קהלת יעקב (ברוכין) לב

דשילוח כו' תימא דהא גמרא ערוכה הא מלתא במס' ביצה (דף יד ע"א) במתניתין דאין משלחין ע"כ כרבנן אתיא דאמר אביי סנדל המסומר אסור לנועלו ומותר לטלטלו מדקתני אין משלחין. דאי ס"ד אסור לטלטלו השתא לטלטולי אסור משלחין מיבעיא: ע"ב ביו"ט לישתרי אלמה תנן משלחין כו' אבל לא סנדל המסומר כו' בשב' מ"ט דאיכ' כנופי' בי"ט נמי איכא כנופיא כו' ואפי' לר' חנניא בן עקביא דאמר. לא אסרו אלא בירדן ובספינה. וכמעשה שהיה ה"מ ירדן דשאני משאר נהרות אבל שבת וי"ט כי הדדי נינהו. ופיר"שי ירדן שאני משאר נהרות בין ברוחב בין בעומק וקשה לפענ"ד דאטו שבת וי"ט שוין ממש הא כמה חילוקים יש ביניהם וחומר כרת ומיתה בשבת משא"כ ביו"ט ולענין אוכל נפש שמסיים בגמ' אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ואיזה שנוי היא בין ירדן לשאר נהרות אם מפני הרוחב והעומק אין זה מנכר כלל ובירדן גופיה אין כל המקומות שוין ולא היה א"כ לאסור אלא במקום המאורע מפני שנוי העומק והרוחב. והא אין בזה שנוי שם כלל. אידי ואידי נהרא מקרי. ומה טעם שלא לגזור רק בירדן גם תימא כיון שאין הלכה כר"ח בן עקביא למה ליה לאוקמי אליביה ולפענ"ד היה נראה להמתיק בזה דרחב"ע לשיטתו אזיל דאיתא לקמן במשנה (דף פג ע"ב) מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים ובגמ' תנא חנניא אומר נלמד משק מה שק מטלטל מלא וריקן אף כל מלא וריקן לאפוקי ספינה כו' מאי בינייהו א"ב כו' אי נמי ספינת הירדן למ"ד אניה בלב ים הא נמי אניה בלב ים היא למ"ד מטלטלת מלא וריקן הא נמי מטלטלת מלא וריקן דאר"ח בן עקביא מפני מה אמרו ספינת הירדן טמאה מפני שטוענין אותה ביבשה ומורידין אותה למים. א"כ טעם הגון הוא לחנניא בן עקביא לחלק בין ספינת הירדן שהיא מקבלת טומאה ויש לחוש שמא יש מת בקרקעית המים והספינה מאהלת עליו ונטמאת. ומטמאה המי חטאת ג"כ. אבל שאר ספינות אין מקבלין טומאה וחוצצין בפני הטומאה והספינה גופא יש לבודקה וכיון שיש לחלק ולא לגזור בשאר נהרות אפי' בספינה דומיא דמעשה שהיה לפיכך לא גזרו שוב באופן אחר ועוד דגם בשאר עניינים כגון בגשר וכי האי גוונא יש לחלק ביניהם לספינת הירדן וכמ"ש וז"ש הני מילי ירדן דשאני משאר נהרות: ובזה א"ש פסקי הרמב"ם דלכאורה קשיין אהדדי וכבר הקשה כן הכ"מ על מה שפסק פי"ב מהל' שאר אבות הטומאה (ה"ג) הנושא את המדרס מותר לו לישא עמו תרומה כאחד הואיל כו' אבל לא את הקודש אעפ"י שלא נגע בו מעשה שהי' כו' וקשה דהא בחגיגה (דף כ"ב ע"ב). על המשנה דהנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקודש אמרינן קודש מ"ט לא משום מעשה שהיה דאמר רב יהודא אמר שמואל כו' א"ה תרומה נמי הא מני רח"בע היא דתניא לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם כו' אחד ירדן ואחד שאר נהרות ר' חנניא בן עקביא אומר. לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה. ובפ"י מהלכות פרה פסק הרמב"ם כת"ק דחב"ע והיאך פסק כאן כרחב"ע דלא אסרו אלא כמעשה שהיה בקודש אבל לא בתרומה ונדחק בכ"מ לתרץ ולפי מ"ש אתי שפיר דלעולם מדסתים לן במתניתין דחומר בקודש דהנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקודש ומוקמינן בגמרא משום מעשה שהיה וכרחב"ע אלמא דסברת ר' חנניא בן עקביא אמיתית ונקטינן להלכתא כסברתו. ואפ"ה אין זה ענין לפסוק כרחב"ע בדין העברת מי חטאת. אלא כת"ק דרחב"ע. דהתם לא שייך לדידן סברתו לחלק בין ירדן לשאר נהרות כמו שאין לחלק בין יו"ט לשבת דרחב"ע אזיל לשיטתיה דסבר ספינת הירדן טמאה ואינה חוצצת בפני הטומאה וגם מביאה