קהלת יעקב (ברוכין) טו

(סימן ע"ז) ע"ש שרמזתי בכ"ז ועיין לעיל בדין זמן ק"ש של ערבית (בדף א): דף יב ע"א פשיטא היכא דנקט כסא דחמרא וכו' רש"י גרם אדעתא דחמרא אדעתא דשכרא ולכן פי' כל הסוגיא דתחלת הברכה היינו שם ומלכות היה אדעת דבר זה וסיים דברו באחר והקשו הרבה ראשונים דלא מצינו פסול כזה בשום מקום שתפסול הברכה משום מחשבה. ובפרט לדברי הסוברים מצות אין צריכות כוונה ופרשו כדברי הרי"ף והגאונים ז"ל שאמר תחלה כל הברכה כגון ברוך אתה ה' בורא פרי הגפן וסיים אח"כ שהכל נהיה בדברו או להיפך. ולכאורה מדברי הגמרא גבי פתח יוצר אור וסיים במעריב ערבים כו' דמשני לעולם בתר עיקר ברכה אזלינן ג"כ ושאני התם דפתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא כיון דאמר רבה בר עולא כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום. כי קאמר ברכה ומלכות מעיקרא אדעתא דתרווייהו קאמר משמע כדברי רש"י ז"ל דלפי' הרי"ף ז"ל דפתח בשחרית אשר בדברו מעריב ערבים ונזכר ואמר יוצר אור. וגם חתם יוצר המאורות. ומשמע דאם לא אמר תיכף ג"כ יוצר אור לא יצא וכ"פ בש"ע (סימן נט) להדיא. וא"כ מאי מהני מה שאמר שם ומלכות אתרווייהו כיון דעכ"פ בעי לסיים ג"כ ביוצר אור דאם היה אומר אפילו גולל אור וכו' וסיים ביוצר אור לא יצא הרי עיקר ברכה נאמרה בשל ערבית ואי נימא דאין חתימה שמוסיף אח"כ מועלת כלום אם עיקר הברכה לא הוי כדבעי. ה"נ כיון שאם אמר יוצר אור לא יצא מאי מהני שאמר שם ומלכות אתרווייהו כיון ששינה ממטבע שטבעו חכמים שתקנו לפתוח בשחרית יוצר אור וכבר אמר הברכה שלא כתקנה ומה תיקן אח"כ בהוסיפו יוצר אור בשלמא לפירש"י דעיקר האיבעיא משום שאמר שם ומלכות אדעתא כו' משני שפיר דלעולם בתר עיקר ברכה אזלינן ג"כ. ואם היתה הכוונה לא טובה בשם ומלכות פסול והכא ביוצר אור לא הוי שינוי מחשבה בעיקר הברכה דסוף סוף מברך על דעת שניהם אבל לפירוש הרי"ף והגאונים לא משום כוונה אתינן עלה. רק מבעיא לן כיון שגמר הברכה שלא כהוגן אולי אינו מועיל מה שהוסיף אח"כ ולפי מה דמדחי דאה"נ והכא כדרבה בר עולא קשה הא עכ"פ אמר הברכה שלא כתיקנה ואפילו בדיעבד לא יצא אם לא חתם אח"כ בשל שחרית ג"כ ואם חתם כהוגן אמרינן דיצא וע"כ משמע דתוך כדי דיבור יכול להוסיף ולתקן ואין בזה משום הפסקה בין ברכה לסיום. ודו"ק: שם במשנה מזכירין יציאת מצרים בלילות הרי"ף ז"ל השמיט הך משנה ודרשא דבן זומא וכן לקמן השמיט הא דמקשה (בדף יד) אמאי דאמר לא אמר אני ה' אלהיכם וכו' והא בעי לאדכורי יציאת מצרים דאמר הכי מודים כו' ולא ידעתי הטעם אם לא שנאמר דס"ל דאין הלכה כבן זומא כיון דחכמים פליגי עליה ודרשי כל להביא לימות המשיח והלכה כרבנן דבלילה אין מצוה מן התורה להזכיר רק תקנה. וסמך על מ"ש מימרא דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו וכן משמע לכאורה מסוגיא דגמרא דלקמן דרבנן פליגי עליה וסברי לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה ומייתי ראיה מהא דלא יקרא שמך עוד גו' וגם מהקרא דאל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו גו' משום דאיירי קרא במלחמת גוג ומגוג כדמייתי ברייתא דרב יוסף הנני עושה חדשה זו מלחמת גוג כו' ומדתני רב יוסף להך ברייתא סתמא משמע דס"ל כוותיה דקרא איירי במלחמת גוג ומגוג ומשמע דעד זמן מלחמת גוג היו מזכירין יציאת מצרים ושעבוד גליות. שעבוד גליות עיקר כו' כרבנן. ולהכי קרי ליציאת מצרים קדמוניות שהיא קודמת הרבה לגאולת שעבוד גליות ושעבוד גליות קרי ראשונות לגבי מלחמת גוג ואי לבן זומא הא כבר בגאולת גליות לא היו זוכרין יציאת מצרים. שימות המשיח היא גאולת גליות וקודמת למלחמת גוג