קהלת יעקב (ברוכין) יט

שם אמר ריב"ל כל המתפלל תפלת המוספין לאחר שבע שעו' כו' מאי משמע דהאי מועד לשון דתברא הוא דכתיב נוגי ממועד גו' ואמר ר"א המתפלל תפלה של שחרית לאחר ארבע שעות לר' יהודה כו' מאי משמע דהאי נוגי לישנא דצערא הוא יש להבין למה בקמייתא אמר לישנא דתברא הוא ובהא נקט לישנא דצערא הוא ונראה דמוספין אחר שבע שעות לר' יהודה הוי מצוה עוברת ג"כ לגמרי כדאמר בברייתא שזו מצוה עוברת ולהכי נקיט לישנא דתברא ומייתי מהקרא ומהתרגום על דאחרו זמני דמועדיא אבל בתפלת שחרית לאחר ד' שעות נראה דעכ"פ לא עבר זמנו לגמרי אף לר' יהודה ואפשר דגם תמיד מדאורייתא כשר אף לר' יהודה עד חצות ויש ראיות לזה כמ"ש בספרי משכנות יעקב (סימן ע"ז) ע"ש ותמצא הרבה ראיות דעת בקר משמע עד חצות ולפ"ז נכון מאוד דברי הרמב"ם פ"ג מהל' תפלה והטור (סימן פ"ט) שכתבו דאם עבר ולא התפלל עד אחר ד' שעות אף במזיד מתפלל אח"כ עד חצות. ויוצא ידי חובת התפלה אלא שאין לו שכר תפלה בזמנה ונדחקו במפרשים ותמהו זו מנין להם דיוצא ידי חובת תפלה לאחר ד' שעות ואפילו עבר במזיד מתפלל אח"כ כיון דקיי"ל כר' יהודה אבל לפמ"ש דאפילו לר' יהודה כשר התמיד מדאורייתא עד חצות לא קשה כלל ודבריהם נכונים מאד וכמ"ש מזה בספרי שם. וכן משמע ברש"י במס' ר"ה (דף לב ע"ב) שאמר במשנה השני מתקיע ואמרו בגמ' בשעת גזירת המלכות שנו ופרש"י שהיו אורבין להם כל זמן תפלת שחרית עד חצות וכן משמע להדיא עוד בדבריו בזבחים (דף יא ע"ב) דמקשה התם לבן בתירה תמיד דכתיב ביה בין הערבים הכי נמי דכולי יומא כשר ומשני התם כתיב את הכבש האחד תעשה בבוקר אימא חד בבוקר אידך כולי יומא ופרש"י את הראשון לא ישהה יותר מחצות משמע ג"כ דמדאורייתא כשר עד חצות. אף לר' יהודה דאמר עד ד' שעות לאו דאורייתא הוא אלא מדרבנן ולהכי פירש"י עד חצות אף אליבא דהלכתא דהא קיי"ל כר' יהודה: גם ממנחת חביתין יש ראיה לזה דבפ' התכלת (דף נ ע"ב) איתא במשנה חביתי כ"ג לא היו באין חצאין אלא מביא עשרון שלם וחוציהו ומקריב מחצה בבוקר ומחצה בין הערבים והרי כל הי"ב חלות נתקדשו בכלי שרת משחרית וכדאמרי' במנחות (דף ז ע"ב) דר"י אמר אינה קדושה לחצאין והלכה כמותו ע"ש ואי נימא דאחר ד' שעות לאו בוקר הוא א"כ הרי חציו השני נראה ונדחה הוא ואינו חוזר ונראה דהא בבוקר נראה להקריב איזה חצי שירצה ובארבע שעות אינה ראויה לא לשחר ולא לערב ואחר חצות חוזרת ונראית לשל ערב ונראה ונדחה שוב אינו חוזר ונראה וכדמקשינן בפסח לבן בתירא בזבחים (דף יב) אי דאפרשינהו מאתמול נראה ונדחה הוא ואביי ורב פפא משני התם שהפריש בו ביום ואין מחוסר זמן לבו ביום או שהפרישו בלילה ואין מחוסר זמן בלילה אבל אפרשיה מאתמול משמע דפסול. אע"פ שלא נדחה אלא בלילה ולילה אין מחוסר זמן משמע דלא שייך האי טעמא אלא לדחוי מעיקרא אבל לגבי נראה ונדחה לא שייך האי טעמא ובכל דהו הוי נדחה כדאיתא בכמה סוגיות. אלא משמע מכאן דעד חצות אכתי בוקר הוא וחזי לשל שחר ואחר חצות ראוי לשל ערב ואין שעה שאין נדחה לגמרי ודו"ק: שם שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות על הסדר כו' לכאורה משמע דכל י"ח ברכות על הסדר נאמרו ומכאן הקשה הרא"ש פ' אין עומדין (סימן ך') על פרש"י שפירש הא דרב אסי שם (דף לד) דאמר אמצעיות אין להם סדר. דאם דילג ברכה ואח"כ נזכר בה אומרה אפילו שלא במקומה. והקשה הרא"ש דהא כולן על הסדר נתקנו וי"ל דר"ג לשיטתיה דס"ל בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה וס"ל שכולן יש להן סדר אבל אנן קיי"ל כר' יהושע דאמר מעין י"ח וכשמואל דאמר הביננו וכיון דכוללן כאחד יש לומר מסברא דאין להם סדר מעכב כלל ומש"ה י"ל כפרש"י דהא דאמר רב אסי אין להם סדר דאין סדרן מעכב כלל ויכול לומר הברכה שלא במקומה דפלוגתתם לר' יהושע דקיי"ל כוותיה. ובל"ז אין קושיא מלשון על הסדר דיש לפרש דזה קאי על סדר ג' ראשונות וג' אחרונות ובאמצע ברכות צרכי הבריות אבל סדר ברכות האמצעיות אין מעכב. ומה שנתנו טעם בברייתא דמגילה (דף יז) לסדר הברכות זה אחר זה לא לעיכובא רק לכתחלה דהא לא קאמר רק אם שכח ברכה אומרה אפילו שלא במקומה אבל מקומה נתקן זה אחר זה וקצת משמע התם שיש חילוק בין ראשונות לאמצעיות שאמרו בג' ראשונות מנין כו' מנין כו' כולם מפסוקים הכתובים זאח"ז ובאמצעות התחיל מה ראו לומר כו' ובירושלמי מצינו מפורש שלשון על הסדר נאמר שיהיו שלש ראשונות ושלש אחרונות ואמצעיות ברכות צרכיו ולאו דווקא על סדר כולן זה אחר זה ממש דאיתא התם פ"ב ממכלתין ר' אחא בשם ריב"ל אף מי שהתקין את התפלה הזאת על הסדר התקינה. שלש ברכות הראשונות ושלש אחרונות שבחו של מקום והאמצעיות צורך של בריות ולפ"ז יש לומר גם לפי' רש"י כן וכמ"ש ודו"ק: דף כט ע"ב רבי אליעזר אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים ומפרש מאי קבע כו' ויש לדקדק דהא באבות פ' ב' אמר בהדיא ר' שמעון אומר אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים כו' והיינו כרבנן ונראה דהתם הוא ר"ש בן נתנאל מתלמידי ריב"ז ואמר שם דהם אמרו שלשה דברים היינו דכל אחד אמר מה שלא אמר זולתו. ולהכי לא רצה הש"ס לפרש הכי דא"כ יהיה הך מה דאמר ר"ש: שם אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין דאמרי תרווייהו כל מי שאין מתפלל עם דמדומי חמה כו' ולכאורה קאי אהך דר' אליעזר במשנה דאומר העושה תפלתו קבע כו' וקשה דהא ר"א ס"ל גומרה עם הנץ החמה. וא"כ ע"כ צריך להתפלל עם דמדומי חמה דהא בעי למסמך גאולה לתפלה ולא איצטריך להא מלתא למימר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים ואי משום מנחה הא במערבא לייטי עלה ותו דלר' יהודה דאמר תפלת המנחה עד פלג המנחה לא מצי קאי אמנחה. ואולי לדברי אביי ור' חייא בר אבין לא ס"ל לר' אליעזר כדמערבא וקאי אמנחה. וכר' יהודה נמי לית ליה לפי מ"ש התוס' בריש מכלתין בשם ר"ת דלר' יהודה זמן ק"ש של ערבית מפלג. המנחה [ועיין מ"ש בראש המסכת] א"כ ע"כ לא סבירא ליה לר' אלעזר כר"י דהא ר' אליעזר סבר זמן ק"ש מצאת הכוכבים כמבואר במשנה קמייתא או משעה שקדש היום בערבי שבתות כמבואר בגמרא (דף ג): פרק חמישי דף לא ע"ב ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין אמר ר' אלעזר מכאן לרואה בחברו דבר שאינו הגון צריך להוכיחו כתבו התוס' פירוש אע"ג דליכא איסורא דאורייתא דאי איכא איסורא דאורייתא פשיטא הוכח תוכיח כתיב משמע מדבריהם הא דשכור אסור להתפלל מדרבנן הוא וכן משמע מדאיצטריך למילף מקראי דחנה וקשה לדעת הרמב"ם דסבר תפלה דאורייתא מקרא דלעבדו בכל לבבכם וכיון שנקראת עבודה מה"ת היאך יהיה שכור מותר בעבודה מה"ת הא גם בנשיאת כפים אסור מה"ת מדאיתקש ברכה לשירות ומה"ט אין נשיאת כפים במנחה לבד בתענית ומבטלינן מצות עשה דאורייתא משום דשכיחא שכרות ואמרו לקמן שיכור המתפלל כאלו עובד כוכבים ומה שאמרו מכאן ששכור אסור להתפלל י"ל דקאי אמה דאמר כמה הלכתא גוברתא איכא למשמע מקראי דחנה. חשיב אגב כל מה דאיכא למשמע אף הא דידעינן בל"ז. תדע דחשיב מכאן למתפלל שצריך לכוין את לבו מדכתיב וחנה היא מדברת על לבה. והא בפירוש כתיב בתורה ולעבדו