קדושת יום טוב (ליפמן) צג

סימן יט פלפול גדול בסוגיא אי אזלינן בתר מבטל או בתר בטל:

(שם כ"ב ע"א במתניתין):

נתערב קומצה כו' ר' יהודא אומר במנחת כהן משוח וכו' והן בולעות זו מזו. וכתבו התוס' בד"ה והן בולעות זו מזו ותימא דמהאי טעמא נמי ליפסל לר' יהודא וכו' ועוד נתערב קומצה בשיריה וכו' ומשני ר' זירא נאמרה הקטרה בקומץ וכו' למה לן האי שינויא הא אמרינן דבלילתן שוה ואין בולעות זו מזו ומאי אין קומץ מבטל קומץ שייך כאן עכ"ל. בפשיטות נראה מדבריהם דכמו שתי קושיות הוי. חדא דלמה לן שינויא דר' זירא כלל דמעיקרא לא קשיא מידי כיון דבלילתן שוה ואין כאן בליעה זו מזו והיכי קאמר דליבטלו שיריה לקומץ. ותו קשיא להו אעיקר שינויא דקאמר נאמרה הקטרה בקומץ וכו' ויליף שיריה דלא מבטלי לקומץ אפילו היכא דשייך ביטול מהא דאין קומץ מבטל את הקומץ והיכי יליף מיניה הא בקומץ שנתערב בקומץ לא שייך שם ביטול דאין כאן בליעה כלל דהו"ל כמו שלא נתערבו כלל כיון דאין זה בולע מזה כלום והאיך נילף מיניה להיכא דשייך ביטול דלא יבטל הא' את חבירו ולא מצינו כה"ג דנילף מיניה במילתא דליתא גביה כלל זהו הנראה מפשט דבריהם אמנם לא ידענא מאי קושיא כלל דמאן לימא לן דמבליעת השמן פריך דליבטלו שיריה לשמן דקומץ דליהוי הקומץ חסר שמנו הא בפשיטות יש לפרש דאסולת דקומץ פריך כיון דמבטל דהיינו שירים לא הוי כבעל הוי ליה כמין בשאינו מינו א"כ ליבטלו סלת דשירים לסלת דקומץ שנתערב בו וכדרך שפירש רש"י כל הקושיות דשם דמביטול סלת בסלת פריך והביאו התוס' לשונו לעיל ד"ה והן בולעות בד"ר. ובדרך זה יתפרש שינויא דר' זירא דבקומץ שנתערב בקומץ נמי וודאי יש תערובת בסולתן דמתערב מקצת סולתו של קומץ זה במקצת סולתו של קומץ זה והא דלא בטלי חד בחבריה למיהוי כחסר סולתן היינו משום דהוי מין במינו ממש בין למ"ד בתר בטל אזלינן בין למ"ד בתר מבטל אזלינן וכיון דשייך כאן ביטול אלא שגזיה"כ הוא דלא בטיל שפיר ילפינן מיניה בגז"ש לענין שיריה דלא מבטלי סלת דשירים לסולת דקומץ. מיהו בזה אפשר לומר דבקומץ שנתערב בקומץ לא שייך ביטול אפילו בסלת והיינו טעמא משום דשניהם שוין בשיעורן ואין כאן ביטול ברוב כלל והא דפריך לעיל שם משתי מנחות שלא נקמצו וכו' וליבטליה שירים לטיבליה אע"ג דטיבלא הוי השתא טפי משירים היינו משום דהתם מיירי שלא נתערבו כל המנחות זו בזו דהא קתני אם יכול לקמוץ מזו בפ"ע וכו' אלא שמקצת סלת של מנחה זו נתערב במקצת סלת של מנחה זו וזה ודאי אי אפשר לצמצם שיהא התערובת שוה בשוה ואיכא רוב בחד מינא משו"ה פריך שפיר וליבטלו שירים לטיבלא דדילמא הוי סלת דשירים טפי מה שנתערב מסלת דטיבלא אבל בהך דקומץ בקומץ י"ל דמיירי בנתערבו כלן זה בזה ולא שייך השתא ביטול כלל אפילו גבי סלת בסלת:

