קהלת יעקב (ברוכין) כז

והוא שגבוה ג' דלא דרסי לה רבים אבל פחות מג' דרסי ומש"ה מחלקי בין לבנה ובין היזמי והיגי שאין דרך כ"כ לדרוך על הקוצים אפילו פחות מג' ולא דמי לגבשושית ברה"ר שדרך לדרוס עליה וחייא בר רב אמר אפי' היזמי והיגי דג"כ דורסים עליהם לפעמים ע"י מנעלים ודמי לגבשושית ברה"ר וכטעמא דרב חסדא שם אבל צואה אין אדם דורסה כלל. ורב אשי דאמר ואפילו צואה סבר דטעמא לאו משום דר"ח שם אלא כמסקנא דשם. דכל פחות משלשה כלבוד דמי הלכתא גמירא לה. ובין למעל' ובין למטה ע"ש ואין הטעם משום דריסה כלל וא"כ אין לחלק ואפילו צואה פחות מג' כלבוד ובטל לגבי הקרקע וקרוב בעיני מאוד לומר דאביי ורבא דמחלקי בין לבנה והיזמי היינו לטעמא דרב חסדא דהוא מרא דהך שמעתא דלבנה זקופה. וכטעמיה פרק הזורק. אבל לדידהו לא סבירא להו ולא מחלקי כלל וס"ל כמסקנא דסוגיא דשם דכל פחות מג' כלבוד דמי הלכה למשה מסיני היא ודו"ק: שם ע"ב תנן הזורק ד' אמות בכותל למעלה מעשרה כזורק באויר למטה מי' כזורק בארץ והוינן בה מאי כזורק בארץ והא לא נח ואר"י בדבלה שמינה שנו. ואי ס"ד חורי רה"ר כר"הר דמי כו' לוקמה בצרור וחפץ ונח בחור כו' זמנין משני לה בכותל דלית בה חור ממאי מדקתני רישא זרק למעלה מעשרה כזורק באויר ואי בכותל דאית ביה חור הא נח בחור וכ"ת דלית ביה ד' על ד' והאמר רב יהודה אמר רבי חייא זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כ"ש באנו למחלוקת ר"מ ורבנן כו' ופירש"י ז"ל משום דסתם משנה ר' מאיר וא"כ אמאי פטור למעלה מעשרה והתוס' הקשו עליו דבל"ז ממ"נ אי כרבנן אתיא דלית להו חוקקין קשיא סיפא דלמטה מעשרה אמאי חייב הא ליכא מקום ד' וכתבו דהוי מצי בגמרא להקשות בפשיטות וכי תימא דלית ביה ד' אי הכי למטה מעשרה נמי ועוד הקשו על הסוגיא היאך שייך חוקקין בזה כיון שאין בשום מקום ד' על ד'. הא גבי כיפה בעינן שיהא ברגליו בגבוה ג' רחב ארבעה אלמא בעינן שיהא מקצת שיעור רחבו כראוי ולכן פירשו דמיירי בחור שבפנים לצד הבית רחב ד' והוי חורי רה"י רק מבחוץ אין בו ד' על ד' וכתבו שכן דרך הבונים לעשות חורים כאלה. ופליגי ר"מ ורבנן אי אמרינן חוקקין להשלים והוי כאלו גם מבחוץ רחב ד' והוי הנחה על גבי מקום ד' ורבנן לית להו חוקקין וליכא הנחה על גבי מקום ד' אף שהן חורי רה"י וכתבו דלהכי נקט ר"י אמר ר"ח זרק למעלה מעשרה כו' דלמטה מעשרה ונחה בחור לא הוי חורי רה"י כיון שבני רה"ר משתמשין בהם. וא"כ למ"ד חורי רשות הרבים לאו כרשות הרבים פטור לגמרי למטה מעשרה אם נחה בחור כל שהוא שאינו רשות היחיד ולא רשות הרבים: ולפענ"ד קשה טובא לפירושם. חדא מה שהקשו הם בעצמם לוקי בחור כל שהוא לגמרי ומנ"ל שכן דרך הבונים לעשות חורים רחבים מבפנים ד' וקצרים מבחוץ וגם שדוחק לפרש כן מימרא דר"ח והלכה ונחה בחור כ"ש דאיירי בכה"ג ועוד דלפ"ז מוכח דר"מ ורבנן סבירא להו דגם בר"הי בעי הנחה על גבי מקום ד' וקשה לרב חסדא וכמו שהקשו בעצמם לפי שיטתם לקמן ד"ה אמר אביי ועוד כמה דוחקים לפרושם כנראה למעיין ועוד דקושייתם לפענ"ד מעיקרא לק"מ. די"ל דמיירי בחורים שאין מפולשים כלל לפנים כפשטא דלישנא דחור כ"ש רק שאנו רוצים לעשות החור רה"י ע"י חקיקה דהא הכותל בתחתיתו הוא רחב ד' וגם גבוה עשרה למטה מן החור רק למעלה במקום החור עולה הכותל סביב בגובה יותר וממעט רחבו וס"ל לר"מ חוקקים להשלים וכאלו הוא גמום מלמעלה וא"כ שם רה"י עליו מתחתיתו עד