קדושת יום טוב (ליפמן) צ

דדף ק"ח ע"ב וטעמא משום דמתקן האוכל במליחה זו ודמי' קצת לעבוד ומשו"ה בהנך אוכלין דאין המלח מתקן אותם מותר למולחו ומה"ט התיר אביי למלוח ביצה בשבת וכן רב נחמן מעיקרא הוי מלח פוגלא דהוי ס"ד דמפסיד להו ואין במליחה זו תיקון אלא הפסד ולא דמי כלל לעבוד אבל אי נימא דבמליחה יש בו משום מבשל בשבת שהמלח הוא המבשל את האוכל א"כ מה לי מפסידו בבישול זה אי מתקנו אטו המבשל את הפירות שהם טובים חיים יותר ממבושלים וכדאיתא לענין ברכת הפירות לא יהא חייב משום מבשל דזה לא מצינו כלל שיהא מותר לבשל בשבת אותן פירות וסתמא דמילתא המבשל בשבת חייב בין שהוא מבשל דבר שהוא מתקן בבישול בין דבר שמתקלקל בבישול. ואע"ג דבמצטמק ורע לו אין בו משום בישול וכדאיתא בב"י סי' שי"ח יע"ש היינו משום דאין בישול אחר בישול בכה"ג שמצטמק ורע לו אבל במבשל דבר חי לא מצינו שיהא מותר לבשל דבר שמתקלקל בבישול. אמנם שם (דף מ' ע"ב) בפלוגתא דשמן אם יש בו משום בישול או לא משמע קצת דדבר שנפסד בבישולו אין בו משום בישול ומותר הוא לבשלו אפילו במקום שיד סולדת בו דהוי כבישול ממש ועדיין צ"ע וישוב בזה ואין כאן מקומו להאריך. ונראה דהר"ן גופיה לא ס"ל באמת כן שיהא במולח משום מבשל בשבת מדהוצרך לחלק בביצה בין חלבים לשאר אוכלין ממש ולא ניחא ליה בפשיטות דאסור משום מבשל כיון דאינו ראוי לאכילה וגרע ממבשל לצורך חול דאסור ביו"ט. וזה ברור ודוק. אח"ז ראיתי בפר"ח בהלכות מליחה שגם הוא סתר דברי הר"ן אלו ושם מבואר גם קצת מ"ש כאן ויע"ש:

סימן יח פלפול גדול בדין אי מטבע במלה או לא, ופליאה על מל"מ:

שם ע"ב בגמ' לא נצרכה אלא לבן בוכרי. דתנן אמר ר' יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא א"ל ר' יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן וכו' הואיל ועומר ושתי הלחם ולה"פ משלנו הם האיך נאכלין וכו'. ראיתי במשנה למלך בפ"ז מהלכות מעילה שהביא שם משם גדול א' שרוצה להוכיח מכאן סברת התוס' שכתבו בסוף מעילה דמטבע חשיב ולא בטיל מן התורה. מדאמרינן כאן האיך נאכלין והלא רוב השקלים היו משל ישראלים ולוים. אלא ודאי דאין מטבע בטל ברוב. והוא ז"ל דחה ראיה זו וכתב שאין מכאן ראיה דהוי מן התורה דילמא מדרבנן הוא דבטל. ולא ידענא היאך אפשר לומר מדרבנן הא אינהו סברי למיפטר עצמם מהבאת שקלים מטעם זה והביאו ראיה מכאן דלא חייבינהו רחמנא בשקלים אלמא דמדאוריי' הוי דאי מדרבנן הוי אבל מדאורייתא בטל א"כ מחייבי מדאורייתא בהבאת שקלים היאך באו ליפטר עצמן מטעם זה ואי משום דכיון דתיקנו רבנן דלא ליבטל אי אפשר להם להביא שקלים אע"ג דמחייבי מדאורייתא ונימא דבזה יש יכולת ביד חכמים לעקור דבר מן התורה דהוי בשב ואל תעשה זה אינו דבשביל זה אין צריכין לעקור מצוה זו לגמרי ושלא יהא לכהנים חלק בכל קרבנות הצבור הא אפשר שיתקנו לשכה בפ"ע לשקלי כהנים שלא יערבו עם כל השקלים ואח"כ ליטול משקלי ישראלים בלבד לצורך עומר ושתי הלחם ולה"פ של כל השנה ואח"כ לערבם כולם וליטול מהם לצורך כל הקרבנות צבור ולא יתבטל מצוה זו לגמרי מכהנים אלא ודאי דמדאורייתא לא בטיל והוכיחו מכאן דלא חייבינהו רחמנא בהבאת שקלים כלל מדלא פי' קרא דלה"פ ועומר ושה"ל יביאו משל ישראל דוקא ושלא יערבו השקלים מעיקרא וקרא סתמא כתיב למדו מכאן שלא יתחייבו מן התורה בהבאת שקלים:

אמנם עוד דחה ראיה זו דלפי האמת הא אנן לא ס"ל כן אלא אדרבא ס"ל דמחויבים להביא ואי משום עומר ושה"ל ולה"פ סבירא לן דהאי וכל מנחת כהן איירי במנחת כהן גרידא אבל בהנך אמרינן זיל בתר רובא וכן פירש"י בהדיא בערכין [דף ד'] יע"ש וזה הדיחוי הוא נכון ואדרבא דברי הגדול שהביא הם תמוהים האיך הביא ראיה מסברא דחויה דהוי דלא כהלכתא:

אמנם לפי דברי המשנה למלך נראה דאדרבא יש מכאן קושיא לסברת התוס' דס"ל דמטבע אינו בטל מן התורה דא"כ תיקשי באמת האיך נאכלים הא מנחת כהן כליל היא וזיל בתר רובא ליכא למימר כיון דאינו בטל מן התורה אבל אני לענ"ד שותא דהנך אשלי רברבי לא ידענא בעיקר מילתא דבעו למימר דטעמייהו דכהנים משום דמטבע שלהם לא בטיל וקרינן בהנך מנחת כהן והאיך נאכלים ואני תמי' בזה וכי מטבעות קרבין והלא סלת קרבה ובשקלים לקחו סלת ונמצא שיש לכהנים חלק בסלת וחלקם בסלת מיבטל בטיל ומה לי אי בטלו מטבע שלהם או לא בטלו כיון דהשתא לקחו סלת הרי חלקם בסלת הוי ואין לומר דאי מטבע לא בטיל א"כ הו"ל כמחצה על מחצה במטבעות ויש לחוש שמא כל הסלת הזה ממעות של כהנים לקחו והו"ל כולו דכהנים א"כ תיקשי על כל קרבנות הציבור האיך הם קרבין כיון דמטבע לא בטיל וכשלוקחי' קרבנות הציבור מן המעות איכא למימר דילמא הנך מעות דעשרה או עשרים יחידים הוי ואין קרבנות הללו באים משל ציבור אלא משל הנך יחידים ואנן משל כל הציבור בעינן ומ"ש כהנים משאר יחידים וכמו דאיכא למיחש דילמא כל המעות הללו של כהנים הוו ה"נ איכא למיחש על כל יחידים מישראל דילמא של הנך הם ואדרבא בזה אין ספק דודאי של יחידים איזו שיהיה הם וכיון דמטבע לא בטיל ובכל מקום שהם מעות פלוני הם האיך קרבנות הציבור קרבין כלל הא בכל קרבן איכא לספוקי דילמא לקחו אותו ממעות פלוני ואינו של צבור אלא של יחיד אלא ודאי צריך לומר כיון דאמר רחמנא דליתו שקלים כל ישראל ולערבינהו ויקחו מהם קרבנות הצבור ע"כ בעינן שימסרנו לצבור יפה שיהא לכל א' וא' מישראל חלק במטבע שלו או דרחמנא זכי ממילא לכל א' וא' מישראל שיהא לו חלק בכל מטבע של כל א' וא' מישראל ובלאו הכי נמי דרך שותפות הוא כן שמזכה לכל א' וא' במטבע שלו שיהא חלק לשותפו במטבע שלו והוא יהיה לו חלק במטבע של שותפו וכן הוא בכל שקלי ישראל ובדרך הזה כשקונין קרבן מאיזה מטבע שיהיה יש לכל א' וא' מישראל חלק באותו קרבן כיון שהיה לו חלק במטבע זו וא"כ לפ"ז אין ענין כאן כלל לביטול המטבעות דאי כהנים חייבים בשקלים יש להם להביא כדרך כל ישראל ויהיה לכל ישראל חלק בכל מטבע ומטבע שלהם וכן להם יש חלק בכל מטבע ומטבע של כולם וכל ישראל כדרך כל המביאין ונמצא דלפ"ז כשקונין הסולת לצורך עומר ושתי הלחם ולחם הפנים ודאי ליכא כאן לכהנים טפי מחלקם המגיע להם לפי ערך שהם במספר נגד כל ישראל ובסלת הוא דשייך הביטול ולא במטבעות דע"כ הוי ס"ל לכהנים דחלקם לא בטל ומש"ה הוי קשיא להו האיך נאכלין וטפי היה ניחא לומר דטעמייהו דכהנים דס"ל כר' יהודה דמין במינו לא בטיל מן התורה ומה"ט הוי קשיא להו אי יש להם חלק בהנך מנחות חלקם לא יבטל משום דה"ל מין במינו והאיך נאכלין: