קהלת יעקב (ברוכין) לג

כשפופרת הנוד ליכא. דמה לנו להך דליכא סל וגרגותני שפיהם צר. הא אף אי איכא סל וגרגותני שאין בפיה' כשפופר' הנוד אפ"ה מטבילין בהם דהא אשכחן דאף אם הטביל בהם ופיהם למעלה מן המים אפ"ה סלקא טבילה לכלים שבתוכן וכמו שכתב הכ"מ בשם הר"ש על דברי הרמב"ם בהלכות מקוואות פ"ו (הלכה ח) השידה כו' אין מטבילין בהם אא"כ היו נקובים כשפופרת הנוד ואם היה שק או קופה מטבילין בהם וכתב ע"ז הכ"מ וז"ל וכן בסל וגרגותני לא בעינן שיתערבו המים דרך פיו אלא אפי' אין מתערבין רק דרך הנקבים שבתוכו כו' כיון דמלא נקבים ואין מחזיק כלל כו' הרי בהדיא דסל וגרגותני לא אכפת לן אם יש בהן כשפופרת הנוד או לא ועוד קשה לכאורה הא דאמרינן בגמ' ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא סל וגרגותני שמלאן כלים והטבילן טהורין ומקוה שחלקו בסל וגרגותני הטובל שם לא עלתה לו טבילה. דהא ארעא כולה חלחולי מחלחלא ומה ראי' היא זו מנ"ל דרבא איירי בקודש דהא בימי רבא לא היה קודש כלל ודלמא בחולין איירי רבא וגם בברייתא דמייתי שם איתא להדיא בין לקודש בין לתרומה ולמה לא אמר רבא ג"כ הכי וגם צריך להבין חבור ב' הדינים דרבא סל וגרגותני כו' ומקוה שחלקו כו' מה שייכות להני תרי מימרות אהדדי דהא ברישא אשמעינן דלא גזרינן בהו משום כלי שאין בפיו כשפופרת הנוד וסיפא איירי בדין חבור מקואות דרך נקבים דקים שבתוכן ומה שייכות זה לזה: ע"כ נלפע"ד דלהרמב"ם היה גי' אחרת בגמ' והיא הנכונה וגרסתו איכא בינייהו סל וגרגותני למאן דאמר משום חציצה ליכא פי' כיון שהמים מתערבין בהן דרך כל הנקבים שביניהם והמים באין בכולן ליכא בהו טעמא דחציצה כלל ולמ"ד גזירה שמא יטביל כו' סל וגרגותני נמי פי' דלא פלוג רבנן בין כלי לכלי דאי אתינן לפלוגי נפליג נמי בין כלים אחרים גדולים ואין שיעור לדבר אלא ע"כ דלא פלוג כלל. א"כ נשמעינה מן הדא דלרבא אין מטבילין אפי' בסל וגרגותני לקודש כלל ולרב אילא מטבילין אפילו לקודש כיון דליכא בהו משום חציצה דהא המים באים בתוכם וכמו דשרינן לאשה שתטבול בבגדיה כשהמים באין בהם. ואהא מייתי שפיר ואזדא רבא לטעמי' דאמר סל וגרגותני שמלאן כלים והטבילן טהורין ואיירי לחולין ואשמעינן רבותא דהנקבים שבתוכן דינן כמו ניקב הפה כשפופרת הנוד ואף אם פיהם למעלה מן המים מותר להטביל כלים בתוכן כיון שהמים באים דרך הנקבים הוי חבור למקוה ואשמעינן גם כן בסיפא דדוקא למקוה שלם הוי חבור אבל במקוה שחלקו בסל וגרגותני דע"י הנקבים אנו באים לעשותן מקוה לא הוי מקוה עד דאיכא כשפופרת הנוד במקום אחד וכמ"ש הש"ע ביו"ד (סי' רא סנ"ב) בשם הראבי"ה והפוסקים בטעם הדבר ומייתי ראיה מהך דרבא דטעמא דדינא דכלי בתוך כלי לקדשים לא משום חציצה אלא משום גזירה דחבור מקואות וגזרה קיימא ודאי בכל הכלים ולזה אשמעינן רבא דזולת הגזירה והיינו בחולין שלא גזרו הוי חבור דרך הנקבים אבל לא הוי חבור להכשיר מקוה שחלקו אבל אי ס"ד כטעמא דרב אילא דעיקר חששא משום חציצה א"כ בסל וגרגותני ליכא הך חששא כלל וזה שמשמיענו דאפי' לקדשים טהור דלא הוי חציצה ליכא שייכות כלל הך דינא עם סיפא דמקוה שחלקו והדר מייתי תנאי דת"ק סבר כר' אילא דטעמא משום חציצה ובסל וגרגותני ליכא האי טעמא וטהורין בין לקודש בין לתרומה ואבא שאול סבר כרבא דטעמא משום גזירה ושייך בכל הכלים. וכמ"ש וא"כ הלכה כרבא וכאבא שאול ואתו פסקי הרמב"ם בפשיטות ומדוקדק בלשונו ז"ל שכתב ואפי' בשק וקופה פי' שמלאין נקבים אפ"ה לא פלוג רבנן ואין מטבילין בהם שלא חילקו בכלים ולא כתב סל וגרגותני כלשון הגמ' רק שק וקופה ויש ג"כ שקין שפיהן צר ואם היתה כוונתו מפני גדלן ורחבן היה לו לפרש א"ו ברור מפני היותן מלאים נקבים ומטבילין בהם מהאי טעמא אף כשפיהן למעלה מן המים כמ"ש לעיל בשם הכ"מ ואפ"ה לקודש לא עדיף הך חבור דע"י נקבים קטנים מחבור דכשפופרת הנוד דגזרו בהו רבנן זהו הנראה לפענ"ד נכון מאוד בישוב דברי הרמב"ם ז"ל ואין בהם סתירה כלל: וראי' ברורה לדברי מצאתי בדברי הירושלמי חגיגה ר"פ הנ"ל דמייתי שם ברייתא דאבא שאול אומר אף בתרומה אין מטבילין אלא סל וגרגותני בלבד פי' אבל שאר כלים אין מטבילין אף לתרומה משום חציצה ואמרו שם אבא שאול ור"ש אמרו דבר אחד דתנן האוחז באדם וכלים ומטבילן טמאין כו' ר' שמעון אומר ירפם עד שיבא בהן המים ומייתי הירושלמי דכמו דר"ש אסר לאחוז באדם וכלים להטבילן עד שירפם כדי שלא תהא חציצה ה"נ אבא שאול מחמיר לטבול כלי בתוך כלי כ"א בסל וגרגותני דליכא חציצה כלל הרי ברור ומבואר מדברי הירושלמי דבסל וגרגותני ליכא חששא כלל דחציצה ואפ"ה אסר אבא שאול לקודש משום גזירה וכדרבא והוא מבואר כדברי הרמב"ם וכמ"ש בגמ' למ"ד משום חציצה ליכא. עוד משמע להדיא בירושלמי דאבא שאול פליג על ר' אילא ולא כפיר"שי דאבא שאול כר' אילא דאיתא התם ר' לא בשם ר"י אם היה דבר טמא כבד כליטרא אין מטבילין אותו אבא שאול אומר אף בתרומה אין מטבילין אותו אלא סל וגרגותני בלבד ור' לא שבגמ' ירושלמי הוא ר' אילא שבגמ' דידן והוא שאמר בגמ' דילן הטעם מפני שכבדו של כלי חוצץ וגם בירושלמי אמר אם היה דבר טמא כבד כליטרא שהטעם משום חציצה ולפ"ז לא אסר אלא בשאר כלים אבל בסל וגרגותני מותר דליכא בהו משום חציצה