ראשו שעובי הכותל ד' ודמי ממש לכיפה שרחבה ד' בתחתיתה ולמעלה היא סתומה. ואמרינן חוקקים להשוות עליון לתחתון ה"נ ממש עובי הכותל בתחתיתו ד' ולמעלה במקום החור קצר וחוקקין לעשותו שוה ורחב ד' כתחתיתו. וזה ברור לענ"ד אבל בלא חקיקה הוה מקום פטור לגמרי ולא חורי רה"י כלל ולא מוכח כלל דבעי הנחה על גבי מקום ד' בר"הי. כמ"ש לקמן ד"ה אמר אביי דלולא חקיקה לא הוי רה"י כלל ולא איירי כלל לענין מקום ד' רק לענין לשוויה רשות היחיד ורבנן לא ס"ל חקיקה והוי אויר מקום פטור: גם מ"ש דאי בחור דלית בה ד' אפילו למטה מיו"ד נמי. נראה דלק"מ. דלמטה מעשרה אי נימא חורי רה"ר כרה"ר והחור הוא כל שהוא הוי כהונח על פני הכותל כיון שאין החור עמוק ג' מפני הכותל דאטו אם נחה בגומא כ"ש עמוקה טפח ברה"ר יהא פטור משום שאינו מקום ד' דכל פחות מג' אין חלוק מקום כלל וכן משמע מהא דלעיל (דף ה) דאמר כגון ששלשל ידו למטה מג' וקבלה. רק דלמעלה מעשרה הוי אויר מקום פטור וא"כ לא מצי לאקשויי כלל למטה מעשרה נמי. ולא מקשה רק מסתם, משנה ר"מ היא וא"ש פירש"י ז"ל והא דאמר רב חייא זרק למעלה מעשרה כו' באנו למחלוקת ר"מ ורבנן משום דלמטה מעשרה לא, תליא כלל בפלוגתא דר"מ ורבנן. רק תלוי בדין חורי רה"ר אי כר"הר כו' דלמ"ד חורי רה"ר לאו כר"הר לא שייך אף לר"מ לומר חוקקים והוי רה"י דלמטה מעשרה אף שתחוק הוי כרמלית ופטור אף לר"מ ולמ"ד חורי רה"ר כר"הר הוי איפכא דלמטה מעשרה לד"ה חייב אף בחור כ"ש דהוי הנחה ע"ג מקום ד' בפני הכותל כמ"ש לעיל ומתורצים כל הדקדוקים וקצרתי. ועיין מהרש"א מה שפירש בדברי התוס' ודברי הירושלמי אתי שפיר לפמ"ש. וגם תירוץ הגמרא שאני צרור וחפץ דהדר ואתי לא משמע כפירושם שהחור רחב יותר מבפנים ומפולש דא"כ לא הדר אתי חלא אדרבה נופל לפנים ודו"ק: ומדברי הרמב"ם מוכח להדיא כמ"ש שפסק להך מימרא דר"י אמר ר"ח בפי"ד מהל' שבת וכרבנן וכתב סתמא הזורק למעלה מעשרה ונח בחור כ"ש פטור משמע אבל למטה מעשרה חייב אף לדידן דלא אמרינן חוקקים אלמא דלמטה מעשרה לא בעינן מקום ד' כשנחה בחור כל שהוא וכמ"ש גם מדכתב סתמא בחור כל שהוא. משמע דאף בכה"ג אמרינן לר"מ חוקקין לשוויה רה"י גם מדפסקו הרי"ף והרמב"ם כרב חסדא לקמן דנעץ קנה בר"הי וזרק ונח על גביו אפילו גבוה ק' אמה חייב מפני שרה"י עולה עד לרקיע ולפי' התוס' הוא דלא כהלכתא דקשה עליו מברייתא זו וכמ"ש התוס' לקמן ד"ה אמר אביי ותירוצם דחוק מאוד ולא נראה כן מדברי הרמב"ם ואף שכתבתי לעיל (דף ד) לתרץ אף לפי שיטתם משום דרבי סבר ע"כ כר"ח. מ"מ קשה על הרמב"ם דהוא פסק כרבנן ולפמ"ש ניחא דברייתא לא איירי לענין מקום ד'. רק לענין לעשותו רה"י ולא מקום פטור וא"כ לא מצינו חולק על רב חסדא והלכתא כוותיה. דף ח ע"א אמר עולא עמוד תשעה ברשות הרבים ורבים מכתפים עליו וזרק ונח על גביו חייב. ובעי אביי מר"י גומא מאי אמר רב יוסף וכן בגומא רבא אמר גומא לא מ"ט תשמיש ע"י הדחק לא שמיה תשמיש נראה דהך פלוגתא תליא באידך פלוגתא דאביי ורבא לעיל בחורי רה"ר כר"ה אביי לטעמיה דסבר כר"ה דמיא אף דלא ניחא תשמישתיה כ"כ וס"ל תשמיש ע"י הדחק שמיה תשמיש וה"ה גומא שבארץ. ורבא לטעמיה דס"ל חורי רשות הרבים לאו כרשות הרבים דמיא דסבירא ליה תשמיש ע"י הדחק לא שמיה תשמיש: שם פחות מכאן מטלטלים כתב רש"י ז"ל אע"ג דפחות מעשרה כרמלית היא לא גזרו רבנן בכלים. עיין במהרש"א שעמד על מ"ש רש"י לעיל גבי כוורת שהקשה גם