קדושת יום טוב (ליפמן) צה

והו"ל קומץ חסר שמנו ויש לי להביא ראיה להך סברא דכתיבנא דהתוס' ס"ל דתערובות דלאחר הבלילה מיקרי תערובות דיבש ביבש מהך דקתני במתני' לר' יהודא בנתערב קומץ במנחת נסכים דפסולה מפני שזו בלילתה עבה וכו' דמשמע להדיא דאין בפסול זה אלא משום בליעת השמן בלבד ואמאי לא מיפסל הקומץ משום ביטול סולתו שמתבטל ברוב סולת דמנחת נסכים דעכ"פ יש במנחת נסכים עשרון שלם והקומץ הוא ודאי פחות מעשרון ונהי דלמסקנא לא קשיא משום דר' יהודא ס"ל מין במינו לא בטיל מ"מ קשיא בסוגיא דמייתי מהך דדם שנתערב דס"ל לר' יהודא דמין במינו לא בטיל ופריך וכי בולעות זו מזו מין במינו הא בפשיטות הו"ל לאקשויי אמתני' מיני' וביה דקתני שזו בלילתה עבה וכו' ותיפוק ליה דהקומץ נתבטל לגמרי בסלת דמנחת נסכים דהוי רובא ואי ס"ל מין במינו לא בטיל א"כ כי בולעות זו מזו מאי הוי ואף שיש לדחות כיון דמצינו במתני' דס"ל לר"י מין במינו לא בטיל פריך מיניה דס"ל להדיא כן ולא אצטריך למפרך מדיוקא מ"מ אכתי לא ניחא דאהך קושיא איכא לשנויי הא דידי' הא דרביה וכדמשני אביי בזבחים (דף ע"ט) יע"ש וע"כ צ"ל דהך קושיא אליבא דרבא הוי ולפ"ז טפי הו"ל לאקשויי אמתניתין מיני' וביה דהוי קושיא אליבא דכו"ע ותו דגם למסקנא תיקשי לאביי דלא ס"ל הא דאמר רבא קסבר ר' יהודא וכו' סלק את מינו וכו' דבפ' גיד הנשה (דף ק') מוקי אביי להך דרב דס"ל כר' יהודא בשקדם וסילק את האיסור אלמא דלא ס"ל הך סברא דאמר רבא אליבא דר' יהודה דרבא מוקי לה התם אפי' תימא בשלא קדם וסלקו קסבר ר' יהודא וכו' ולאביי ע"כ צריך לתרץ קושיית הש"ס כדמשני בזבחים הא דידי' הא דרבי' וכמו שיתבאר אי"ה בסוגיא דלקמן בס"ד וא"כ אכתי תיקשי מתניתין מיני' לאביי אי ס"ל מין במינו בטל תיפוק לי' דהקומץ נתבטל לגמרי במנחת נסכים ותו להנך אמוראי דלקמן (דף כ"ג) דס"ל לר' יהודא לא הוי מין במינו אלא אם כן אפשר לאחד מהם להיות כחבירו או בתר בטל או בתר מבטל והך דמתני' בקומץ שנתערב במנחת נסכים ליכא שום חד מיני' שיהא אפשר להיות כחבירו כמ"ש לקמן בס"ד ולא מיקרי הך תערובות דמתניתין מין במינו כלל וא"כ קשיא למה לי' למימר שזו בלילתה עבה וכו' ותיפוק ליה משום דהקומץ נתבטל לגמרי במנחת נסכים דהוו רובא ואיכא נפקא מינה טובא בהך דינא להיכא דבלילתן שוה כגון שנתערב מקצת מנחת נסכים בכולה מנחה דכהן משוח או איפכא דמשום בליעת שמן ליכא ומשום ביטול הסלת לגמרי איכא ובלא"ה נמי הך טעמא עדיפא טפי ולא הוי צריך למימר כלל הך דזו בלילתה עבה וכו' ואין לומר דנקט האי טעמא משום פסול דמנחת נסכים דזה אינו דבמתני' לא מיירי כלל מפסול דמנחת נסכים דהא בלשון יחיד קתני פסולה ואקומץ לחוד קאי ובקומץ בלאו האי טעמא נמי מיפסל אמנם לפי מ"ש א"ש דהכא מיירי לאחר הבלילה דקומץ ודאי לאחר הבלילה הוי וה"ל יבש ביבש וליכא למימר כלל דמתבטל לגמרי וכמש"ל בשיטת התוס' וע"כ הוצרך לומר משום שזו בלילתה עבה וזו בלילתה רכה ומשום בליעת השמן דהוי לח דמתבטל לגמרי כמ"ש ואין להאריך עוד:

והשתא א"ש דע"כ הך דלקמן דפריך מנתערב קומצה בשירי' מבליעת השמן הוא דפריך וקשיא להו להתוס' שפיר וניחא נמי דלא קשיא להו מקושיות קמייתות משום דהתם במנחת שלימות מיירי ויש לומר מדקתני סתמא משמע דאפי' קודם בלילה מיירי ואיכא נמי תערובות דסלת בסלת דהוי לח בלח ומתבטל שפיר לגמרי והא דלא קשיא להו מהך דקומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה דפריך מיניה לקמן קודם הך בזה י"ל דמשום בליעת השמן נמי קשיא להו שפיר אי קודם בליעה מיירי דכסולת שעדיין לא נבלע בו שמן. והך סלת בולע שפיר משמן דקומץ ואין להאריך בענין זה דבלא"ה אין זה כל כך קושיא די"ל משום דאהך דנתערב קומץ בשירים הוא דהוי עיקר שינויא דר' זירא וכמ"ש התוס' לקמן ניחא להו להתוס' לאקשויי מהך דעיקר קושייתם אשינויא דר' זירא הוי דמייתי מגז"ש דהקטרה הקטרה. כל זה נ"ל ליישב דברי התוס' על פי שיטתם דס"ל בתערובות דיבש ביבש לא נתבטל שמו לגמרי אמנם לשיטת הרא"ש דס"ל דגם בתערובות דיבש ביבש נתבטל שמו לגמרי ונתהפך האיסור להיות היתר לגמרי לשיטתו ויש לפרש הסוגיא דלקמן בפשיטות דקשיא ליה מביטול הסלת בסלת. מיהו הך דמתניתין דהכא קשיא לדידיה וכמש"ל בס"ד. וע"כ צ"ל לשיטת הרא"ש דאה"נ דהו"מ למימר במתניתין טעמא דביטול הסלת אלא דניחא ליה למינקט האי טעמא דבליעת השמן משום פסול דמנחת נסכים ואע"ג דלא קתני בהדיא אלא פסול דקומץ מ"מ נקט האי טעמא דליסגי גם אפסול דמנחת נסכים דנדע ממילא דתרוייהו פסולין ודע דלפי מ"ש לעיל מתיישב קושיית התוס' דנא תיקשי סוגיא דלקמן אפי' לפי שיטתם דהקושיא הוי משום בליעת השמן ומשום דסתם קומץ בלילתו רכה טפי מבלילת שירים וכמו שהבאתי לעיל מברייתא דסוטה דצריך שיקמוץ ממקום שנתרבה שמנו ונראה לענ"ד שאין לתמוה האיך יהיה מקום א' נתרבה שמנו טפי כיון דצריך לבלול יפה דיש לומר בפשיטות דהא איכא יציקה אחרונה שהיתה אחר הבלילה וכדאיתא לקמן דף ע"ד ע"ב ואחר יציקה זו שוב לא היה בולל וביציקה זו יש מקום שנתרבה שמנו טפי דהיינו אותו מקום שהיה יוצק השמן שם ונשאר השמן במקום זה ונבלע בו כיון שלא היה בולל אחר זה ועכ"פ היאך שיהיה ודאי כן הוא דקומץ בלילתו רכה טפי משירים ושפיר קשה ליה לקמן מבליעת השמן דשירים בולעין מקומץ ומתבטל השמן דקומץ בשירים לגמרי וה"ל קומץ שחסר שמנו לאחר הקמיצה וא"ש נמי דשייך ביטול דקומץ שנתערב בקומץ משום דאי אפשר שיהיו שניהם בלילתן שוה וכמש"ל בס"ד וכ"ש לפי מ"ש כאן דהך דמקום שנתרבה שמנו היינו שמן דיציקה אחרונה ואין שיעור לשמן זה ויכול להיות במנחה אחת טפי מבחברתה דלא היה מצמצם תחלה כיון דאין שיעור לשמן זה וממילא דגם בקומצין פעמים שזה בלילתו רכה וזה בלילתו עבה ושייך בו שפיר בליעה ובטול אלא דלא בטיל משום דהו"ל מין במינו ממש ושפיר יליף מיניה בגז"ש לענין שירים נמי דלא מבטלי לקומץ כל זה נראה לענ"ד נכון ודוק היטב:

סימן כ פלפול בדין מין במינו ואפשר להיות כמותו:

(שם כ"ד ע"ב בגמרא) תיבלה בקצח ובשומשמין ובכל מיני תבלין וכו' בשלמא למ"ד בתר בטל אזלינן בטל הוי כמבטל וכו'. עכ"ל. סוגיא זו אינה מובנת דע"כ לא איירי ר' חייא והנך אמוראי דפליגי אליביה אלא במין במינו דר' יהודא ס"ל דמין במינו לא בטיל וס"ל לר' חייא דבעינן נמי שיהא אפשר להיות הא' כחבירו בהלכותיו ובהא פליגי אי בתר בטל אזלינן אי בתר מבטל אבל במין בשאינו מינו ממש הא לא איירי כלל דבהא לא פליגי ר' יהודא ורבנן דלכ"ע מין בשא"מ בטל בהנך גווני דשייך ביטול כגון באסורים דאזלינן בתר טעם למ"ד טעם כעיקר דאורייתא דכל היכא דלא יהיב טעמא בטיל ואי טעם