וכמ"ש. וכיון שאמרו לקודש אבל לא לתרומה א"כ בתרומה אף בשאר כלים מותר. וע"ז פליג אבא שאול בתרתי דשאר כלים שאסורין משום חציצה אף בתרומה אין מטבילין אלא סל וגרגותני דליכא משום חציצה אלא חומרא דקודש שאף בסל וגרגותני אין מטבילין שהטעם בהן משום גזירה ומשום גזירה אין לחלק ואף דאנן לא קיי"ל בהא כאבא שאול דירוש' דאסר אף תרומה בשאר כלים אלא כסתמא דש"ס דילן דבתרומה ליכא גזירת חציצה כלל עכ"פ הא מיהא מבואר מדברי הירושלמי לפרש שיטת הש"ס כדברי הרמב"ם דסל וגרגותני ליכא חציצה כלל ואדרבא למ"ד משום חציצה שרי אפי' לקודש ולמ"ד משום גזירה אסור לקודש וכמ"ש ועוד מבואר שם בירושלמי אמר ר' יוחנן הלכה כאבא שאול והיינו כרבא וכן פסק הרמב"ם ודו"ק: דף סא ע"א ולא בתפלין אמר רב ספרא כו' ואיכא דמתני לה אסיפא ואם יצא אינו חייב חטאת. אמר רב ספרא לא תימא אליבא דמ"ד שבת זמן תפלין הוא אלא אפי' למ"ד שבת לאו זמן תפלין אינו חייב חטאת מ"ט דרך מלבוש עבידא וקשה מאי קמ"ל הא משנה שלימה שנינו ריש המוצא תפלין מכניסן זוג זוג ור"ג אומר שנים שנים ובגמרא דכ"ע אית להו דרב שמואל בר יצחק והכא בשבת זמן תפלין קמפלגי דת"ק סבר שבת זמן תפלין הוא ור"ג סבר שבת לאו זמן תפלין היא ופיר"שי ת"ק סבר שבת, זמן תפלין ומשום הצלה לא משרו כו' וכ"ש כיון דזמן תפלין הוא ואיכא בל תוסיף אתי איסור בל תוסיף ומשוי להו עליו כמשוי. ר"ג סבר לאו זמן תפלין הוא והיינו טעמא דשרי ליה רבנן להצלה משום דתכשיט הוא הלכך כו' ושקלו וטרי בפלוגתתם ומסקי אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא פיר"שי בשבת זמן תפלין ולאו זמ"ת הוא דקמיפלגי אלמא דלר"ג התירו ב' זוגות משום דשבת לאו זמן תפלין ואי ס"ד דלמ"ד לאו זמן תפלין איכא חיוב חטאת לא הוו מתירין משום הצלה ויש לתרץ דשם מכוונין בהדיא להצלה ולא למצוה וליכא בל תוסיף דשלא בזמנו בעי כוונה לכ"ע כמבואר בר"ה (דף כח ע"ב) ובעירובין שם דמקשה אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה וכיון דליכא בל תוסיף שרי להציל אפי' ב' זוגות דרך מלבוש לר"ג אבל ביוצא מביתו בתפלין שלבש לשם מצוה במתכוין והוה אמינא דעובר על בל תוסיף וא"כ ממילא הוי משאוי לענין שבת כמבואר שם בעירובין דאיסור בל תוסיף משוי להו כמשאוי דלהכי לא שרי להו ת"ק רק זוג אחד ועבר בבל תוסיף דבזמנו לא בעי כוונה. וה"נ למ"ד לאו זמן תפלין כשמכוין למצוה עבר בבל תוסיף כמו הישן בשמיני בסוכה כשמתכוין למצוה וקמ"ל רב ספרא דאפ"ה אין חיוב חטאת אם יצא בשוגג כיון דגם במזיד יש היתר דרך מלבוש אין השגגה מביאתו לידי חטאת שאלו ידע לא