קהלת יעקב (ברוכין) כ

בכל לבבכם איזו עבודה שהיא בלב כו' וקושית התו' יש לתרץ דהא אמר דבר שאינו הגון ולא אמר דבר עבירה כי באמת לא היה ברור לו שהיא שכורה רק היה חושדה בכך. כמו שאמרה ולא רוה"ק שורה עליך שדנתני לכף חובה ולא דנתני לכף זכות וגם הוא היה מכוין להוציא האמת מלבה אולי תתנצל ואין זה דומה למצות תוכחה שהוא ברואה בחבירו דבר עבירה ממש בודאי אבל אם יש מקום לספק שמא אינו עובר עבירה הוה אמינא שא"צ להכניס עצמו בספק ולחשוד ולהוכיח. רק אוקי אחזקת כשרות ולזה דייק מהכא שאף שהוא לא ידע בבירור רק שחשבה לשכורה. משום שראה בה דבר שאינו הגון דהא עכ"פ לא היה לה ליתן מקום לחשדה דהא והייתם נקיים כתיב. והוכיחה אף על הספק למען ידע בבירור ואם תתנצל יפייסנה ותוס' לשיטתם דס"ל תפלה דרבנן לגמרי ודו"ק: דף לד ע"ב מהיכן הוא מתחיל כו' התוס' הביאו הירושלמי בטיטי אשתתק באופנים. אתו שאלו לר' בון אמר להון בשם ריב"ל זה שעבר תחתיו יתחיל ממקום שפסק כו' מכיון דעניתון קדושת השם כו' נראה דהירושלמי סובר דקדושה שביוצר אין יחיד אומר אותה. דלא נתקנה רק בצבור ועיקר ברכת היחיד מתחלת מן לאל ברוך כו' וכמ"ש הרמב"ם פ"ז מהל' תפלה. לכן פסק שהחוזר מתחיל מכאן ולהבא דאיך יחזור ויאמר קדושה כיון שכבר יצאו הצבור ידי חובתן ולא חשיב כספור דברים מה שהמלאכים מקדשים משא"כ לדעת הפוסקים דיחיד אומר קדושת יוצר משום דאינה רק ספור דברים היאך המלאכים מקדשים והוא טופס ברכות אף ביחיד. קשה מה מקום לחלק הברכה לחצאין ומה שלשה ברכות ראשונות של תפלה שהן נחשבות במנין ג' ברכות בפתיחה וחתימה אמרינן כולהו חדא ברכתא נינהו לענין חזרה. הך ברכה דיוצר אור שהיא ברכה אחת במנין דאמרינן מברך שתים לפניה ואמר להם הממונה ברכו ברכה אחת כ"ש שהיא חשובה ברכה אחת לענין חזרה. ואפשר שזה טעם הדיעות מהפוסקים שלא לפסוק כהירושלמי בזה ודו"ק: פרק ששי דף לה ע"א הניחא למאן דתני נטע רבעי אלא למאן דתני כרם מאי איכא למימר דאתמר כו' ולמאן דתני כרם רבעי הניחא אי יליף גז"ש דתניא רבי אומר נאמר כאן להוסיף לכם תבואתו ונאמר להלן ותבואת הכרם מה להלן כרם אף כאן כרם משמע מהכא דרבי סבר כרם רבעי ובירושלמי משמע דרבי סבר נטע רבעי דאמרו התם ריש פרק כרם רבעי זוגא שאול לרבי מה נתני כרם רבעי או נטע רבעי א"ל פוקו ושאלו לר' יצחק רובא דבחנית ליה כל מתניתא נפקי שאלו ליה אמר להם קדמייתא כרם רבעי אחריניתא נטע רבעי ובודאי נראה כפי' הגר"א ז"ל שפי' דג' משניות הראשונות לא משכחת דינן רק בכרם להכי תני בהו כרם רבעי אבל באחריניתא ששייך גם בשאר נטיעות תני נטעי הרי דעכ"פ סובר דנוהג רבעי בכל וכן משמע בספרי דדריש פרי אתה מביא ולא בוסר ולא פגין ופגין הן פגי תמרה ודווקא פגין שלא נגמר פרין הא גמרו חייבין ברבעי וכן משמע במשנה פ"ק דערלה ענקוקלות כו' קליפי רימון והנץ כו' אסורין בערלה ובאשרה ומותרין ברבעי כו' משמע דשאר פירות כל שנגמרו חייבין ברבעי ומסיים במשנה והנובלות כולן אסורין והיינו תמרים ואסורות ברבעי וכן סתם משנה פ"ב דבכורים אתרוג שוה לאילן בג' דרכים לערלה ולרבעי ולשביעית היינו כמאן דאמר נטע רבעי והן דברי ר"ג ודוחק לומר דרבי פליג עליה: וראיתי בתוי"ט שכתב דר' יוחנן שאמר בש"ס דילן ביצה (דף ה) (ר"ה לא) כדי לעטר שווקי ירושלים בפירות ס"ל שהיתה התקנה על כל הפירות ולא ס"ל כטעם הירושלמי שפירש טעמא דמתניתין כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד משום נסכים. ולפ"ז היה מוכרח שלא לפרש הא דאמר קדמייתא כרם רבעי על כל הג' משניות כו' רק כפי' התוי"ט שם אבל אין נראה דלפי דבריו הרמב"ם שפסק פ"ט מהל' מע"ש ענבים של כרם רבעי עולין כו'. היינו כהירושלמי ולא כגמרין והא הלכתא כגמרא דילן ועוד דהא ר' יוחנן גופיה מרא דתלמוד ירושלמי ולא הזכיר דעתו אבל האמת נראה להדיא דאף להירושלמי הטעם כדי לעטר רק אמרו שם דדווקא בכרם לפי שהיו עושין נסכים ודורכין ענבים ליין ומחמת זה לא היו הפירות של ענבים מצויין בירושלים מטעם זה תקנו שיעלו הענבים מכרם רבעי אבל בשאר פירות לא הוצרכו לזה שאין עושין מהם משקין כלל וממילא מצויין הרבה פירות ואין צריך לתקנה זו ומפורש שם בירושלמי שהטעם כדי לעטר דאיתא שם אפילו דבר קל היה מעטר השוק. ע"כ חלקו שם במשנה בין משרבו הפירות כו' ולפ"ז נראה לומר דגם ר' יוחנן בודאי לא פליג על הטעם האמור בירושלמי דהא הוא מרא דגמרא ירושלמי רק שהוא מפרש טעם המשנה השנויה בפירוש כרם רבעי ועלה קאי כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות. פי' שעי"ז שגם ענבים יהיו מצויין יהיו מעוטרין בכל הפירו' וגם כי פרכילי הענבים הם עיקר העיטור ובלא"ה לא היה מעוטר בענבים המשובח שבמינים משום שרוב ענבים היו נדרכים לנסכים ולמה לא נפרש מה שאמר ר' יוחנן על המשנה כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות היינו ענבים. כמו שנאמר ע"כ לטעם הירושלמי בפי' המשנה שאמר ומשרבו הפירות התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה ומש"ה אמר ר' יוחנן משחרב בית המקדש היה התנאי הזה משום שלאחר החורבן לא היו עושין יין לנסכים ושוה כרם לשאר פירות ואתי שפיר דברי הרמב"ם שכתב דהך תקנה היתה רק בכרם לבד. וכדברי הירושלמי שאין סותר לש"ס דילן וכמ"ש: ואגב אפרש הירושלמי דאיתא התם על משנה זו שהוא בלי מובן לכאורה והכי איתא התם אמר ר' אחא זאת אומרת שבית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד דכתיב ודם ענב תשתה חמר ודבריו נפלאים ובפי' ר' אלי' מפולדא הגיה שצ"ל כתיב ודם ענב גו' ופי' שהוא מלתא באפי נפשיה וגם לדבריו אין לו פירוש כלל שפירש זאת אומרת מדלא אמרו במשנה ותנאי היה הדבר כשיבא משיח ב"ב אלא אמרו תנאי כו' כשיבנה ביהמ"ק כו' ש"מ שבנין ביהמ"ק יהיה קודם ביאת משיח דאל"ה מיד שיבוא ירושלים תחת מלכות בית דוד יש לעטר שוקי ירושלים וקשה דהא מפורש בירושלמי הטעם משום ענבים שדורכין למנחות וכל זמן שלא יבנה בית המקדש לא יצטרכו יין למנחות ויהיה די לעטר בפירות בלא כרם רבעי וגם מ"ש כתיב כו' ואת אמרת הכין אין לו פירוש כלל אבל ברור ופשוט פי' הירו' דקאי על מתניתין דקתני אמר ר' יוסי משחרב בית המקדש היה התנאי הזה ותנאי היה אימתי שיבנה בית המקדש יחזיר הדבר לכמות שהיה משמע שיצטרכו עוד לאחר בנין בית המקדש ב"ב לעטר שוקי ירושלים שמחמת יין נסכים לא יהיו ענבים מצויין בירושלים ואם איתא דמלכות בית דוד קודמת לבנין בית המקדש ב"ב קשה הא כתיב ודם ענב תשתה חמר ואת אמרת הכין. פי' דקראי קאי על ימות המשיח שירבו ויגדלו הפירות מאוד כמו שדרשו בכתובות מהני קראי שענב אחד עושה חמר ומקרא דאוסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו וכתיב כבס ביין לבושו וכתיב כי עץ נשא פריו וכתיב עוד תטעי כרמים בהרי שומרון גו' וכמה מקראות כמו ביום ההוא יטפו ההרים עסיס גו' וכה"ג וזה יהיה הכל בקיום מלכות בית דוד כמבואר בקראי כולהו. ובודאי לא יצטרכו עוד בתקנה זאת כדי לעטר שוקי ירושלים אף שידרכו ענבים לנסכים ואיך אמר במשנה ותנאי היה כו' וזה שאמר ואת אמרת הכין אלא ודאי מדאמר רבי יוסי ותנאי היה אימתי שיבנה בית המקדש כו' שמע מינה שבית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד ועדיין לא תהיה הברכה כ"כ עד שוב מלכות בית