ר פולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה דברי ר"א בן עזרי' ר' ישמעאל אומר פעמים שהן ארבע עונות פעמים כו' ר"ע אומר לעולם הן חמשה כו' ולקמן ע"ב א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן זו דברי ר' ישמעאל ור"ע אבל חכמים אומרים שש עונות שלימות בעינן כו' עיין כל הסוגיא הנה הרמב"ם פסק פ"ה מהל' אבות הטומאה (הלכה כ"א) האשה שפלטה שכבת זרע אם פלטה אותה תוך ג' עונות הרי היא טמאה כרואה קרי וכתב הכ"מ פסק כראב"ע כו' ומ"מ יש לתמוה על רבינו למה לא פסק כר"ע דהלכתא כוותיה מחבירו או כרבנן דאמרינן פרק ר"ע זו דברי ר' ישמעאל ור"ע כו' וי"ל שרבינו היה גורס אבל חכמים אומרים שלש עונות שלימות כו'. והנה בספרים דידן הגי' אבל חכמים אומרים ששה עונות שלימות וכך פסק הרא"ש בפ' בנות כותים ואחריו נמשכו בטוש"ע (סי' קצ"ו). ובעל המאור כתב ויש בענין הזה חלוף גרסאות ובתלמוד ירושלמי א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן זו דברי ר' ישמעאל אבל חכמים אומרים שלש עונות כו' ובפרש"י ז"ל אבל חכ"א שש עונות שלימות בעינן ולא נמלא כן בספרים המדוייקים הבאים מספרד אלא שלש עונות שלימות בעינן ע"כ. והנה מ"ש בשם תלמוד ירושלמי שלש עונות תימא גדולה דבירושלמי שלפנינו איתא בפירוש אמר ר"י זו דברי ראב"ע ור"ע ור"י אבל דברי חכמים עד ג' ימים מכאן ואילך היא נסרחת. ואי אפשר כלל לגרוס שלש עונות במקום שלש ימים דהא מסיים עלה הכי ואתיא כההיא דא"ר זעירא בשם ר' יוחנן זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה תורת הזב עד שלש ימים אף תורת שכבת זרע עד שלש ימים ובזב הוי ג' ימים לא ג' עונות ומינה יליף לשכבת זרע ג"כ לג' ימים עוד קשה לי לגי' הספרים המדוייקים שכתב בעל המאור דגרסי' בדר"י ג' עונות. והיינו כמו שפי' שם בעל המאור דמאן חכמים ר' אליעזר בן עזריה דס"ל כרבנן דאמרי בחמישי עבוד פרישה כו' וא"כ ס"ל בששי בחודש נתנה תורה כרבנן דר' יוסי לקמן דהכי מפרשינן לקמן ר"י סבר בחד בשבא אקבע ירחא בחד בשבא לא אמר כו' בתרי בשבא אמר להו כו' בתלתא כו' בארבע עבוד פרישה ורבנן סברי בתרי בשבא איקבע ירחא בתרי בשבא לא אמר להו כו' בחמישי עביד פרישה וכדאמרוה רבנן קמיה דרב פפא כו' בשלמא ראב"ע כרבנן דאמרי בחמשה עבוד פרישה ובריש יומא מוכח דר' יוחנן סבר כמ"ד בז' בסיון נתנה תורה דר' יוחנן יליף התם דכה"ג בעי פרישה קודם יוה"כ ממלואים ור"ל הקשה לר"י מהיכא קא ילפית לה ממלואים אי מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב כו'. ויליף לה ר"ל מסיני דכתיב וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי ומפרש ויכסהו הענן למשה וזה היה מעשה אחר יו"ד הדברות. וזה בנה אב שכל הנכנס במחנה שכינה טעון פרישה ששה. ואמרו התם (דף צ"ד) הניא כוותיה דר"ל משה עלה בענן כו' שנאמר וישכון כבוד ה' על הר סיני זה היה מעשה אחר יו"ד הדברות שהיה תתלה לארבעים יום דברי ר' יוסי הגלילי ר"ע אומר וישכון כבוד ה' מראש חודש ויכסהו הענן להר' ויקרא אל משה משה וכל ישראל עומדין ולא בא הכתוב אלא לחלוק כבוד למשה ור' יוחנן ס"ל כר"ע דהאי קרא כתיב קודם מ"ת ויקרא אל משה ביום השביעי לקבל עשרת