אמנם אחר עיון קצת נראה דזה אינו דמ"מ כיון דס"ל לר' יהודה מין במינו לא בעיל ממילא ידעינן דאפילו נתערב קומץ בקומץ מקצת במקצת בדרך דאיכא רוב בחד מינייהו אפ"ה לא בטיל משום דמין במינו הוי לכ"ע *)ומכה"ג ילפינן בגז"ש כמו קומץ הגהה בקומץ דלא בטל אפי' היכא דשייך *) וראיתי בדברי רש"י ביטול ה"נ קומץ בשירים וקאי הכל בזבחים דף ק"י ע"א אביטול דסלת בסלת ולא מיירי התם שכיון לזה שכתבתי דפי' כלל מביטול דשמן ותו דע"כ צ"ל כן שם אהא דקאמר מה קומץ מביטול דסלת בסלת פריך לקמן ולא אין הקומץ מבטל חבירו מביטול דשמן דאי מביטול דשמן פריך ואפילו רבה עליו כדאמרינן מה שבולעין זו מזו א"כ הו"ל למיפרך בהקומץ רבה ולקח מדם בפשיטות לכ"ע בין למ"ד בתר בטל בין הפר וכו' ולא מייתי למ"ד בתר מבטל וליבטלו סלת דשירים ממתניתין דקתני כן לשמן דקומץ דהו"ל מין בשאינו מינו בהדיא וה"ט משו' דבמתני' ממש ונימא סלק את מינו כמי שאינו יש לומר דמיירי בכה"ג ושא"מ רבה עליו ומבטלו וכדאית ליה שנתערבו כולן ביחד לר' יהודא הכא במתני' בהדיא דמה"ט שייך בהם ביטול להכי פוסל בקומץ שנתערב במנחת נסכים מייתי מקרא דע"כ מוכח דאפי' רצה א' על חבירו דשייך ביטול נמי לא בטל ודוק:

וכדאסיק רבא לקמן מיהו בזה יש לומר דאה"נ דהו"ל להתוס' לאקשויי בפשיטות כדרך שכתבתי לפי מאי דס"ל לפרש הך דלקמן משום ביטול שמן אלא דזהו ממש קושיתם שהקשו מפשטא דמתני' מקומץ בקומץ מ"ט לא מיפסל לר' יהודא והך קושיא עדיפא להו דקשיא באמת אגופא דדינא. ומה שהקשו מסוגיא דלקמן היינו להביא ראיה דלא אמרינן הך סברא דכשבלילתן עבה אין בולעות זו מזו דאי נימא כן לא הוי פריך מידי ואה"נ דאסוגיא דלקמן לחוד הו"ל לאקשויי בדרך ממ"נ לפי מאי דס"ל לפרש דמשום ביטול שמן פריך הו"ל לאקשויי בפשיטות אי ס"ל דבולעות זו מזו אפילו בלילתן שוה א"כ ה"ל לאקשויי אליבא דכ"ע וליבטלו סלת דשירים לשמן דקומץ דה"ל מין בשאינו מינו ונימא סלק את מינו כמי שאינו וכו' ואי כשבלילתן שוה אין בולעות זו מזו השתא נמי לא פריך מידי אלא דניחא להו לאקשויי עיקר קושייתם אדינא דמתני' דקשיא לפי האמת. ועוד י"ל דאסוגיא דלקמן ליכא לאקשויי כן כלל משום די"ל דסוגיא דלקמן דפרכינן להנך אמוראי דפליגי בדר' יהודא אי אזיל בתר בטל או בתר מבטל וי"ל דאינהו לא ס"ל הך דרבא דקאמר קסבר ר' יהודא כל שהוא מין במינו ודבר אחר וכו' וס"ל דלא אמרי' סלק את מינו כמי שאינו וכו' ולא בטל לר' יהודא אפילו בכה"ג דגם זה מין במינו מקרי וכסברת המקשה דלקמן ומתני' דהכא מתרצי להו בפשיטות כדרך שכתבתי לעיל דבלא סוגיא דלקמן דאמר רבא סלק את מינו וכו' לא הוה קשיא מידי יע"ש. ועוד די"ל בפשיטות דלדידהו הוי קומץ ומנחת נסכים מין בשא"מ דבטל לא הוי כמבטל והמבטל לא הוי כבטל דקומץ אי אפשר לעולם שיהיה למנחת נסכים כיון דממנחת נדבה קאתי ומנחת נסכים א"א שתהי' כקומץ דמנחת נדבה והוי מין בשא"מ לש"ע אבל קומץ דמנחת נדבה בקומץ אחר דמנחת נדבה הוי מין במינו ממש ומשו"ה לא בטיל לר' יהודה. ולדידהו לא קשיא מעיקרא מידי ולא ס"ל הך סברא דרבא דסלק את מינו כלל. ובדרך זה יש לפרש דברי התוס' שתלו קושייתן אמתני' בהך דרבא דלקמן דקאמר סלק את מינו וכו' ואין להאריך בזה. ולעניננו דלפי"ז א"ש הך סוגיא דלקמן אפי' אם מביטול דשמן פריך לא הוי מצי למיפרך לכ"ע אלא למ"ד בתר בטל אזלינן קשיא ליה והא הכא דלא הוה בטל כמבטל וכן למ"ד בתר מבטל איפכא אבל משום הסלת דה"ל שאינו מינו ממש לא קשיא לי' כיון דלית להו הך סברא דסלק את מינו וליכא לאקשויי אסוגיא דלקמן אלא דהו"ל לאקשויי אהך דרבא ובזה ודאי ניחא בפשיטות דכיון דהיינו הך ממש מה שהקשו ממתני' דקומץ בקומץ הך קושיא עדיפא להו ולא הביאו מסוגי' דלקמן אלא לדחות הך סברא דכשאין שוין אין בולעין זו מזו דסברא היא לא הוה פריך מידי וזה נכון:

אמנם הא ודאי קשיא מ"ט לא ניחא להו לפרושי הך