קדושת יום טוב (ליפמן) צב

בהו דרך הקרבה וכמ"ש לקמן דף פ' ע"ב ד"ה וכי מכניסין וכו' דודאי לא שייך במטבע איסור חולין לעזרה אלא אפילו לשיטת רש"י דס"ל דבהכנסה לחוד איכא איסור מ"מ הני מילי במידי דבר אכילה אבל במטבע לא שייך כמו דלא שייך בבגדי חול וכמש"ל בס"ד ומיהו איסור אחר יש במטבע דאין אדם נכנס אפי' להר הבית במעות הצרורים לו בסדינו וכדתנן בסוף ברכות וגם בזה כתבו התוס' בפסחים דף ז' ע"א ד"ה בהר הבית וכו' דדוקא בפרהסיא הוא דאסור אבל בצינעא מותר יע"ש והוכרחו לזה מהא דתנן מעות שנמצאו וכו' בהר הבית לעולם חולין ועוד דהא היו מביאין אותם לשם שקלים ולא לשם חולין ומסתמא הקדישום לשמים כשמביאין לשם שקלים ואפילו בהקדש דבד"ה ס"ל להתוס' לקמן דף פ' שם דאין בו איסור חולין לעזרה כ"ש הכא שמקדישים לשם שקלים שקונים מהם קרבנות וע"כ לשם זה הם מביאים שקליהם וע"כ צריך לפרש דהכא ה"פ כיון דלא מחייב לאתויי כי מייתי על כרחך לא הוי אלא נדבה בעלמא וכשקונין מהם קרבנות הצבור הרי קונין הקרבנות מנדבת יחיד דאין קרבנות הצבור קריבין משל יחיד דהוי כחולין לעזרה כיון דאין קרבן זה ראוי לקרבן צבור והיינו דאצטריך לשנויי דמסר להון לצבור ולא משני בפשיטות דמקדשי להו דלא הוי חולין בעזרה אלא ודאי דלא סגי בהכי דתקשי מקרבנות שקונין ממעות דהוי מנדבת יחיד וכמ"ש והשתא אי נימא דיש ביטול במטבע מאי קשיא ליה הא בטלי מעותיהן ברוב ואין לומר דקשיא ליה לכתחלה מיהת אסור דהו"ל כמבטל איסור בידים דזה אינו דהשתא בשעה שמערב אין כאן עדיין שום איסור ולא שייך אכתי שום ביטול איסור דאיזה איסור יש כאן ואין שם איסור על מטבע זו דשייך לומר דהוי מבטל איסור. אמנם יש לדחות דמ"מ שם איסור עליו בהא דאסור לקנות בו קרבנות צבור והשתא מבטלו דיהא ראוי לכך מיהו לשון הש"ס דקאמר הא קמעייל חולין לעזרה משמע דבשעת הקרבת הקרבן איכא איסור חולין בעזרה ואי דבדיעבד מיהת בטיל אין כאן איסור חולין לעזרה כלל וזה דוחק לומר דהוה כמזיד דלא מיבטל אפי' בדיעבד וכדקיי"ל כל האסורים שריבה עליהם שוגג מותרים מזיד אסורים חדא דאין מתכוין כאן משו' ביטול איסור אלא להביא שקלו ועוד הא ס"ל להרמב"ם דאיסור זה לא הוי אלא לאותו שביטל בלבד ולא לאחרים וכמ"ש הטור וב"י בי"ד סי' צ"ט יע"ש וע"כ היה נראה לומר דהכא טעמא משום דמטבע אין לו ביטול ומש"ה קשיא ליה הא קמעייל חולין לעזרה וכמ"ש אבל לפי מ"ש בדרך השני ניחא כאן בפשיטות דהא בממונא גרידא ודאי לא שייך ביטול דבכל מקום שיהא שם בעליו עליו וזכות ממון דידיה הוי בכל מקום שהוא ונמצא שכשקונים קרבן צבור ממעות אלו יש זכות לאותו יחיד בהאי קרבן וממונא דידיה לא בטיל ונמצא שמקריבים קרבן צבור שאין כולו של צבור אלא יש חלק ליחיד בו וזה הוי כמו חולין בעזרה ולא שייך לומר כאן כל דפריש מרובא פריש דלכתחלה מיהת אסור לקנות מהם קרבנות צבור כיון דאין כאן ביטול ברוב והוי כמחצה על מחצה דהוי כתשע חנויות דהוי קבוע דאורייתא כמחצה על מחצה ואסור ליקח מן הקבוע והכא אליבא דכ"ע לא שייך ביטול דזכות ממון בלבד הוא דאיכא דזכות ממונו לא בטיל ולא דמי לאיסורא דמחמת ממונא דהתם בביצה דשאני התם דאיסור הוא איסור אחר שאינו זכות ממון אלא איסור תחומין ובזה אינו מחסר ממון חבירו ואיסור זה בלבד הוא דבטל וכן לעיל לדעת הכהנים דאיסורא מחמת ממונא הוי דאיסור הוא דאסור לאכול מנחת כהן אלא דינה להיות כליל ואין זה זכות ממון ואיסור הבא מחמת ממון מיקרי ולדידן דסבירא ליה דבטל אבל הכא זכות ממון ממש הוי דע"כ צריך לומר שאין לו כאן שום זכות ממון משום דבטל ברוב דזכות הממון הוא האיסור עצמו מפני שהוא ממונו של יחיד ואי נימא דבטל ברוב צריך לומר דאין זה ממונו של יחיד ואין לו שום זכות בו וזה לא אמרינן לכו"ע:

ובזה מתיישב לי בפשיטות מה שהקשו התוס' בסוף מעילה דף כ"א ע"ב ד"ה פרוטה וכו' אהא דאמרינן פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס וכו' כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי ר"ע וחכמים אומרים עד שיוציא את כל הכיס והקשו שם ואמאי לא מבטיל הך פרוטה ברוב וע"ז הוצרכו לתרץ שם דמטבע חשיב ולא בטיל יע"ש ובאמת דבריהם תמוהים דלא מצינו שום דבר חשוב בעולם שלא יהא בטל מן התורה וכמו שתמה בזה הגאון במשנה למלך בפרק ז' מהל' מעילה יע"ש אמנם לפי מ"ש קושיתם מעיקרא ליתא דהא ממונא הוא דמה לי ממון חבירו או ממון הקדש וכמו ממון חבירו שנתערב בממונו לא בטיל להיות כולו שלו וכדאקשי להו ר' אבא בביצה שם הרי שנתערב לו קב חטין וכו' וכמו שהבאתי לעיל ובהא כ"ע מודו דלא בטיל וה"נ ממון הקדש שנתערב בשלו לא שייך לומר שיהא כולו שלו והקדש יפסיד זכות ממונו דמאי גריעותא דהקדש מדהדיוט והשתא אפילו לאביי דס"ל התם דאיסור הבא מחמת ממונא בטיל היינו דוקא איסור אחר הבא מחמת הממון דהיינו איסור תחומין אבל הכא גבי מעילה דהאיסור עצמו הוא זכות הממון דיש להקדש זכות בממון זה וממון הקדש אסור להוציאו ואי תימא דבטל ברוב צריך לומר דאין כאן זכות ממון להקדש כלל דבטל וזה לא אמרינן דזכות ממון לא בטל ברוב אליבא דכ"ע וחילוק זה הוא נכון מאד ונראה דאפילו בהך דרשא דכהנים נמי יש מקום לומר דלא דמי להך דאיסור תחומין והא דאנן לא ס"ל הך דרשא דכהנים לאו משום ביטול ברוב הוי אלא משום דלא נאמר כליל אלא במנחת יחיד דכהן ולא במנחת צבור וכדאיתא בירושלמי מיהו מדברי רש"י בערכין דף ד' משמע קצת דמשום בטול ברוב נגעו בה ומדברי רש"י לקמן דף מ"ו משמע כדברי הירושלמי יע"ש ואין להאריך בזה:

ומיהו בהך דמעילה ודאי נראה לענ"ד נכון דאליבא דכ"ע לא שייך שם ביטול ואפילו אביי מודה דאיהו נמי ס"ל דממונא לא בטיל מיהו התינח לרבנן דס"ל עד שיוציא את כל הכיס א"ש דכיון דלא בטיל והוציא את כל הכיס הרי הוציא וודאי את של הקדש ומשו"ה מעל אבל אכתי קשה לר"ע דס"ל מכיון שהוציא את הראשונה מעל נהי דלא בטיל ברוב דלישתרי כולה כיס כמו בכל האיסורים משום דלא שייך כאן ביטול מ"מ נימא כל דפריש מרובא פריש וכמו בקבוע דאורייתא דהיינו תשע חנויות דלא בטל ברוב מדאורייתא למיהוי כולם מותרים ואפ"ה אמרינן כל דפריש מרובא פריש וה"נ נימא כן דמרובא פריש ושל חולין הוציא ואפ"ל דבזכות ממון אפילו בכה"ג לא אזלינן בתר רובא למימר כל דפריש מרובא פריש אלא כיון דלא בטיל הוי כמחצה על מחצה ממש ומאי דפריש נמי ספק הוי כמחצה על מחצה ול"ד לאיסור קבוע דהתם הא דלא בטיל מטעם קביעותא הוי וכיון דפריש אינו קבוע שוב ואזלינן בתר רובא אבל הכא דאין שייך בו ביטול כלל בזכות ממון לעולם הוה דינו כמחצה על מחצה בין פריש בין לא פריש ואפילו פריש ספיקא הוי ור"ע לטעמי' דמחייב אשם תלוי על ספק מעילה וכמ"ש התוס' שם וזה נראה נכון מאד ודוק היטב: