קדושת יום טוב (ליפמן) צט

שהוכחתי לעיל בס"ד מהך דקאמר רבא וכן לענין קמיצה וכו' דע"כ ס"ל לרבא צירוף דאורייתא יע"ש וא"כ תיקשי דרבא אדרבא וזה דוחק לומר דבסוגיין דהכא אכתי לא הוי שמיע ליה הך דר' יוחנן דקאמר מעדותו של ר"ע נשנית וכו' והוי ס"ל דצירוף דחגיגה דאורייתא והך דפסחים לבתר דשמיע ליה הך דר' יוחנן והדר ביה דכל זה הו"ל להש"ס לפרושי ועוד דא"כ אזדא ליה הוכחתו של הטורי אבן שהוכיח מהך דרבא דשמעתין יע"ש. ותו דלפ"ז תיקשי טובא בדברי הרמב"ם במה שפסק בהל' פה"מ לענין קמיצה הדבר ספק והבאתיו לעיל והיינו משום דהכא בשמעתין הוי בעיא דלא איפשטא ואמאי והא רבא גופא דמספקא ליה הכא התם בפסחים מיפשט פשיטא ליה דצירוף דרבנן וא"כ בקמיצה ודאי לא מהני צירוף כלי והו"ל למיפסק כפשיטות דרבא דהתם כיון דרבא גופיה הדר מיפשט פשיטא ליה מיהו דברי הרמב"ם יש ליישב כדרך שכתבתי לעיל ליישב דלא תיקשי דידיה אדידיה דאיהו פסק בפרק י"ב מהל' פה"מ דצירוף דרבנן יע"ש במ"ש בס"ד וה"נ יש לומר דאיהו מפרש הא דפליגי ר' יוחנן ור' חנן בצירוף אי הוה דאורייתא או דרבנן אצירוף דמתני' הוא דפליגי דקתני הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש דר' חנן מפרש למתני' דבצירוף דאורייתא מיירי מתניתין וכדאמרינן בחגיגה שם מנא הני מילי א"ר חנן וכו' אלמא מפרש מתני' בצירוף דאורייתא והיינו בקדש עצמו ור' יוחנן פליג וסבר ליה דמתני' בצירוף דרבנן מיירי ומעדותו של ר"ע נשנית דההיא נמי דרבנן אבל בעיקר צירוף לא שמיע לן מדר' יוחנן האיך ס"ל אי הוה דאורייתא או דרבנן ודאמרינן בפסחים אדר' יוחנן אלמא קסבר צירוף דרבנן אצירוף דמתני' דחגיגה קאמר וכן נראה מפירוש רש"י שם וע"ז קאמר ופליגא דר"ח משום דר"ח נמי אמתני' דחגיגה קאמר לה ובזה יתיישב מה שהקשו התוס' בחגיגה דף כ"א ע"ב ד"ה בתרייתא שהקשו שם דר"נ אדר"נ דס"ל לקמן דאיכא צירוף דאורייתא והכא קאמר דחמש אחרונות לית ליה דררא דטומאה דאורייתא יע"ש. ולפי מ"ש לשיטת הרמב"ם לא קשה מידי דבעיקר צירוף ס"ל דהוי דאורייתא אבל צירוף דמתני' מפרש דבדרבנן מיירי וכר' יוחנן וכן נראה דצ"ל לפי שיטת רש"י בפסחים שם דכתב דלא משכחת רביעי בקדש דאורייתא וכתב ע"ז ותדע דקחשיב לה במעלות אחרונות דאמרינן דלית בהו דררא דטומאה דאורייתא יע"ש וע"כ ס"ל דחמש אחרונות בקדש גופיה דרבנן הויין ודלא כמ"ש התוס' בחגיגה וא"כ לדידיה תיקשי דר"נ אדר"נ וע"כ צ"ל נמי כמ"ש לשיטת הרמב"ם ואין להאריך כאן בענין זה זהו מה שנראה ליישב לשיטת הרמב"ם ולשיטת רש"י ותוס' נראה ליישב בפשיטות דאין משם ראיה דס"ל לרבא צירוף דרבנן די"ל דאיהו התם מדר' יוחנן דייק הך מילתא דע"כ לא ס"ל לר"ע חמישי בקדש מדמוקי ר' יוחנן הך מתני' דחגיגה כר"ע וקתני רביעי בקדש אלמא דע"כ לא ס"ל לר"ע לק"ו דר' יוסי דאל"כ לא הוה מצי לאוקמי ר' יוחנן להך מתני' כר"ע וכיון דלר' יוחנן ע"כ לית ליה לר"ע חמישי בקדש ובהא לא מצינו מאן דפליג אדר' יוחנן שפיר דייק רבא דע"כ ר"ע לא ס"ל ק"ו דר' יוסי ומ"מ לא מוכח מידי דרבא גופיה ס"ל כר' יוחנן בהך דצירוף דרבנן דאפשר דס"ל דצירוף דאורייתא כר"ח מיהו בהך דחמישי בקדש לא מצינו מאן דפליג עליה ודייק ממילתיה שפיר כן נראה לענ"ד:

ודע דלעיל בסוגיין קשיא לי אהא דבעי רבא עשרון שחלקו ונטמא א' מהן והניחו בביסא ונגע טב"י באותו טמא וכו' והא האי חצי עשרון שנטמא תו לא מצטרף בהדי אידך חצי עשרון הטהור למנחה א' דהא כבר איטמא ופסול לביו מזבח ודין הוא שיביא מביתו חצי עשרון אחר למלאות וכר' יוחנן דאמר לעיל דף ט' מנחה שחסרה קודם קמיצה יביא מביתו וימלאנה וא"כ הו"ל האי חצי עשרון שנטמא אין צריך לכלי שהרי אינו מצטרף עם זה למנחה א' דומיא דחצי עשרון שלישי דלעיל דהוי א"צ לכלי מה"ט ומאי קמיבעיא ליה לרבא וע"כ נראה דהכא שאני שכבר נצטרף עמו מעיקרא קודם שנטמא ואז היה צריך לכלי דומיא דשירי מנחות וכמ"ש התוס' דמשום שהיו צריכין לכלי הכלי מצרפן אע"ג דהשתא אין צריכין ולפ"ז הך צירוף ודאי לא הוי אלא מדרבנן וא"כ קשיא השתא אדברי הרמב"ם בפי"ב מהלכות אבות הטומאה מ"ט לא פסק בהך ספיקא לקולא וכעין שהקשה המל"מ והבאתיו לעיל בס"ד וצריך ישוב ודוק היטב:

סימן כב פלפול אי הקטרת קומץ בעינן בכלי שרת דוקא או לא:

(שם כ"ו ע"א גמרא):

מיתיבי הקטר חלבים ואברים ועצים כו' תיובתא דר' יהודה בריה דר' חייא כו'. פירש"י תיובתא דרבי יהודה דאמר ביד כו' והא ודאי ר' שמעון היא דהא מכשיר שלא בכלי שרת עכ"ל. אע"ג דברייתא לא מכשיר שלא בכלי שרת אלא הקטרה דקומץ ולר' יהודה הא בקידוש קומץ פליגי דאיכא למימר דלרבנן בעי קידוש קומץ בכלי שרת ואפ"ה הקטרה שלא בכלי שרת כשר כמו לרנב"י אליבא דר' שמעון דבעי קידוש קומץ ומכשיר הקטרה שלא בכלי שרת והכא נמי יש לומר לר' יהודא אליבא דרבנן. ויש לומר דרש"י לטעמיה דס"ל לר' יהודא הא בהא תליא דטעמיה דר"ש דלא בעי קידוש קומץ היינו משום דמצינו דמכשיר קרא הקטרה שלא בכ"ש וכמש"ל בס"ד בדברי רש"י בדרך השני והוא הנכון. אלמא דלרבנן דבעי קידוש קומץ ע"כ לא דרשי להאי היקשא להכי וס"ל דהקטרה בעי כלי שרת ועוד דבברייתא דבסמוך קתני והעלה והקטירה שלא בכלי שרת פסול לרבנן דר"ש:

ומכאן יש לתמוה אדברי הרמב"ם שפסק בפ"ב מהלכות פה"מ הל' כ"ד כהך ברייתא דקומץ שהקטירו בין ביד בין בכלי וכו' כשר והא הך ברייתא ע"כ כר' שמעון אתיא אבל לרבנן בעינן הקטרה בכלי שרת דוקא ואין לומר דפסק כר"ש דהא רב נחמן דמפרש דבהקטרה לחוד פליגי איתותב לקמן ע"ב וע"כ בקידוש קומץ פליגי דלר' שמעון לא בעי קידוש קומץ בכלי שרת והרמב"ם פסק בפי"א מהלכות פה"מ דאם לא קידש הקומץ בכלי שרת פסול אלמא דפסק כרבנן וא"כ היאך פסק כהך ברייתא דאם הקטירו שלא בכלי שרת כשר דהוה כר' שמעון ודלא כרבנן וראיתי בלח"מ שם שעמד ע"ז ותירץ דהרמב"ם מפרש דלרבנן נמי לכתחלה הוא דבעינן להקטירו בכלי שרת אבל בדיעבד כשר אפילו שלא בכלי שרת יע"ש שדחק ליישב הסוגיא עפי"ז ותמהני מפה קדוש דאשתמיטתיה לברייתא קמייתא דמותבינן מינה לרב נחמן בסמוך דקתני בהדיא והעלה והקטירה שלא בכ"ש פסול והוא ז"ל הביא ברייתא שניה דמותבינן מינה דקתני בה ומעלהו ומקטירו בכלי שרת ודוחק ליישב דלכתחלה הוא דקתני ולולי אשתמיטתיה לברייתא קמייתא דקתני בהדיא והעלו והקטירו שלא בכלי שרת פסול לא הוה מצי לדחוקי לתרוצי כן אמנם מה שנלע"ד ליישב דברי הרמב"ם הוא דס"ל דודאי לענין הקטרה עצמה דהיינו מה שנותן ע"ג האשים ליכא למאן דאמר כלל דבעינן שיתננו בכלי שרת ע"ג האשים וטעמו וראייתו מדפריך בסוטה דף ט"ו ע"א