קדושת יום טוב (ליפמן) צח

שרת והנך פירות הרי אינן טעונין כלי שרת כלל לעולם וביותר תמה עליו במה שכתב אחר זה לענין הך דחצאי עשרון אם היו ב' הצבורים בכלי ודבר א' ביניהם ונטמא א' מהם אם היה אותו הדבר צריך לכלי הכלי מצרפן ונטמאו כולן ואם היה אותו הדבר אין צריך לכלי לא נטמא אלא אותו שנגע בו בלבד וזה סותר למ"ש לעיל דבהנך פירות הכלי מצרפן אע"ג דלא משכחת בהו צריך לכלי כלל והניח הדבר בצ"ע יעו"ש ולפמ"ש נראה דהרמב"ם מפרש להך דקתני בפרק חומר בקודש הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש היינו אפילו אם אותו הדבר אינו קדש מ"מ הכלי מצרפו לענין שאם נגע א' מהם בקדש מטמא את הקדש דלענין קדש חשיב כאלו הם מחוברים ונגע טומאה בכולן והכי משמע לישנא דלקדש מדלא קתני בקדש והך מעלה דרבנן ודאי הוא דהוי אפילו אי צירוף דאורייתא היינו מקרא דכף א' והתם בקדש עצמו מיירי אבל בדבר שאינו קדש לא מצרף מדאורייתא אפילו אם נגע א' מהם בקדש ומדרבנן בלבד הוא דהויא והא דפליגי בחגיגה אי צירוף דאורייתא או דרבנן והכא במנחות נמי מספקא לן בהא היינו בצירוף כלי דקודש עצמו אבל הך דחומר בקודש דלאו בקודש עצמו מיירי ההיא ודאי דרבנן הוי והך מעלה ע"כ אי אפשר לפרש דלא הוי אלא בצריך לכלי דלא משכחת כלל בדבר שאינו של קודש שיהא צריך לכלי שרת ואפילו נימא דע"כ דומיא דקדש עצמו תיקנו וגזרו שיהא צריך לכלי דוקא ע"כ ליכא לפרושי שיהא צריך לכלי שרת דלא משכחת לה אלא הכי איכא למימר שיהא צריך לאותה כלי שהוא בתוכו לאיזו שום צורך שישתמר בתוכו ובהך דאוכלי קדש עצמו בין שיהיה דאורייתא או דרבנן צריך לכלי ודאי בעינן ואי דאורייתא הוי בעינן ודאי שיהא צריך לכלי שרת דלא מצינו בקרא אלא בכהאי גוונא ומדרבנן גזרו אפילו השתא אין צריך לכלי שרת כגון שירי מנחה ואי מדרבנן הוי נמי צריך לאותה כלי שהוא בתוכה בעינן לשום צורך אם הוא כלי שרת בעינן שיהא צריך לקדש בתוכו דלא משכחת בכלי שרת צורך אחר דודאי אין משתמשין בכלי שרת לדבר שאינו צריך להיות בכלי שרת ואם הוא בכלי חול בעינן שיהא צריך לכלי זו לאיזו צורך שיהיה דודאי גם כלי חול מצרף מדרבנן כדמוכח ההיא דצברו ע"ג קרטבלא דקרטבלא לא משכחת לה כלי שרת ועיין בתוס' שם בחגיגה והך דסוגיין מפרש הרמב"ם דמיירי מדבר אחר לגמרי שאין בו צורך לקדשו בכלי שרת וכיון שכן הרי הוא אינו צריך לאותו כלי כלל דלא משכחת לה צורך אחר בכלי שרת וכמ"ש ומשו"ה אין הכלי מצרפו כיון שאין בו צורך להיות באותה כלי ומשו"ה קאמר בפשיטות דא"צ לכלי אין הכלי מצרפו ובזה אתיא נמי שפיר הך דכתב הרמב"ם היו ב' הצבורין בתוך הכלי ודבר א' ביניהן אם היה אותו דבר צריך לכלי וכו' מיירי נמי בכה"ג שאותו דבר אין בו שום צורך להיות בכלי כלל ומתיישב נמי במ"ש מה שהקשה עוד בטורי אבן שם בהא דקאמר אבל לא לתרומה הא בקדש גופי' נמי לא מצרף אלא בצריך לכלי שרת להתקדש בתוכו ובתרומה לא משכחת לה בכה"ג כלל יע"ש מה שתירץ בדוחק ולפי מ"ש א"ש דבהך מעלה דמתני' ודאי לא מיירי בצריך לכלי שרת דוקא אלא שיהא בו שום צורך להיות באותה כלי ובענין זה הכלי מצרפי לענין נגיעה שיגע בקדש ולא לענין נגיעה דתרומה שאם יגע א' מהם לקדש הוא מטמא את הקדש אבל לא את התרומה ולדעת הרמב"ם ודאי צריך לפרש כן דאפילו אותו דבר אינו של קדש הכלי מצרפו לענין שאם יגע בקדש דהא גרוגרות וצמוקים ושום פרי לא משכחת בהו שיהו של קדש עצמו ואין להקשות לפ"ז מ"ט לא משני בחגיגה מדאורייתא דווקא קדש עצמו ואתו רבנן וגזור אפילו דבר שאינו של קדש דהתם אהך דהוסיף ר"ע קאי דמיירי בקדש עצמו דנקט הסלת והקטורת וכו' וקאמר דמדרבנן הוי. כן נראה ליישב דעת הרמב"ם:

ואמנם גם לשיטת רש"י ותוס' דמשמע דס"ל דדוקא בקדש עצמו הוא דמצרף נמי יש לפרש הא דמדרבנן נמי לא מצרף אלא בשצריך לכלי לאו דוקא שיהא צריך להתקדש בכלי שרת בעינן אלא שיהא צורך לאותה כלי שיהא בו כעת לאיזו שום צורך אלא שאם הוא עתה בכלי שרת צריך שיהא בו צורך להתקדש בכלי שרת דשום צורך אחר לא מצינו בכלי שרת דכל דבר קדש שנותנים אותו לכלי שרת והוא צריך לו הוא מתקדש גם כן בזה הכלי שרת אבל הוא בכלי חול אפילו אין אותו דבר צריך לכלי שרת להתקדש בה נמי הכלי מצרפו אם הוא צריך לאותו כלי לאיזו צורך שיהיה והך דסוגיין דלעיל דהושיט א' לביניהן שפירש"י חצי עשרון אחר בכלי שרת מיירי דכיון דאין חצי עשרון זה מתקדש בה אין צריך לכלי מקרי דשום צורך אחר ודאי ליכא שיהא בכלי שרת היכא דאינו מתקדש בה. ומתיישב בזה נמי הך דאבל לא בתרומה דהתם בכלי חול מיירי ומשכחת לה בפשיטות שיהא צריך לכלי. ובזה אתיא נמי שפיר הך דצברו ע"ג קרטבלא דכיון דהיא כלי חול משכחת לה בפשיטות שיהא צריך לכלי זו ואתיין דברי התוס' דלעיל ד"ה שא"צ לכלי וכו' שפיר בפשיטות וא"צ לפרש כמ"ש לעיל דבדבר הצריך לכלי הכלי מצרף אע"ג דא"צ לכלי זו שהוא עתה בו יע"ש דבפשיטות, משכחת לה שיהא צריך לכלי זו כיון דהיא כלי חול והך סברא מסתבר לי טפי מדנימא דבעינן שיהא צריך להתקדש בכ"ש דוקא ובכה"ג גם כלי חול מצרפו אע"ג דאין בו שום צורך להיות בכלי זו דבין צירוף דאורייתא בין דרבנן לא מסתבר לומר כן כלל דאי צירוף דאורייתא הרי לא משכחינן אלא בצריך לאותם כלי דוקא דקרא בקטורת שהיא בכלי שרת מיירי וכיון דע"כ רבנן כעין דאורייתא תיקון שיהא צריך לכלי מ"ש דלא תיקון כעין דאוריי' נמי בהא שיהא צריך לאותו כלי שהוא עתה בו ובזה מסתבר למיתלי מילתא טפי דכשהוא צריך לאותה כלי כלי זו עושהו אחד אבל אם אין בו צורך לאותה כלי מה מעליותא שהוא דבר הצריך להתקדש בכלי שרת כיון דכלי זו אינה כלי שרת וטפי אית להו למיגזר בכעין דאורייתא בהך מילתא שיהא צריך לאותו כלי דהך שיהא צריך להתקדש בכלי שרת ואי עיקר צירוף כולה דרבנן נמי לא מסתבר כלל למיתלי דוקא בדבר שצריך להתקדש בכלי שרת כיון דאפילו כלי חול מצרף ומסתבר טפי למיתלי במידי דצריך לאותה כלי שהוא עתה בו דאז הכלי עושהו כאחד ומצרפו כן נראה לענ"ד והוא נכון ומתיישב הכל בזה. עוד ראיתי בס' טורי אבן שם שכתב דרבא ס"ל צירוף דרבנן והביא ראיה מהא דאמר רבא בפסחים דף י"ח דר"ע לא ס"ל כר' יוסי דיליף רביעי בקדש מק"ו ממחו"כ דכיון דס"ל שלישי בחולין ליתי לרביעי בתרומה ולחמישי בקדש מק"ו ותוך הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש וכו' ואמר ר' יוחנן מעדותו של ר"ע נשנית משנה זו דתנן הוסיף ר"ע הסלת והלבונ' וכו' וקתני סיפא רביעי בקדש וכו' ומאן דס"ל דמעדותו של ר' עקיבא נשנית ס"ל דצירוף דרבנן וכדאיתא שם ובחגיגה ועיין שם בדבריו מה שהוכיח מזה סברתו דלעיל ולי קשיא דהא הכא בסוגיין לעיל פשיט רבא דצירוף דאורייתא ונהי דאביי דחי ליה דליכא למיפשט מינה מ"מ אפילו נימא דרבא קיבל לדחויא דאביי מ"מ ספוקי מספקא ליה ודאי וכדמסיק אביי גופיה אבל הכא דלא נגע כלל תיבעי לך והיכא פשיטא ליה לרבא התם דצירוף דרבנן ויותר מזה קשיא ליה לפי מה