קהלת יעקב (ברוכין) כו

וחשיב הנוף כאלו עומד במקום שהעיקר שם דבכה"ג אשכחן בכמה דוכתין לענין מעשרות פ"ג ממס' מעשרות באילן העומד בארץ ונופו נוטה לחוץ לארץ וע"ש דמחשב עוד כמה דברים דנ"מ במקום העמידה ועיין מכות (דף יב) לענין ערי מקלט. ובכולן אמרינן שדי נופו בתר עיקרו כאלו הנוף ג"כ באותו רשות שהעיקר שם ושייך זה לענין חלוק רשויות אבל בעומד כולו ברה"י או ברה"ר דנימא שחשוב הנוף מקום ארבעה משום שדי נופו אין זו סברא כלל ולא מצינו כה"ג. ולהכי אוקי אביי פלוגתייהו בהך סברא ובאילן העומד ברה"י כו' דאמרינן כאלו הנוף ג"כ ברה"י, וברה"י ס"ל לרב חסדא דלא בעי מקום ד' אבל אי נימא דלא כרב חסדא אלא דאף ברשות היחיד בעי מקום ד'. אין סברא כלל לאוקמי פלוגתייהו בשדי נופו בתר עיקרו ולהחשיבו מקום ד'. והא דמשני הגמרא כאן התם כדבעינן למימר קמן כדאביי כו' פי' לא נשמע מדרבי רק לענין רה"י דלא בעי מקום ד' אבל לא ברשות הרבים וזה עולה כפי הגירסא שלפנינו לקמן ברשות היחיד כ"ע לא פליגי כדרב חסדא. ועכ"פ רבי סבר ע"כ כרב חסדא דברה"י לא בעי הנחה ע"ג מקום ד'. ואין להקשות לפ"ז רב ושמואל דאמרי לקמן לא חייב רבי אלא ברשות היחיד מקורה דביתא כמאן דמליא דמי הא שאינו מקורה לא. זה אינו סותר לאוקמתא דאביי דרבי סבר ע"כ כרב חסדא דבכל רה"י לא בעי הנחה ע"ג מקום ד' דשאני התם לענין הלך דרך רשות היחיד ולא נח כלל דאפילו הנחה כ"ש ליכא ברה"י כיון דלית ליה קלוטה כמי שהונחה דמיא. דלמ"ד קלוטה כמי שהונחה דמיא. מקרי הנחה כ"ש כדאיתא בש"ס לר"ע דאמר קלוטה כמי שהונחה דמיא דלא בעי מקום ד'. ולפיכך בשאינו מקורה פטור ועיין תוס' דף ח' ד"ה א"ל אביי כו' שהקשו דלשנויא דאביי לא שייכא דרב חסדא בפלוגתא דרבי ורבנן א"כ קשה מברייתא דהזורק דזרק ונח בחור כל שהוא באנו למחלוקת ר"מ ורבנן אי אמרינן חוקקים להשלים משמע דאף ברה"י בעי הנחה ע"ג מקום ד' והיינו ע"פ שיטת תוס' שם מעיקרא שפירשו הך דחור שבפנים הוא רחב ד' דבלא"ה לא הוי אמרינן חוקקין להשלים והוי חורי רה"י עיי"ש. [ולפי מה שאכתוב לקמן אי"ה אינו מוכרח] וקשה על רב חסדא דלא בעי ברה"י מקום ד' ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ רבי סבר כרב חסדא דאל"כ לא שייך שדי נופו בתר עיקרו וכמ"ש לעיל אף שהעיקר יש בו ד' דלא שייך רק לענין חלוק רשויות ורואין כאלו הנוף ברשות היחיד ולא בעי מקום ד' ברשות היחיד וכדרב חסדא ולקמן אי"ה נבאר עוד בזה. דף ה ע"א אחרים אומרים עמד במקומו וקבל חייב כו' ודייק דלא בעינן הנחה ע"ג מקום ד'. להך ס"ד צ"ל דהני אחרים לאו ר' מאיר נינהו דהא ר"מ סבר בברייתא דזרק ונח בחור כל שהוא דחוקקין להשלים. הא לאו הכי פטור אף שהן חורי רה"י לפירוש התו' לקמן (דף ז ב) ומשום דבעי הנחה ע"ג מקום ד' ולמסקנא דאמר ידו של אדם חשובה לו כד' יש לומר דגם אחרים הכי ס"ל ובעו הנחה ע"ג מקום ד' והני אחרים, ר' מאיר נינהו ולפי מה שאכתוב לקמן אי"ה דהך דחור דלא איירי כלל בחורי רה"י רק דפלוגתייהו לשווייה רה"י ע"י חוקקין דבלא חקיקה הוי מקום פטור: ולא איירי בחור המפולש לפנים. לא מוכח מדר' מאיר כלל דבעי הנחה ע"ג מקום ד' דלאו מהני טעמי אתי עלה רק דבלאו הכי מקום פטור הוא למעלה מעשרה לק"מ. ודו"ק: דף ו ע"ב ולחשוב נמי מדבר כו' כאן בזמן שישראל שרויין במדבר כו' מדקדוק דברי רש"י ז"ל שכתב כאן שישראל שרויין במדבר חשובה רה"ר משמע להדיא דבזמן שישראל שרויין במדבר כל המדבר חשי' רה"ר אף שלא במקו' חנייתן לפי שכל המדבר היה דריסת רגלם מצויה ללכת למדינות הסמוכות להם כגון אדום עמון ומואב וגם תגרי האומות היו מביאין להם כל