קהלת משה צא

מה דאיתא בזוה"ק משה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא. ואלו ח"ו הי' פירוד לבבות ביניהם האיך הי' ביכולת להיות היחוד השלם אך בוודאי הי' תמיד אהבה ואחוה ושלום וריעות ביניהם. וזהו מאה"כ ויקחו לי תרומה. ר"ל להעלות השכינה הקדושה לחברה עם דודה. וזהו שפי' רש"י ז"ל לי לשמי דהיינו לשמו ית' ותיבות לשמ"ו אותיות שלו"ם. כלומר שעיקר היחוד נעשה על ידי השלום שיש בין כללות ישראל. כי שלום שמא דקוב"ה. וע"י כללותם והתחברותם שיש ביניהם כל המדריגות וכנ"ל נעשה היחוד השלם כראוי. וגמר אומר מאת כל איש אשר ידבנו לבו. היינו בהתכללות יחד באהבה ואחוה. תקחו את תרומתי והבן

א"י ויקחו לי תרומה וגו'. ע"ד דאיתא באבות פ"א הלל אומר אם אין אני לי מי לי וכו'. וי"ל פירושו הצדיק המכונה בשם הלל ע"ש שמהלל ומשבח להבוב"ה וז"א הלל אומר ר"ל הצדיק אומר אם אין כשאני עולה לעולם העליון הנקרא אי"ן אז אנ"י לי ר"ל המלכות שמים המכונה בשם אני כנודע הוא לי ובעזרי כי בלעדה לא יכולתי להרים יד ורגל בעבודתו ית"ש. והוא הנותן לי כח לעשות חיל. ובוודאי שכן הוא שהבוב"ה ברוב רחמיו וחסדיו נתן לנו תורתו הקדושה שיש בה ששים רבוא אותיות כנגד ס' רבוא נשמות ישראל וכ"א מישראל יש לו שורש נשמתו הנמצא בתוה"ק לסייעו ולעוזרו על ככה שישוב בתשובה שלימה לפניו ית' ובאופן שיקדש ויטהר עצמו עם כל פרטי אבריו בקיום התרי"ג מצות שהם כנגד אבריו של האדם. רמ"ח מ"ע כנגד רמ"ח אבריו של אדם. שס"ה ל"ת כנגד שס"ה גידיו ובוודאי בכל מצוה שמקיים עושה יחוד במרום. ע"ד משל כמו מצות צדקה הפרוטה שנותן רמז ליו"ד משם הוי"ה ב"ה וב' הידים שנותן בהם הפרוטה בכ"א ה' אצבעות הוא כנגד ב' ההי"ן. וגוף האדם שהוא נותן הפרוטה ליד העני יש לו דמות וי"ו ונשלם השם הוי"ה ב"ה. והנה יש כמה בחי' בנתינות הצדקה יש שנותן צדקה בגודל השמחה ובנדבת לבו ובוודאי בצדקה כזו נעשה היחוד אך ישראל קדושים הם ויש שיש לו ואינו רוצה ליתן בנדבת לבו וברצונו הטוב אמנם באין ברירה ומחמת הבושה מוכרח ליתן אבל אינו נותן בנדבה וברצון הטוב ואיך יוכל לעשות היחוד כשעושה בהכרח ובעצבות ח"ו לזה אמר ויקחו לי תרומה ואחכמז"ל אין קיחה אלא בכסף וכסף הוא מלשון חשק כמו נכסוף נכספת ור"ל שיתנו בגודל הכוסף והחשק ובשמחת הלב ובזה יבואו למדריגה זו ליתן ברצון נפשם הטוב לזה יעצנו הכ' מאת כ"ל איש כ"ל בגי' חמשים רמז לנש"ב. ר"ל מאותו איש הצדיק אשר יש לו בחי' כל היינו הנש"ב ואז בוודאי הוא במדריגה זו שבכל מקום שהולך וכל מה שעושה אינו רואה שום דבר רק אלהותו ית"ש וכמאה"כ זה אלי ואנוהו ר"ל ע"י שאני רואה בכ"מ הזה אלי עי"ז ואנוהו אני עושה לו מדור בזה העולם גם פי' השני שהוא לשון התנאה לפניו במצות ור"ל שבזה אני מביא גודל התפארות לזה העולם ע"י התדבקותו בו ית"ש. וזהו רמז ג"כ "אשר "ידבנו "לבו ר"ת אל"י ר"ל שמקיים זה אלי ואנוהו ממנו תקחו את תרומתי ר"ל הוא יביאכם למדרגה זו ליתן בגודל השמחה ויהי' היחוד בשלימות וכראוי והבן

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו. ויל"ד על