קהלת יעקב (ברוכין) כט

רק כשהיה בא בדרך הכניס עצמו בסכנה לעשות כב"ש. והיה מתעכב ומוטה ולא היה מהלך כדרכו. וע"י כן נסתכן מפני הלסטים וע"ז אמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך כו' פי' שלא היה לו לכנוס בסכנה כדי לעשות כב"ש כיון דהלכה כב"ה והיה כדאי ליענש ח"ו על זה שהכניס עצמו בסכנה ולדברי ב"ה הוא ללא צורך אבל שלא במקום סכנה לא היה נענש כלל אם החמיר כב"ש וכן בנתינת כלי לבן לכובס כו' הרשות להחמיר וכמו שאמרו על יוסף הכהן שלא נמצא כתב ידו מעולם ביד אינו יהודי ואף שאינו אסור מן הדין: ובירושלמי דשביעית (פ"ד) על משנה דב"ש אומרים אין אוכלין פירות שביעית בטובה מייתי עובדא דר' טרפון ירד לאכול קציעות משלו שלא בטובה כב"ש חמוניה סנטוריה ושרון חבטון ליה כו' ואמרו שם באלין תרתין מלין נהג ר"ט כב"ש וסכין בהדא ובק"ש דשם היה ג"כ באופן זה שהוא לא רצה להחזיק טובה לפועלים ורצה לאכול שלא בטובה כב"ש וע"י כן נכנס בסכנה שהכוהו הפועלים שאילו החזיק להם טובה לא היה בא לכך ע"ש ומשם ראיה לפי' זה ובגמרא דילן במס' נדרים (דף סב) הובא מעשה דר' טרפון לענין הוקפלו רוב המקצועות דתנא דאין בהם משום גזל והוי הפקר מאז והלאה ור' טרפון אכל וההוא גברא צעריה משום דגנבו ליה כוליה שתא ור' טרפון ציער עצמו כיון שעשיר גדול היה הוה ליה לפייסו בדמים ומשום הכי היה מצטער כל ימיו ואמר אוי לי ששמשתי בכתרה של תורה. אבל בירושלמי הוא כמו שכתבתי לענין שביעית שאכל שלא בטובה כב"ש ועלמא נוהג כב"ה בטובה ומש"ה חבטוהו. ובסוף אמרו בירושלמי ג"כ שכל ימיו היה מתענה ושם אין לומר מה"ט משום דעשיר היה כו' דהם לא רצו מעות רק טובה ולא הוזכר שם גנבים ושם הפי' פשוט שנצטער למה החמיר כב"ש שאין הלכה כמותם ובא לידי סכנה והוכרח להנצל בכבוד התורה. פרק שני דף כא ע"א תני רמי בר חמא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש משום כו' והתנן מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהם היו מפקיעין ומהן היו מדליקין הקשו התוס' ד"ה שמחת בית השואבה מאי פריך מהמייני הכהנים הלא היה בהם פשתן ג"כ והוי ככרך דבר שמדליקין ע"ג דבר שאין מדליקין ובשב' הוא דאסור שמא ידלק בעינו אבל במקדש לא שייכא הך גזירה ונראה לר"י דכיון שאין מן הפשתן אלא רביע בטל בשאר המינים והוי כאלו אין בו פשתן כלל וקשה על תירוצם דהא בפירוש בעי אביי מרבה שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מהו שיתן לתוכן שמן כ"ש וידליק מי גזרינן כו' אלמא דאין שיעור לדבר ואפילו בכ"ש שייך טעמא שנמשכין אחר הפתילה ולא אסור אלא משום גזירה וה"ה לענין פתילות דהא הגמרא משוינהו גם לענין זה ומקשה על רבה מדתניא כרך דבר שמדליקין כו' ואם איתא דבפתילו' בעי שיעורא להכשיר הפסול וכדברי התו' לא קשה מידי על רבה דהוא מיירי בשמנים. ובכל שהוא וחוץ מזה נראה דקושיית התוס' מעיקרא ליתא דהא רבא מפרש טעמא דפתילות מפני שהאור מסכסכת בהן ושמנים מפני שאין נמשכין אחר הפתילה ואח"ז סידר הש"ס איבעיא דאביי מהו שיתן לתוכו שמן כ"ש וידליק וכפירש"י דשמן כ"ש הניחן לתוכו ממשיכן לאחר הפתילה ומה"ט נמי כרך דבר שמדליקין כו' מהני להנך פסולי דמתניתין דקאי בגוייהו שהאור נתפס בהן רק מסכסך קצת וע"י מעט פתילה טובה המעורבת בה אינו מסכסך עוד. משא"כ של צמר ושער שאמרו בגמרא לעיל דמש"ה לא חשבינהו תנא דידן משום דצמר מכוץ כוויץ שער אחרוכי מיחריך ופירש"י ואין דולק כלל ואין שלהבת אוחזת בו וא"צ למתני בגוייהו לא מהני ג"כ מה שיש בו קצת פשתן דאפ"ה הצמר כוויץ ואינו דולק וכן בשער ולא דמי להנך שדולקין בל"ז ואגב הפשתן אין האור מסכסך בהן וחלק הפשתן לבד לא סגי להיות במקום פתילה