מיני מאכל כדאמרינן ביומא (דף עה ב) ולהכי חשבה ברייתא זו המדבר רשות הרבים דאי על מקום חנייתן בלבד וכי לזו הוצרכנו הא עיקר רה"ר מדגלי מדבר ילפינן והיו שם סרטיאות ופלטיאות ומה צורך לשנות מדבר אחר סרטיא ופלטיא ומבואות המפולשין ועיקר הוצאה במדבר כתיב אל יצא ואל יעשו גו'. א"ו ברור לפענ"ד שהכוונה על כל המדבר. ולכן דקדק רש"י ז"ל לפרש חשובה רה"ר וכאן בזמן שאין ישראל שרויין. כתב רש"י דהולכי מדבריות לא שכיחי משמע להדיא משום דלא שכיחי כלל הולכי דרך במדבר כמו בכל הישוב ומבואר להדיא בלשונו דבכל הישוב כל הדרכים רשות הרבים הן דשכיחי הולכי דרכים דאטו שייך לפרש כוונת רש"י ז"ל דלא שכיחי ששים רבוא במדבר דגם בישוב לא שכיחי כלל מחנה גדולה כיוצאי מצרים וחשבינן לה גוזמא גבי שבועת שוא בפ"ב דמסכת שבועות וכן משמע לקמן מדברי רש"י ז"ל שכתב טעם דבקעה הוי כרמלית אף בימות החמה שאין רבים מסתלקים מן המסלה ללכת בשדה. ואלו היה צריך שיעברו ששים רבוא כאחד לענין שבת לא היה צריך לזה לחלק בין טומאה לשבת רק משום דלענין טומאה לא בעינן ששים רבוא ולענין שבת אף שרבים מסתלקים לא הוו ששים ריבוא וגם מלשון רש"י ז"ל שכתב לעיל גבי סרטיא מסלה שהולכין בה מעיר לעיר משמע שכל דרך הרבים חשוב רה"ר דאי בעינן שיעברו בה ס' רבוא אין בכלל זה דרך שמעיר לעיר וכן משמע בהך דמקושש דמשמע שמצאוהו חוץ למחנה דוימצאו איש לא משמע במחנה וכן איתא בספרי וימצאו איש מגיד שמינה משה שומרים ומצאו אותו מקושש וכן משמע מדאמר לקמן (דף צו) במתניתא תני תולש הוה רב אחא בר יעקב אמר מעמר הוה ועצים לא גדלו במחנה מסתמא וגם מעמר לא הוי רק במקום גדולו כמ"ש בשו"ע (סי' ש"מ ס"ט) אלמא דחוץ למחנה מצאוהו ואפ"ה אמרו שם אמר רב יהודה אמר שמואל מקושש מעביר ד' אמות בר"ה הוה ש"מ דהוי רה"ר אף חוץ למחנה והתו' כתבו משמע קצת דאינה רה"ר אלא א"כ מצוים ששים רבוא ולענ"ד אין כאן משמעות כלל וכפרש"י ז"ל וכן מצאתי בספר חפץ להגאון אור החיים ז"ל כתב ודקדק כן בהדיא דכל המדבר הוי רה"ר לא מקום חנייתן בלבד. וכתב שיש לו ראיות ע"ז ולא ביארן. ודברי רש"י ז"ל בכמה דוכתי שהזכיר ששים רבוא בארתי בעז"ה בחבורי משכנות יעקב באורך ע"ש. דף ז ע"א רב אשי אמר כגון שיש לה מחיצות כתב רש"י ז"ל והא דקתני רה"ר לטומאה כגון שיש פתחים במחיצותיה ונכנסין בזו ויוצאין בזו משמע לכאורה מזה דאפילו במחיצות דווקא בקעה שאין רבים בוקעים בה וכפרש"י ז"ל לעיל הוה רשות היחיד לשבת. הא כה"ג שיש לה מחיצות ונכנסין בזו ויוצאין בזו רה"ר דבקיעת רבים מבטלי מחיצתא מדאשמעינן גבי בקעה דווקא הוי רה"י כה"ג וכר' יהודה גבי, פסי ביראות בעירובין (דף כב) וכר' יוחנן שם דאמר ירושלים אלמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבין עליה משום רה"ר ואולי י"ל דרה"ר לטומאה אצטריכא ליה כדמשני בעירובין שם על אידך מתניתא. ועיין מה שאכתוב אי"ה לקמן ריש עירובין: שם אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא לבנה זקופה כו' ע"ג פטור אביי ורבא דאמרי תרווייהו והוא שגבוה ג' דלא דרסי לה רבים אבל היזמי והיגי אע"ג דלא גבוה ג'. וחייא בר רב אמר אפילו היזמי והיגי [פירש"י ז"ל דדרסי עליה בסנדלהון] אבל צואה לא ורב אשי אמר אפילו צואה טעמא דרב אשי לא פירש"י כלל ונראה ודאי דאפילו במנעלים לא דרסי ע"ג צואה ונראה לפענ"ד דאפליגו בטעמא דכל פחות מג' כלבוד דמי אביי ורבא וחייא בר רב ס"ל דטעמא משום דדרסי לה רבים וכטעמא דרב חסדא בפרק הזורק (דף צז) דאמר משום דאי אפשר לרה"ר שתלקט במלקט ורהיטני ע"ש ופי' שכן דרך למצוא ברה"ר וכמו שאמרו בהדיא