קהלת משה ריא

ת"ם עד הי"ם וכנ"ל וכאן הת' רבתי רמז אל ת' עלמין דכסופין אשר בה יזכה אליהם האדם. תהי' ת' הי' ר"ל ה"פ י' גי' נ' אותיות ת"ן ואי' בהאריז"ל ת"ן גי' י"פ אדם הכוונה בזה כי צריך האדם לשוב תמיד בתשובה שלימה ולבקש מהש"י תן לי מתנה זו שאזכה להיות בדמות דיוקן אדם כי זה כל האדם וכ"ז ע"י ה' בתראה מן תהי"ה להעלות השכינתא ולייחד קוב"ה ואז תהי' עם ה' אלהיך. וזשה'"כ אלהים נצב בעדת אל. כי הדיינים לזה הי' דרכם לפנים להתעטף בטלית לשבת על הדין להיות כי מעצמו בל ידע מה כ"א כאשר יורוהו משמים לזכות את הזכאי וכו' ולכן אלהים נצב וגו' אלהים הוא הדין נצב בעדת אל בוועד הדיינים בעד"ת אותיות בדע"ת ור"ל דוקא הדיין כזה שיש בו מדעת קונו להסתכל בדברי אלהים חיים הנצב בעדתו ועל פיו יהי' כל דין והאלהים נצב גם בעדת אל ר"ל שיש שם גם חסד אל לזכות את הזכאי והוא מחסד אל ולחייב את החייב מסטרא דאלהים. וזהו עם ה' כמו עם בפתח אל עם קודש ישראל יהי' ה' הוי' ורחמים. והאלהים והדינים יהי' אלהיך בידך אל כל אשר תחפוץ תטנו אל המקום הראוי בעיניך והבן. גם י"ל תמים תהי' וגו'. תמים אותיות ת"ם י"ם י"ם רמז על עולם הבינה עולם התשובה עלמא דחירו. כי בשוב האדם מדרכו יהי' חפשי וחירות מעול היצר ופתוייו ונק' יובלא מלשון יובילו שי למורא כי אנשים כשרים כאלה יובילים שי למלך המשיח כנודע. וזה תמים כשתהי' ת"ם י"ם תם בעולם הבינה תהי' עם ה' אלהיך דבוק בו ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום

נביא מקרבך מאחיך וגו'. בהקדם דברי קודש אוה"ח על פסוק תמים תהי' עם ה' אלהיך וז"ל לפי שצוה עליו בסמוך לבל יעונן ויכשף ולבל ישאל באוב כו' אמר תמים וגו' פי' כלומר טעם כל הדברים הוא לדעת העתידות. ולהתנהג על אשר יורו ולתקן החסרון כאשר יוכל עשות. אם תהי' עם ה' תמים תהיה לא יחסר לך דבר. ואין מה שיגיד עליך המזל תתקיים לרעה. וזה לך האות אברהם אבינו שהתהלך לפני ה'. הגם שהמזל הראה עליו שלא יוליד. נתהפך לילד ועפי"ז תיבת תהי' נמשכת למעלה ולמטה ע"ז הדרך. תמים תהי' אם תהי' עם ה'. או ע"ז הדרך תמים תהי' כשאתה עם אלהיך עכ"ל לענינינו

והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם. דידוע כי כשאין ישראל זכאין ח"ו אזי יעמוד מליץ בעדם מט"ט שר הפנים להליץ בעדם כי אינם חייבים בדבר לגודל הגלות וקושי השעבוד המעביר אותם מדעת קונם. לא כן כשישראל זכאים הם בזרוע באו עדיו וא"צ לשום מלאך מליץ בעדינו והש"י משפיע להם כ"ט בצדקתם. וזה והי' ככלות השוטרים וגו' כשיכלו השוטרים ומושלים הם המלאכים לדבר אל העם ר"ל בשביל העם להליץ בעדם כי לא יצטרכו אל מליצותם כי זה עיקר שמחתו ית' כמורה ע"ז מלת והי' אזי ופקדו שרי צבאות בראש העם. יפקוד עליהם לשר הצבא ה' לבדו למלך עליהם ולא יצטרכו לשום מלאך ומליץ כ"א ה' צבאות יגן עליהם בשלומם תמיד אמן

פרשת תצא

כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו. הדקדוק ידוע דפתח בלשון רבים אויביך וסיים בל' יחיד ונתנו. גם שביו. הול"ל ונתנם וגו'