קדושת יום טוב (ליפמן) ק

בפשיטות אהא דקתני התם ומעלהו ומקטירו בכלי שרת אטו בכלי שרת מקטיר להו אלא אימא מעלהו בכלי שרת להקטירו והוא גרס שם כן והיא גי' התוס' בפסחים דף ס"ה ע"ב וביומא דף ס"ז ע"ב יע"ש מש"כ בזה דמשמע להדיא מדברי התוס' דס"ל ג"כ דבהקטרה ממש ליכא למ"ד דבעינן שיתן הקומץ ע"ג האשים בכ"ש דוקא וזהו נמי דעת הרמב"ם ממש והך דהכא מפרש לענין העלאה למזבח הוא דפליגי דלר' יהודא אליבא דרבנן צריך שיעלהו למזבח בכלי שרת דוקא ואם העלה הקומץ שלא בכ"ש פסול ולר' שמעון כשר ופליגי נמי לענין קידוש דהא בהא תליא וכמ"ש ולרנב"י בהעלאה לחוד הוא דפליגי ולר' ינאי אפילו בשמאל מכשיר וכולהו אהעלאה למזבח קאי ולא מהקטרה ממש ודפרכינן מהך דהקומץ והקטורת וכו' היינו מדקתני שהעלן משמע להדיא דבהעלאה למזבח מכשירינן בכל גווני וברייתא דקתני אליבא דרבנן והעלו והקטירו שלא בכלי שרת פסול משום העלאה הוא דמיפסל והקטירו דקתני היינו להקטירו וכן נמי באידך ברייתא לרבנן ומעלהו ומקטירו בכ"ש פירושו נמי מעלהו בכ"ש להקטירו וכדמשני בסוט' ולא הוצרך הש"ס לדקדק ולפרש כן בכל דוכתא דסמיך על מה שפירש במקום אחד גבי מנחה וכמ"ש התוס' ג"כ בפסחים וביומא ע"ש והיינו מש"כ הרמב"ם בפי"א מהלכות פה"מ הלכה ו' היתה המנחה שלא בכ"ש וכו' או שהעלהו למזבח שלא בכ"ש וכו' פסולה יע"ש והיינו ממש כרבנן דהכא דאם העלה למזבח שלא בכ"ש פסולה ובפרק ב' שם מיירי מהקטרה ממש דהיינו נתינה ע"ג האשים וכמ"ש שם להדיא פסק דבין ביד בין בכלי בכל גווני כשר דבהא ליכא פלוגתא כלל כמש"כ וזה נכון וברור בדעת הרמב"ם בלי שום פקפוק וזהו ג"כ דעת התוס' בפסחים וביומא (ובסוף יתבאר עוד מדברי הרמב"ם הנ"ל בהא דמכשיר אפי' בשמאל בדברי התוס' בס"ד):

אמנם דעת רש"י בכאן היה נראה דס"ל דבהקטרה ממש נמי פליגי מדכתב בד"ה בא לעובדה וכו' הקטרת הקומץ שהיא במקום זריקה וכו' והיינו הקטרה ממש דהיינו נתינה ע"ג האשים שיהא במקום זריקה דחטאת ואשם דהעלאה למזבח לחוד לאו במקום זריקה הויא אלא במקום הולכה ובהולכה אין חילוק בין חטאת לאשם דבשניהם היתה הולכה בכלי שרת וכשירה בשמאל לר' שמעון בשניהם דבהולכה לא כתיב אצבע (ועיין בתוס' דזבחים דף כ"ה ע"א) אלא ודאי דאהקטרה ממש קאי דהויא במקום זריקה וסבירא ליה לר' שמעון דמקשינן לחטאת דאם בא להקטיר ביד מקטיר ובעי ימין ורבנן פליגי עליה וס"ל דבעינן כלי שרת דומיא דשאר זריקת קדשים דהוי בכ"ש וכן משמע נמי מדברי רש"י בד"ה במתן כלי ואילך הולכה והקטרה לא בעינן כ"ש משמע דלרבנן בתרוייהו בעינן כלי שרת וכן נראין כל דברי רש"י כאן דלרבנן הקטרה מכלי שרת בעינן דהיינו שבכלי שרת יתננו על גבי האשים והך דסוטה לא קשיא עליה דרש"י לא גרס שם אטו בכלי שרת מקטיר להו אלא גרס ומקטירו ס"ד וכו'. והיינו משום דעדיין לא נמלח יע"ש אבל הך דנקט ומקטירו בכלי שרת אתי שפיר דודאי בעינן שיקטירנו ע"ג האשים בכלי שרת ולא שיטלנו בידו מכלי שרת להקטירו ע"ג האשים וכרבנן דר' שמעון אתיא אמנם אי קשיא לי בדברי רש"י הא קשיא מש"כ רש"י ביומא דף ס"ז ע"ב ד"ה ה"ג והקטירן ס"ד וכו' ולא גרסי' במגס מקטיר להו וגי' משובשת היא וכו' דדכוותיה תנינן טובא ומעלהו ומקטירו בכלי שרת מעלהו ומקטירו בהמיינו וכו' יע"ש והשתא מאי ראיה מייתי רש"י מהך דקתני גבי קומץ מעלהו ומקטירו בכלי שרת דהא לשיטתו דהכא דוקא קתני מקטירו בכלי שרת דלרבנן מקטירו ביד פסול ומאי ראיה מכאן להך דהתם דמיירי מאימורין דהקטרה דקומץ דהויא במקום זריקה שפיר בעינן כ"ש בהקטרה כמו בזריקת קדשים משום הכי קתני מקטירו בכ"ש משא"כ באימורין דבהקטרה דידהו ודאי לא בעינן כלי שרת כלל דאין באימורין צורך לכלי שרת כלל וכש"כ דהקטרה דידהו לא בעינן בכלי שרת ושפיר פריך התם אטו במגס מקטיר להו מה צורך להקטירן במגס למה לא יקטיר בידו שיטול ממנו בידו ויקטירם בידו ונהי דבסוטה לא גריס רש"י אטו בכ"ש יקטיר ליה משום דהתם בקומץ מיירי ושפיר נקט מקטירו בכ"ש וכמ"ש אבל באימורין שפיר מצינו למיגרס כן ומה ראיה מייתי רש"י מהך דקומץ להך דאימורין והנראה בעיני דרש"י ס"ל דמשום דלא אצטריך כלי שרת לא הו"ל למפרך אטו במגס מקטיר להו דאע"ג דלא אצטריך עבדינן כן דרך כבוד של מעלה ושפיר מצי למינקט דכן הסדר לעשות אלא ודאי אי גרסינן ליה ע"כ צריך לפרש דמשמע ליה לישנא דתנן במגס והקטירן דבמגס גופיה היתה ההקטרה דהיינו ששם היתה הקטרת האימורין ובאמת אינו כן דהקטרה לא היתה אלא ע"ג המזבח על המערכה ומשני אימא להקטירן ע"ג המזבח כלומר שהקטרה ממש ע"ג המזבח הויא אלא שבכלי הי' מעלה ע"ג ומקטירו מכלי ע"ג המזבח ולא ניחא ליה גי' זו לרש"י משום דהאי לישנא דקתני לא משמע שיהא מקטיר ממש בהך כלי דהיינו שתהיה עיקר הקטרה שם ולא משמע כלל אלא שבאותו כלי מעלהו ע"ג המזבח ומקטירו שם ולא הו"ל למיפרך אטו במגס מקטיר להו דשפיר מצי למיתני במגס מקטיר להו דהאי לישנא לא משמע אלא שיעלם למזבח במגס ומקטיר ע"ג המזבח במגס ועל זה מייתי ראיה שפיר מהך דהכא דקתני ומקטירו בכ"ש וע"כ הקטרה ממש לא היתה בכ"ש אלא ע"ג המערכה שעל המזבח וע"כ האי לישנא משמע שבכ"ש היה נותנו ע"ג המערכה שעל המזבח והכא נמי מתפרש הך דבמגס מקטירן ומהאי טעמא גרס גירסא אחרת. כנלע"ד בישוב דעת רש"י והוא נכון:

ואמנם בלשון התוס' שם צריך לי עיון קצת שכתבו שם ד"ה אטו במגס וכו' וז"ל ורבינו תם אומר דא"צ להגיה וכו' והא דלא פריך הכי גבי מנחה וכו' שאני התם כיון דמנחה בעי קידוש כלי אגב דמקדש בכלי שרת מעלה למזבח בכלי שרת שהיא נתונה בו להקטירה וכו' יע"ש. נראה מלשונם דמדינא לא בעינן בקומץ להעלותו למזבח בכ"ש אלא אגב דמקדש בו מעלהו נמי וזה תימא דהא אליבא דרבנן הוא דקתני ומעלהו ומקטירו בכ"ש דהא ר' שמעון קאמר בהדיא מעלהו ומקטירו שלא בכ"ש ועוד לר' שמעון קידוש בכלי שרת נמי לא בעינן במסקנא ולרבנן ודאי דדוקא קתני מעלהו ומקטירו בכ"ש כדקתני בברייתא קמייתא והעלו והקטירו שלא בכ"ש פסול ונהי דהתוס' ס"ל כשיטת הרמב"ם דבהקטרה לא בעינן שיקטירנו מכ"ש מ"מ העלאה למזבח ודאי בעינן בכלי שרת ומעכב ובפשיטות הו"ל לפרושי דשאני התם כיון דצריך להעלותו בכלי שרת למזבח להקטירו אגב זה נקט ומקטירו בכלי שרת וצריך ישוב ואין כאן מקומו ודוק ועיין בדבריהם בפסחים ושם הלשון מיושב קצת וגם משמע שם כדרך שכתבתי בדברי רש"י דיומא יע"ש ודוק:

סימן כג פלפול בסוגיא אי סותר ליכנס מבית לפרוכת להשתחות שם:

(שם כ"ז ע"ב גמרא). ת"ר שבע הזאות וכו' אמר רב חסדא ל"ק כו' דתניא כו'