קהלת משה קנז

א"י את כספך וגו'. ע"ד שהי' מרגלא בפומי' דהה"ק אאמו"ר זצלה"ה על האנשים אשר בבוא היראה מלעילא עליהם אז מיד הולכים למלאות נפשם במאכל ומשתה למען הפיג היראה מלבם. ונוכל לרמז את כספך כספך לשון יראה ובושה כמו הכסיפו פניו ור"ל כשתבוא לך היראה מאתו לא תתן בנשך כמאמר הנביא הנושכים בשניהם וקראו עליו שלום. כן אתה לא תתן בנשיכת שניך במאכל ומשתה להפיגה

א"י את כספך וגו'. עדש"ה אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. כשתלוה כסף לעמי העני לא תאמר לו דברי קנטורין כנהוג אדרבה תקבלהו בסבר פנים יפות וכמאמר הה"ק אאמו"ר זצלה"ה ע"פ פתוח תפתח יעו"ש בדבריו הנחמדים. כי הבט נא וראה עמך אם הי' הדבר עמך אם אתה הוצרכת ללוות מעות והכסיפו פניך הייטב לך כן ואהבת לרעך כמוך. ובמרבית לא תתן וגו' עדשה"כ כי תבוא וגו' ואל כליך לא תתן כשתבוא לתענוג העליון לא תתן אל כליך להנאתך. והנה לכאורה אינו מובן והלא עינינו רואות כשיעשה בר ישראל שמחה של מצוה כסעודת ברית מילה וחתונה וכדומה הלא לב שמח ייטיב וכו' ונהנה מאד. אמנם נראה דבעוה"ז הותר להיות שמח בעשיית המצוה אדרבה זהו הדרך ישרה. אבל בבואו לעולם העליון צריך להשליך עצמו מנגד לבל לחשוב בצורך גופו כלל. וז"א ובמרבית כשתבוא לרבות וגדלות עולם העליון אזי לא תתן בזה אכלך היינו הנאתך כ"א הכל לצורך גבוה והבן

פרשת בחקותי

אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. ידוע דהמצות נק' חוקים וגם שמים וארץ נק' גם כן חוקים עדשה"כ אם לא בריתי וגו' חקות שמים וארץ לא שמתי. והצדיק הוא בורא גם כן בתורתו ובתפלתו עולמות חדשים כמאה"כ השמים החדשים והארץ החדשה וגו' וכידוע מספרים וכדבנ"א שלזה הצדיק מבטל הדינים כי ע"י תורתו ותפלתו עושה עולמות חדשים ושם לא נגזר הדין ההוא ע"ש. ונוכל לרמז שזה התחנן אדונינו דוד נעים זמירות ישראל חסדך ה' מלאה הארץ חקיך למדני הרצון ידעתי כי חסדך מלאה הארץ כי כל תוכל למלאות פני תבל תנומה מחסדך. אמנם שאלתי ובקשתי חקיך למדני למד אותי ג"כ שאוכל לעשות חקיך היינו חקות שמים החדשים והארץ החדשה על ידי תורתי ותפלתי שאוכל להמשיך החסדים על ידיהם וז"א אם בחקותי תלכו ולא בחקי תלכו שהי' מורה גם כן על לשון רבים. אמנם מורה על כפל אחר היינו החקים דלתתא וע"י יבנו חקים דלעילא כנ"ל. ואמר תלכו עדש"ה והתהלכתי בתוככם ופי' רש"י ז"ל אטייל עמכם בג"ע. ולאו דווקא בג"ע לאחר סילוקו מעוה"ז אלא כי גם בעמדו בחיים חיותו בהיותו יושב ולומד או מתפלל ומפשיט עצמו מכל וכל בעוה"ז ומתבודד בשכלו יוכל לטייל בג"ע בחיים חיותו. וזה הוא עיקר הלימוד אשר צונו יוצרינו ובלא"ה א"א לברוא למעלה עולמות כי איך יפעול שם דבר מה והוא איננו שם. לא כן בעלותו בתורתו ותפלתו למעלה יוכל לברוא שם עולמות חדשים ע"י התורה וזה אם בחקותי תלכו שעל ידי החקות תלכו למעלה וכנ"ל ובזה ואת מצותי תשמרו. מצוה לשון צוותא וחיבור כי עי"ז תהיו דבוקים למעלה ותהיו נשמרים מבלי הפסק משם. ואז תזכו ועשיתם אותם