קדושת יום טוב (ליפמן) צא

וקצת משמע כן בירושלמי דשקלים דר' יהודה הוא דס"ל כן דאי היו הכהנים מביאין שקלים אינו בדין שיהיו מנחות הללו נאכלים דגרסינן התם כך משיבים חכמים לר' יהודה חטאת יחיד מתה ואין חטאת צבור מתה מנחת יחיד קריבה כליל ואין מנחת צבור קריבה כליל וקשי' משיבין ליה לאדם דבר שאינו מודה בו שאין חטאת צבור מתה ר' יהודא אומר תמות כו' יע"ש מזה משמע דר' יהודא גופיה הוא דס"ל כי הך דכהנים דאי הוי מייתי שקלים מנחות הללו אי אפשר שיהיו נאכלין ואתי שפיר לפי מ"ש דר' יהודה לטעמיה דס"ל מין במינו לא בטיל מדאורייתא ולא שייך במנחות הללו ביטול ברוב ורבנן נמי שהשיבו לו מנחת יחיד קריבה כליל וכו' לאו משום ביטול ברוב קאמרי אלא דס"ל דהא דקאמר רחמנא וכל מנחת כהן כליל תהיה בשל יחיד נאמרה ולא בשל צבור ואפילו כולה של כהנים הוי מחמת חלק הכהנים דלא בטל אפילו הכי כיון דמנחת צבור היא לא נאמר בה שתהא כליל והיינו דבתר הכי גרסינן שם בירושלמי והוא מותיב להון וזו לא נדבת יחיד היא ואינון מותיבין ליה כיון שנמסרה לצבור כמה שהיא נדבת צבור. ונראה דה"פ דר' יהודה מותיב להון דשקלים שהכהנים מביאין כל א' וא' מיקרי נדבת יחיד וכשקונין מהם המנחה כיון דבטול לא שייך כאן א"כ כל חלק וחלק של כל א' מן הכהנים מיקרי מחמת נדבת יחיד ודינה שתהא כליל וכיון דאין חלק כל א' מהם בטיל ושמו עליה היאך תהא נאכלת ואינון מותיבין ליה כיון דנמסרה לצבור וכו' כלומר דבשעה שמביאין השקלים ע"כ צריך שימסרם לצבור וכמש"ל דאל"כ היאך קרבנות הצבור יהיו קרבין וכיון דנמסרה לצבור הו"ל מנחת צבור ולא נאמר בה שתהא כליל והשתא לפ"ז אין מכאן ראיה כלל לענין מטבע אי בטיל או לא בטיל דבין מטבע בטיל בין אינו בטיל א"ש:

ועוד היה נראה דרך אחרת בזה בטעמייהו דכהנים דהוי ס"ל דאין חלקם בטל ע"פ סוגיא דביצה דף ל"ח והכי איתא בפיסקא דמתני' וכן אשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי היא כרגלי שתיהן כי סליק ר' אבא אשכחיה לר' יוחנן וכו' ויתבי וקא קשיא להו ואמאי לבטל מים ומלח לגבי עיסה אמר להו ר' אבא הרי שנתערב לו קב חטין בעשרה קבין חטים של חבירו יאכל הלה וחדי אחיכו עליה וכו' אמר רב אושעיא שפיר עביד דאחיכו עליה מ"ש חטין בשעורין דלא קאמר להו וכו' א"ל רב ספרא משה שפיר קאמרת ולא שמיע להו הא דתני ר' חייא קטוספאה משמיה דרב הבורר צרורות מגרנו של חבירו חייב לשלם לו דמי חטין אלמא כי לא חסרי' ה"נ וכו' אמר ליה אביי ולא שאני ליה למר בין ממון שיש לו תובעים וכו' ומסקנא אמר ליה אביי ומי קמדמית איסורא לממונא איסורא בטיל ממונא לא בטיל עכ"ל הגמרא וע"ש בפי' רש"י ותוס' דה"פ דשמעתא דהתם דבהא פליגי באיסורא הבא מחמת ממונא של חבירו כמו התם דאיסורא הוא להוציא העיסה מחוץ לתחום של בעלת המים אי שייך בו ביטול או לא דרב ספרא ס"ל כיון דבממון לא שייך ביטול לומר דשל חבירו בטל ברוב בשלו ה"ה לאיסור הבא מחמת ממון של חבירו לא שייך בו ביטול ואביי ס"ל נהי דבממונא לא שייך ביטול מ"מ האיסור שבא מחמת הממון של חבירו בטל שפיר ככל איסורים שבתורה זהו דרך הסוגיא דשם יע"ש היטב. והשתא הך דהכא נמי נראה דהוי ממש דכוותיה דה"נ הוי איסורא הבא מחמת ממון חבירו דהיינו ממון של כהנים ומחמת זה יש כאן איסור אכילה דשל כהנים דינו להיות כליל ואסור באכילה והכהנים דדרשי מקרא זה לעצמן ס"ל כרב ספרא דאיסור הבא מחמת ממון חבירו לא בטיל כמו דזכית ממון של חבירו לא שייך בו ביטול למימר דאין לו זכות כלל בזה דבטל ברובו של זה דודאי לא אמרינן כן וכדפריך התם ר' אבא הרי שנתערב לו קב חטים וכו' ה"נ איסור הבא מחמת שהוא ממונו של חבירו נמי לא בטיל והיינו דקאמרי אם שלנו היא היאך נאכלין משום דלא שייך כאן ביטול ואנן לא ס"ל הכי אלא כמסקנא דאביי דנהי דממונא לא בטיל איסורא בטיל ושייך כאן ביטול לענין שיהא מותר באכילה:

ודרך זה נוח לי טפי דלפי דרך הראשון שכתבתי דטעמייהו דכהנים דחלקם לא בטיל משום דה"ל מין במינו תיקשי הא מנחת העומר לא היתה אלא עשרון שהיה ששה לוגין ירושלמיות וחלק הכהנים נגד כל ישראל וודאי לא יגיע נגד כל ישראל אפילו לחצי לוג דהא כל שבט לוי אינו יותר מחלק שנים עשר נגד כל שבטי ישראל ואינו מגיע לחלקם אלא כמו חצי לוג והכהנים ודאי אינם אפילו מחצה משבט לוי וע"כ לא יגיע לחלקם אפילו רביעית הלוג וכיון שכן נהי דאין חלק סלת שלהם בטל בשאר הסלת משום דה"ל מין במינו מ"מ יבטל בלוג שמן דהואי התם דמנחת העומר טעונה לוג שמן לעשרון והכי אמרינן להדיא בחולין דף ק"ט ע"ב לרבי יהודה כל שהוא מין במינו ודבר אחר אמרינן סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו ונמצא השתא דחלקם בסלת בטל בשמן של כל ישראל וחלקם בשמן בטל בסלת דכל הגהה ישראל*) מיהו לשיטת הפוסקים דס"ל *)אמנם לקמן דף כ"ג טעם כעיקר דאוריית' יש לומר דאכתי ע"א מוכח להדיא דאמרינן איכא הכא משום טעם כעיקר דהוי בכה"ג לר"י סלק את מינו או לח בלח או יבש בלח ואין כאן ששים כמי שאינו וכו' בסלת ושמן לבטל הטעם. מיהו לשיטת רש"י דומיא דכאן ממש יע"ש:

ודעמיה דס"ל טעם כעיקר לא דאורייתא אלא דוקא היכא דאיכא כזית בכדי אכילת פרס והכא ודאי ליכא כזית בכא"פ לפי החשבון ואין להאריך בזה ועוד קשיא לשיטת ר"ת דלקמן דף כ"ב ע"ב בתוס' ד"ה מכאן לעולין וכו' דמפרש דהא דס"ל לר' יהודה מין במינו לא בטיל דוקא בלח בלח הוא דס"ל כן אבל יבש ביבש מודה דבטיל מדאורייתא ברוב יע"ש ונהי דסלת בסלת לח בלח הוא וכמ"ש שם מ"מ קשיא ממנחת העומר דהיו לוקחים אותה מתרומת הלשכה כשהם שעורים דאפילו קודם קצירה מצוה לכתחלה לקנותה וכדתנן לקמן דף ע"א מצות העומר להביא מן הקמה לא מצא מן הקמה יביא מן העומרים יע"ש דעכ"פ היו קונין אותה בשעורים ולא בסלת וכיון שכן הרי כבר נתבטל חלקם כשהיו שעורים דהוו יבש ביבש דאפילו לר' יהודה מיבטל בטיל וכיון שכבר בטל כשהיה יבש ביבש תו לא איכפת לן אפילו אח"כ נעשה לח בלח וכן מוכח לקמן בתוס' הנ"ל וכן מבואר בפוסקים והכא לא שייך חוזר וניעור דאין כאן טעם כלל דמין במינו הוא ואין להאריך בזה אבל לדרך השני שכתבתי א"ש הכל דבממון לא שייך ביטול כלל ולעולם לא מיבטל לא ביבש ולא בלח ולא במינו ולא בשאינו מינו ואינהו ס"ל דאיסורא הבא מחמת ממון שלהם נמי לא בטיל:

ודע דלכאורה אכתי יש להוכיח דמטבע אין לו בטול מהא דאמרינן בסמוך ולבן בוכרי כיון דלכתחלה לא מחייב לאתויי כי מייתי נמי חוטא הוא דקמעייל חולין לעזרה דמסר להון לצבור והא דקאמר דמייתי חולין לעזרה אין לפרש דמשום חולין לעזרה ממש קאמר שמכניס מטבע של חולין לעזרה חדא דלא שייך במטבע כלל איסור חולין בעזרה ולא מיבעי לשיטת התוס' דס"ל דאיסור חולין בעזרה לא הוי אלא בדיעבד