קדושת יום טוב (ליפמן) צד

דלקמן דמשום ביטול סלת בסלת הוא דפריך וכדרך כל הקושיות דבסוגיא דלקמן דע"כ משמע מדבריהם דאינהו נמי מפרשי הקושיות קמייתות משום תערובת סלת בסלת מדלא הביאו כאן מן הקושיות קמייתות דכולהו מיירי בבלילתן שוה אלא ודאי משמע דאינהו נמי מפרשי להו משום תערובת סלת בסלת וכדרך פירוש רש"י ומ"ש הך קושיא לא ניחא להו לפרושי כן. ומה שנראה לענ"ד ליישב דהתוס' ס"ל דאע"ג דתערובת סלת בסלת הוי לח בלח משום דמתערב יפה כמ"ש התוס' לקמן בסמוך ע"ב ד"ה מכאן לעולין וכו' מ"מ לאחר הבלילה שנעשה כמו עיסה והוי גוש קצת דאז ודאי לא מתערב יפה כמו קמח והוי לה כל חתיכה וחתיכה שנעשה גוש כמין חטה וחטין בחטין הוי יבש ביבש ה"נ הך תערובת שמתערבין לאחר הבלילה הוי לה תערובת דיבש ביבש משום דודאי לא מתערב יפה כמו קמח בקמח כיון דהויין גושין ולא יתערבו טפי מחטין בחטין והשתא לפ"ז יש לומר דהתוס' אזלי לשיטתם דס"ל דבתערובת דיבש ביבש דקיי"ל דחד בתרי בטיל מ"מ אסור לאדם א' לאכלן כולן אפילו א' א' וכ"ש כולן כאחת וכמ"ש בפרק ג"ה (דף ק' ע"א) ד"ה בריה שאני וכו' ואף שכתבו התם בלשון ושמא וכו' לא מספקא להו אלא לענין שיאכלם אדם א' אחת ואחת ולא כולן כאחת אבל לאכלן אדם א' כולו כאחד ודאי אסור וטעם חילוק זה יתבאר אי"ה בסמוך בס"ד וכן כתבו התוס' להדיא בפרק התערובות (דף ע"ד ע"א) ד"ה פירש א' מהן וכו' דשלשה הראשונים אסור ליהנות מהם בבת א' יע"ש וכן כתבו שם ע"ב ד"ה ואב"א וכו' דליהנות מכולן בבת א' ודאי אסור יע"ש ובחידושי שם הארכתי מאד בענין זה בס"ד יע"ש והרא"ש חולק על דברי התוס' אלו בפרק גיד הנשה וס"ל דתערובת דיבש ביבש דחד בתרי בטיל הותרו כולם לאכלן לאדם אחד אפילו כולם כא' וטעם מחלוקתן הוא דהתוס' ס"ל הא דיבש ביבש חד בתרי בטיל לא שיהא בטל לגמרי שיתהפך האיסור להיות היתר לגמרי אלא האיסור בכל מקום שהוא איסור הוא ושם איסור עליו ומיהו כיון דמדאורייתא אזלינן בתר רובא וכשמתערב חד בתרי דאיכא רובא היתר אמרינן על כל חתיכה וחתיכה שהיא של היתר ומה"ט הותרו כל חתיכה וחתיכה בפ"ע אבל לאכלן כולן כאחד דודאי איכא איסור בהך אכילה ודאי אסור כיון דשם איסורו לא בטיל ממנו ובכל מקום שהוא איסור הוא והרא"ש ס"ל דיבש ביבש שנתבטל חד בתרי מיבטל לגמרי ונתהפך האיסור להיות היתר לגמרי ובטל שם איסור ממנו והוי כולו היתר גמור ומש"ה מותר לאכלן כולן כא' וכן נמי אם נתבשלו כולן יחד אחר שנתערבו יבש ביבש ונתבטל חד בתרי מותר התבשיל לגמרי ולא בעינן ששים נגד האיסור מה"ט גופי' משום דכבר נתהפך האיסור לגמרי להיות היתר ואין כאן שום איסור כלל זהו עיקר טעמן במחלוקתן בזה ועיין בדברי הרא"ש שם שהאריך בדבר זה ומשם יתבאר הענין טפי ולפ"ז בפשיטות יש חילוק לדעת התוס' בין אוכלן אדם א' כולו כא' באכילה אחת דודאי איכא איסור בהך אכילה והו"ל אכילת איסור ממש משא"כ בשאוכלן א' א' כל חד בפ"ע דבכל אכילה ואכילה איכא למימר דהיתרא היא ואע"ג דלאחר שיאכל את כולן נודע ודאי דהאי גברא איסור אכל מכל מקום כיון דבשעת אכילה דכל א' לא נודע ודאי דאיסור הוא אוכל דיש לומר הך אכילה דהיתרא היא איכא למימר דלא איכפת לן מזה מה שנודע לאחר מכאן דלמפרע ודאי איסור אכל ובהך סברא הוא דמסתפקי התוס' בפרק גיד הנשה אבל הא פשיטא להו דאיסור שנתערב בהיתר ונתבטל חד בתרי לא נתהפך האיסור להיות היתר לגמרי אלא שם איסור עליו בכל מקום שהוא ומשו"ה אסור לאכול את התערובות כולו כא' או ליהנות מכולו כא' בדבר האסור בהנאה ול"ד לתערובות דלח בלח לרבנן דס"ל מדאורייתא בטיל מין במינו ברוב ואפילו בבישול דנתהפך כולו להיות היתר לגמרי משום דמתערב יפה זה ואין כאן דבר מיוחד להיות שם איסור עליו ומשו"ה פקע ממנו לגמרי שם האיסור ונעשה כולו היתר ועיין היטב בזה בב"י בי"ד סימן ק"ט ובשאר פוסקים האחרוני' ובפר"ח ועיין בחידושי זבחים שהארכתי בענין זה בס"ד בפרק התערובות בדף ע"ד ובשאר מקומות ואין להאריך עוד בזה כאן:

ולעניננו בזה דלשיטת התוס' כל תערובות דיבש ביבש אע"ג דמתבטל ברוב מ"מ לא נתבטל לגמרי להתהפך משמו הראשון להיות כדבר המבטלו לגמרי אלא שמו הראשון עליו בכל מקום שהוא והיינו טעמא נמי בהא דאמרינן בבכורות אהך דנבילה בטילה בשחוטה לא שנו אלא לענין מגע אבל במשא מטמא והביאו כן התוס' במכילתין לקמן דף כ"ג ועיין בתוס' בבכורות שם שהאריכו קצת בזה ועכ"פ ודאי הטעם ס"ל להתוס' דלא נתבטל שמו ממנו בכל מקום שהוא ועיין ברא"ש בחולין בזה שכתב שם טעם אחר בזה לשיטתו יע"ש והשתא לפ"ז בנידון דידן לפי מ"ש דהתוס' ס"ל דלאחר הבלילה בשמן דנעשו גושין וחתיכות מקרי תערובות יבש ביבש ולשיטתם בתערובות דיבש ביבש אפילו היכא דמתבטל לא מתבטל לגמרי ובכ"מ שהוא שמו הראשון עליו אי אפשר לפרש כלל הא דפריך לקמן מנתערב קומצו בשירים דקתני ואם הקטיר עלתה לבעלים ופריך דליבטלו שירים לקומץ דהוי ליה כמין בשא"מ דתהא הקושיא מביטול הסלת בסלת דכיון דמיירי בכבר נקמץ ממנו דעל כרחך לאחר הבלילה הוי דאז הוי תערובות דיבש ביבש ואפילו אם מתבטל הקומץ בשירים כדין כל תערובות דיבש ביבש חד בתרי בטל מ"מ קתני שפיר ואם הקטיר עלתה לבעלים דמיירי בהקטיר את כל התערובות כולו וכיון דהקומץ בכל מקום שהוא לא נתבטל שם קומץ ממנו פשיטא דא"ש דעלתה לבעלים דהרי ודאי הוקטר קומצו דהרי הוקטר כל התערובות כולו כא' ויש בכאן גם הקטרת הקומץ ודאי דבכ"מ שהיא שם קומץ עליה והוקטר קומצו של זה ושפיר עלתה לבעלים וזה דומה ממש לנבילה שנתבטלה בשחוטה דאפ"ה מטמא במשא היכא דנושא את כל התערובו' ביחד משום דודאי נושא נבילה בהך משא וכן באוכל את התערובו' כולו ביחד דאסור נמי מה"ט משום דאיכא ודאי איסור בהך אכילה וה"נ בהך הקטרה ודאי הוקטר הקומץ כולו ושפיר עלתה לבעלי' ומאי קושיא כלל וע"כ צריך לפרש לשיטתם דהקושיא הוי מטעם ביטול השמן שבולעין השירים מן הקומץ ושמן משום דדבר לח הוא ומתערב בכל מקום שנבלע ואין לו מקום בפ"ע להיות שמו עליו ודאי דמתבטל לגמרי ונתהפך להיות כמבטל לגמרי דנתבטל שמו הראשון ממנו לגמרי כמו תערובות דאיסורין בלח בלח דלכ"ע מתבטל לגמרי למ"ד מין במינו בטל מדאוריי' ברוב דמתהפך לגמרי להיות כל התערובות כולו שם היתר עליו וכמש"ל בס"ד וה"נ בשמן דקומץ הנבלע בשירים אי מתבטל בו מתבטל להאי לגמרי ואין שמן דקומץ עליה והוי כשירים לגמרי וה"נ בהך דקאמר רבא סלק את מינו וכו' והסלת הוא דמבטל לשמן מתבטל הוא לגמרי ואין שמן הראשון עליו והו"ל מנחת נסכים חסר שמנה והשתא פריך שפיר לקמן אי נימא דבכה"ג מודה ר' יהודא דמין במינו בטיל היכא דלא אפשר להיות כמותה ליבטלו שירים לשמן דקומץ הנבלע בהם אי משום שמן בשמן דשמן דשירים הוי רוב או משום שמן בסלת דהוי רובא ובכה"ג מתבטל לגמרי ואין שם קומץ על שמן זה