כו': ועכ"ז צ"ע שיהיה כן דעת הרי"ף ז"ל דהא סתמא דש"ס בעי לקמן והא בעי לאדכורי יציאת מצרים אם לא שנאמר דאפ"ה מדרבנן חייב להזכיר והכי משמע מלשון המשנה דגם קודם שדרשה בן זומא מקרא היו זוכרין יציאת מצרים בלילות. רק שראב"ע תמה שכל ימיו לא מצא דרשא מן התורה שיזכירו עד שדרשה בן זומא ואין לפרש שכל ימיו לא היו מזכירין כלל עד שדרשה בן זומא. דהא אנשי כנסת הגדולה תקנו לישראל ברכות ותפלות ובוודאי שלא חדש בן זומא נוסח הברכה רק דרוש דרש ומצא סמך מן התורה. וכן משמע דקדוק לשון לא זכיתי כו' וא"כ אין ראיה מהגמרא דלקמן. וכן משמע לכאורה בירושלמי דמייתי ברייתא זה שהוא אומר אמת ויציב בבוקר צריך להזכיר בה יציאת מצרים. רבי אומר קריעת ים סוף ומכת בכורים ע"כ ומאי אריא בבוקר אלא ע"כ ס"ל דעיקר המצוה דאורייתא בבוקר ובערב מדרבנן הוא וכרבנן. וכן משמע שם לעיל מינה דמייתי פלוגתא דרבנן דתמן (פי' בבבל) אמרו לא יתחיל בויאמר בלילה ואם התחיל גומר ורבנן דהכא סבירא להו לא יתחיל ואם התחיל אינו גומר והוא מחלוקת דבש"ס דילן ומייתי מתניתין פליגא על רבנן דהכא מזכירין יציאת מצרים בלילות. ומשני דאמר מודים כו' ומאי מקשי מדברי בן זומא אי רבנן פליגי עליה לגמרי דלמא סבירא להו כרבנן ואי נימא דהכריע אז בן זומא לדברי חכמים א"כ היכי אמר בברייתא שם בבוקר אלא ודאי כ"ע ס"ל דצריך להזכיר רק פליגי אי דאורייתא או דרבנן וא"כ אין הכרע כלל לפסוק כבן זומא ומברייתא דשם דאמרה בבוקר משמע כרבנן. וכן דברי רבי שם עיי"ש: ובגמרא דלקמן (דף י"ד) דאמר חייא בר רב אמר אני ה' אלהיכם צריך לומר אמת. לא אמר אני ה' כו' אין צריך לומר אמת והא בעי לאדכורי יציאת מצרים דאמר הכי מודים אנחנו כו' ופירש"י אני ה' אלהיכם היינו פרשת ציצית. ולכאורה קשה דהא אם כן חייא בר רב פליג על אבוה. דרב אמר שם מקודם לא יתחיל כו'. וכיון דלא יתחיל כלל ממילא לא יאמר עוד אמת ואמונה ולפי דברי חייא בר רב דאמר לא אמר אני ה' כו' א"צ לומר אמת. קשה דהא איהו גופיה אמר בדף זה כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו ויליף מקרא להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות ועיין רש"י שם שפירש אמת ויציב כולה על חסד שעשה כו' וברכת אמת ואמונה מדבר על העתידות כו' כל אלה הנסים התדירים תמיד וכיון שלא יתחיל בויאמר ולא יאמר אמת ואמונה איך יצא ידי חובתו ובמודים כו' לא נזכר שם כלל מעין אמת ואמונה רק מעין חסד שעשה ודוחק לפרש אמר אני ה' אלהיכ' צריך לומר אמת היינו רק הג' תיבות אני ה' אלהיכם ולעולם לא יתחיל מתחלת הפרק דאין פירוש כלל לג' תיבות אלו ולומר עליהם אמת ואמונה כל זאת גם דוחק שיתחיל באמצע הפסוק ונראה לפרש על פי הירושלמי דלעיל. דעל רבנן דהכא דאמרו לא יתחיל ואם התחיל אינו גומר משני דאמר מודים כו' ועל רבנן דהתם דאמרו אם התחיל גומר מקשה ממתניתין דפליגא דאמר. ויאמר אינו נוהג אלא ביום ומשני כל פ' ויאמר אינו נוהג אלא ביום והוא תמוה ואין לו מובן כלל מאי מקשה לרבנן דהתם ממתניתין דויאמר אינו נוהג אלא ביום הא גם הוא אמר לא יתחיל אלא שאם התחיל גומר ושייך שפיר לומר דאינו נוהג אלא ביום דביום חיוב להתחיל. ועוד יש לדקדק ואין להאריך יעויין שם: ונראה משום דעיקרא דמילתא הכי הוא דלמ"ד גומר היינו משום יציאת מצרים משום דס"ל דאף דא"צ לומר פרשת ציצית בלילה היינו תחלת הפרשה אבל סופה דהיינו אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי כו' צריך לומר משום יציאת מצרים דאית ביה ומש"ה ס"ל דאם התחיל גומר שלא יאמר התחלה והסוף וידלג האמצע ולכן מקשה עליו ממתניתין דויאמר אינו נוהג אלא ביום דמשמע למקשה שא"צ לומר כלל