ודו"ק: שם אמר רב הונא שמנים ופתילות שאמרו בהן חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכ' בין בשבת בין בחול אמר רבא מ"ט דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה עיין פרש"י והקשו התוס' מנ"ל לרבא דטעמיה דרב הונא שאין מדליקין בשבת משום שמותר להשתמש לאורה דילמא משום האי טעמא גופיה דאסור בחול משום דכבתה זקוק לה ואין יכול להדליק בשבת ותירצו דדייק מדפלגינהו בתרתי ולא אמר סתמא אסור להדליק ש"מ שיש טעם אחר לשבת לבד טעם דחול והיינו שמא יטה ואכתי ק"ק על רב הונא גופיה למה ליה לאסור בשבת מפני טעם אחר כיון דבחד טעמא דכבתה זקוק לה סגי בין בחול בין בשבת ודוחק לומר דהיא גופה אשמעינן מלתא אגב אורחיה דמותר להשתמש לאורה דאין זה דרך האמוראים אבל באמת יש נפקותא גדולה לענין הדלקה גופא. דבחול מחוייב לכתחלה להדליק בשמן כשר אם יש לו ולא בפסולים דלמא תכבה וכבתה כו' אבל היכא דאין לו שמן כשר אלא מהנך מינים אטו יבטל המצוה משום שמא תכבה. ודאי מחוייב הוא עכ"פ להדליק מהם אבל בשבת האיסור משום שמא יטה ויבא לידי איסור דאורייתא אינו מדליק כלל אם אין לו מהכשרים וכמו שאסרו בנר ביתו מהאי טעמא אף דשלום ביתו מצוה גדולה היא וקודמת לנר חנוכה כדאמרינן לקמן אפ"ה אסרינן משום גזירה והכי נמי בנר חנוכה: עכ"פ מבואר דרב הונא ורב חסדא ס"ל מותר, להשתמש לאורה דרב חסדא אמר מדליקין בהן בחול אבל לא בשבת משום דמותר להשתמש לאורה ומשמיה דרב איתמר דמותר להדליק אפילו בשבת דאסור להשתמש לאורה אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דר' ירמיה ולא קיבלה. כי אתא רבין אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דר' יוחנן וקבלה אמר אי זכאי גמירנא לשמעתא מעיקרא והא גרסה נ"מ לגירסא דינקותא וקשה דלמה לא שמעה מרב יוסף רביה דמקשה לקמן על שמואל דאמר וכי נר קדושה יש בה כו' ומסיק אלא אמר רב יוסף אבוהון דכולהו דם ואסור להרצות מעות נגד נר חנוכה וכרב אסי. והיאך אפשר דלא שמיע ליה שמעתא דרב יוסף רביה ודרב יהודה רביה דרביה דאמר משום רב אסי אסור להרצות מעות נגד נר חנוכה וכאלו דבר פשוט הוא והיאך שבק אביי כולהו אמוראי ומימרא דרבוותא עד דשמעה משמיה דר' יוחנן והא ריב"ל הלכה כוותיה נגד ר' יוחנן ואסר ולפענ"ד מזה ראיה לשיטת הרז"ה ז"ל בפירושא דשמעתא שכתב דהני אמוראי דלקמן דווקא בהרצאת מעות אסרי שהוא דבר מגונה ודבר הרשות אבל תשמיש דמצוה כגון לסעודת שבת ולסעודת מצוה מותר להשתמש לאורה לדידהו וכרב הונא ור"ח ולהכי נקטי דווקא הרצאת מעות והרמב"ן ז"ל במלחמות הקשה על דברי הרז"ה ז"ל מדברי הירושלמי דאיתא התם ר' תחליפא שאל לרב חסדא ולא כן אלפון רבי שבת שחלה להיות בחנוכה שאסור לראות מטבע לאור החנוכה הרי אינו שכיח ומוציא את הפתילה פי' שמוכיח מדאסר להדליק בשבת חנוכה בפסולי שמנים אף שאסור לראות אפילו מטבע כנגדה. ע"כ אין הטעם שמא יוציא את הפתילה אלא משום שלא הוצת האור ברוב הדולק ע"ש הרי שמשוה הרצאת מעות לשאר תשמיש דאם כדברי הרז"ה לא קשה מידי ולפענ"ד מהך דירושלמי יש להוכיח כדעת הרז"ה ז"ל דהא חזינן דרב חסדא אוליף שאסור לראות מטבע לאור החנוכה ואפ"ה מצינו לו בגמרא דילן שאסר להדליק בשבת ומפרשינן טעמא משום דמותר להשתמש לאורה. וע"כ ר"ח לא קבל הקושיא שהקשה לו רב תחליפא ומחלק בין איסור הרצאת מעות לשאר תשמישין שיש בהן מצוה: ועפ"ז ארווח לן מאי דקשיא להו להתוס' והרא"ש לקמן (דף כב ב) דלאחר שמסיק בפלוגתא דרב ושמואל דרב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין ופליגי אמוראי בטעמא דרב חד אמר משום בזוי מצוה ולפ"ז לא אסר רק בקינסא ואפ"ה מתיר שמואל וחד אמר משום אכחושי מצוה ואפילו