את הטומאה ושייך למגזר בירדן טפי משאר נהרות אבל אנן הא קיי"ל בהך דינא דלא כרחב"ע אלא כסתם מתני' דמנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים וכל הספינות טהורות ואפי' ספינת הירדן וספינה של חרס וכן פסק הרמב"ם פי"ח מהל' כלים (הלכה ט) דכל הספינות טהורות בין של עץ בין של חרס בין קטנה בין גדולה וא"כ ממילא כיון דלא ס"ל כהך דרח"בע לא שייך תו למימר בהא דלא גזרו אלא כמעשה שהיה בירדן ולא בשאר נהרות דמאי שנא ודמיא לשבת ויו"ט דרחב"ע גופיה לא אמר אלא משום דשאני ליה ירדן כו' וכמ"ש: ומש"ה הוצרכו בגמ' כאן לאסוקי ואפי' לר' חנניא בן עקביא כו' משום דנקטינן כסברתו לדינא אלא דאף הוא לא אמר אלא התם דשאני ירדן משאר נהרות אליביה וכמ"ש אבל יו"ט ושבת כי הדדי נינהו דתנן אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד אבל חוץ מאוכל נפש. כל המלאכות שאסורות בשבת אסור ביו"ט ואין סברא לחלק ביניהם לענין גזירה זו דכנופיא. כבירדן ואליבא דר"ח בן עקביא אבל בהך דנושא את המדרס טובא יש לחלק ביניהם בין קודש לתרומה מחלקינן שפיר. וכסברת רחב"ע. ודברי הרמב"ם נכונים: ואגב ראיתי להזכיר פה מה שנלפענ"ד עוד בסוגיא זו דחומר בקודש מבתרומה בישוב דברי הרמב"ם שנראין לכאורה תמוהים מאוד כאשר נשאלתי מאת הרב המאוה"ג חריף ובקי מוה' יוסף ני' ראב"ד דק"ק סלוצק וזהו תורף שאלתו שנינו ריש חומר בקודש מבתרומה מטבילין כלים בתוך כלים לתרומה אבל לא לקודש גמ' בקודש מ"ט לא א"ר אילא מפני שכבידו של כלי חוצץ והא מדסיפא כו' ר' אילא לטעמי' דאמר ר' אילא אמר ר' חנינא בר פפא עשר מעלות שנו כאן רבא אמר מדסיפא הוה משום חציצה רישא לאו משום חציצה. ורישא היינו טעמא גזירה שמא יטביל מחטין וצינורות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד כדתנן כו' סבר לה כהא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אחד עשר מעלות שנו כאן מאי איכא בין דרבא לדר' אילא איכא בינייהו סל וגורגותני שמלאן כלים והטבילן למ"ד משום חציצה איכא למ"ד גזירה שמא יטביל כו' סל וגרגותני שאין בפיהם כשפופרת הנוד ליכא: והנה הרמב"ם פסק להדיא בפ"ב מהל'. שאר אבות הטומאה כרבא שכתב וז"ל אחת עשרה מעלות עשו חכמים לקודש ואלו הן יש להטביל כלי בתוך כלי לתרומה אבל לא לקודש שמא יהיה פי הכלי צר ולא יהיה בו כשפופרת הנוד ע"כ. הרי שכתב י"א מעלות וכתב הגזרה שמא יהי' פי הכלי צר כו' ולפי זה הטעם אמרו בגמ' בסל וגרגותני ליכא למיגזר והיאך כתב הרמב"ם ספ"ג מהל' מקוואות בד"א לתרומה אבל לקודש אין מטבילין כלים בתוך כלים כלל ואפי' היה בסל או בקופה וזה כפי טעם ר' אילא. וזה אשר השבתי לו ע"ז: וע"ד תמיהתו בדברי הרמב"ם שסותר עצמו בהלכות מקוואות למ"ש בהלכות שאר אבות הטומאה הקשה לשאול כי לכאורה דברי הרמב"ם תמוהים לכאורה והיה נראה לכאורה דאף דפוסק טעמא דרבא ומשום גזירה אפ"ה בהא דסל וגרגותני ס"ל דאין מטבילין בהם משום לא פלוג רבנן וכדאשכחן בשבת בפ"ק (דף יב) גבי הא דלא יקרא לאור הנר דאמר רבה אפי' גבוה שתי קומות ואפי' שתי מרדעות ואפי' עשרה בתים זו ע"ג זו ובפרק שואל (דף קמט) גבי אין רואין במראה כולה סוגיא שם מייתי פלוגתא דתנאי ואמוראי בהך סברא ואמרו שם הא דרבה תנאי ולהלכה קיי"ל שם ככולהו אמוראי דמחמרי ולא מחלקינן בגזירה דרבנן ולהכי אף שמנה הרמב"ם אחת עשרה מעלות כרבא מ"מ בהא ס"ל דאין מטבילין ומשום לא פלוג: אולם אחר העיון אמרה נפשי בישוב דברי הרמב"ם דבר נאה ומתקבל דלכאורה קשה בדברי הגמ'. דאמר איכא בינייהו כו' למ"ד משום גזירה כו' סל וגרגותני שאין בפיהם