הדברות וכן הוכיחו התוספת התם בד"ה תניא כוותיה דר"ל דר"י סבר כר"ע ע"ש א"כ ע"כ סבר ר' יוחנן בשביעי בסיון נתנה תורה דהכי מפורש התם במאי קמיפלגי ר' יוסי הגלילי ור"ע בפלוגתא דר' יוסי ורבנן דתניא כו' ריה"ג סבר לה כת"ק דאמר בששה בסיון נתנה תורה כו' ור' עקיבא סבר לה כר' יוסי דאמר בשביעי בחודש ניתנה לישראל וקשה דר' יוחנן אדר' יוחנן: אבל לפענ"ד נראה טעם הרמב"ם שפסק כראב"ע מהא דמס' נדה (דף מ"א ע"ב) אמר רבא משמשת כל ג' ימים אסורה לאכול בתרומה שאי אפשר לה שלא תפלוט ופסק הרמב"ם לההיא דרבא בפ"ז מהל' תרומות וז"ל הרי זו אסורה לאכול בתרומה כל שלשה ימים שא"א לה שלא תפלוט ותהי' טמאה כמו שיתבאר במקומו ע"כ. וכתב הכ"מ במקומו הוא פ"ה מהל' שאר אבות הטומאה ולפמ"ש רבינו מ"ש כל ג' ימים אסורה לאו ג' ימים שלמים אלא עד יום השלישי כראב"ע ע"כ. וכל מעיין רואה בפשיטות הדוחק לפרש כך דברי הרמב"ם דהא כתב בפירוש כל ג' ימים אבל באמת תמהני על מרן הכ"מ ז"ל דאדרבה כפשוטו א"ש מאוד ולא באופן אחר ומכאן עוד ראיה דהלכתא כראב"ע. דהא למ"ד ששה עונות מטמאה פליטתה אפי' אם שמשה בתחלת הלילה אסורה לאכול בתרומה כל הד' ימים דהא ג' ימים ויותר זמן פליטתה וברביעי שטובלת אסורה עד הערב דתרומה אסורה לטבול יום ומכ"ש שאמר ג' ימים לבד אפי' אם שמשה בסיף היום. ואפי' כמ"ד חמשה עונות לא אתיא ההיא דרבא אלא כראב"ע דאמר ג' עונות ולפיכך אפי' שמשה בסוף היום טובלת ביום השלישי ואוכלת בתרומה לערב וזה ברור ולפ"ז א"ש מנהג אבותינו ותורה היא לומר בשבועות יום מ"ת ולדידן לעולם שבועות בוי"ו בסיון. א"כ לפי דעת הרא"ש וטוש"ע י"ד (סי' קצו) דבעי לפרושי וי"ו עונות ע"כ ס"ל דברביעי הוי פרישה ובחד בשבא איקבע ירחא א"כ בשביעי בחודש ניתנה תורה וקשה אמאי אמרינן ביום ו' יום מתן תורתנו וכבר הקשה כן המג"א (ריש סי' תצ"ד) ולשיטת הרמב"ם מנהגנו נכון: עוד ראיה מפורשת לדעת הרמב"ם ומנהגנו דבששה בסיון ניתנה תורה דתניא במס' מגילה (דף ל"א) בעצרת שבעה שבועות ומפטירין בחבקוק. אחרים אומרים בחודש השלישי ומפטירין במרכבה והאידנא דאיכא תרי יומא עבדינן כתרווייהו ואיפכא וכיון שבאנו לקיים דברי שניהם משום דעבדינן תרי יומי מפני מה לא נתנו מקום לדברי ת"ק בראשונה אע"כ משום דבששי בסיון נתנה תורה וכן פירש"י והנה לקמן (דף פ"ז) מוכחינן מברייתא דעשר עטרות כו' דר"ח ניסן של שנה הראשונה היה ברביעי בשבת ריש ירחא דאייר מעלי שבתא ריש ירחא דסיון שבתא קשיא בין לר"י בין לרבנן ומשני לר"י ז' חסרין עבוד לרבנן ח' חסרין עבוד וכתבו התוס' אומר ר"י דהוי מצי לשנויי לרבנן אייר דהאי שתא עבורי עברוה כדאמרי' לעיל ע"כ. וי"ל דמה"ט לא בעי לשנויי דלרבנן דאמרו בוא"ו בסיון נתנה תורה אייר דהאי שתא עבורי עברוה ולכ"ע יום נ"א לספירה נתנה תורה דא"כ אנן דאמרינן בחמשים לעומר זמן מתן תורתנו וקרינן בחודש השלישי דלא כמאן לכן משני לרבנן ח' חסרין עבוד ונקטינן כרבנן ודו"ק: פרק עשירי דף צא בעי מיניה רבא מר"נ זרק כזית תרומה לבית טמא מהו ומסיק דמיבעיא לי' לענין שבת וכגון דאיכא פחות מכביצה אוכלין והאי משלימו לכביצה. מאי מדמצטרף לענין תרומה מחייב לענין שבת נמי או דלמא כל לענין שבת כגרוגרת