קדושת יום טוב (ליפמן) פח

מתורת דם כיון דלא נפיק מתורת מודו דלא מחשב רותח דם אלא לאחר ששהה שיעור מליחה אלא בששהה דוקא שיעור א"כ בפשיטות צריך קרא דדם לא בעי מליחה וכמ"ש האחרונים מלח דס"ד דצריך למלחו קודם זריקה ביו"ד סי' צ"א וכן מבואר ולזרוק מיד וכמו בהקטרה דהמליחה בהגהת שו"ע שם יע"ש הוי בשעת הקטרה ומקטירו מיד ה"נ קשיא נמי סוגיא דנאן ה"א בדם שימלחנו ויזרוק מיד דאז ואי נימא דדם שנמלח לא נפיק מתורת דם כל שלא שהה דינו כציר שמן הבשר א"כ עדיין שיעור מליחה למחשב כרותח אודא לה ראיית ר"ת דהא ואה"נ אם ישהנו במליחתו כשיעור ציר חשיב רותת אפילו יפסל אבל קרא לא קאמר שישהנו כשנאכל מחמת מלחו וכמ"ש להדיא שם בהגהת שו"ע יע"ש וצ"ע:

במלחו אלא שימלחנו בשעת זריקה ויזרקנו תיכף. ואכתי איצטריך קרא למעוטי. ואין לומר דהר"ן מפרש דדם שמלחו אינו עובר עליו לא משום מליח כרותח וכפי' רש"י ותוס' אלא משום דהמלח פוסק כח הדם ועושהו כמים וכמו שכתב רש"י בחולין דף קי"ב ע"ב בשם בה"ג יע"ש ולזה הדבר אין שיעור אבל למחשב כרותח בעינן שיעור שהייה, דזה אינו דהר"ן גופיה הביא שם דברי הר"ת דכאן וראייתו מהך דהכא ופסק כוותיה יע"ש אלמא דמפרש דמטעם מליח כרותח הוי והוי כדם שבישלו וכמ"ש להדיא שם וא"כ קשה מאי פריך ואלא טעמא וכו' הא איצטריך שפיר למעוטי דלא בעי מליחה בלא שהייה ואין לחלק דדוקא בבשר לא חשיב כרותח אלא לאחר שהייה אבל בדם חשיב כרותח בלא שהייה וכמו שכתב הר"ן שם לחלק גבי דגים משום דרפי קרמייהו יע"ש דא"כ אזדא לה ראיית ר"ת דה"נ איכא לחלק דגבי בשר לא מחשב כרותח אלא במליחה כעין צורך עיבוד או להצניע אבל גבי דם חשיב כרותח אפילו בבציר מהכי דהא אפילו למ"ד מליח אינו כרותח מודה בדגים דרפי קרמייהו דהוי כרותח וכמ"ש התוס' שם (דף קי"א ע"ב) ד"ה מליח וכו' ואי אמרת דדם נמי כה"ג הוי א"כ ליכא למידק מהכא מידי לענין מליח כרותח. (ועוד דמוכח מדברי הר"ן דאפילו בדם ס"ל דלא חשיב כרותח קודם שהייה וכמ"ש האחרונים דזהו עיקר פלוגתייהו דהר"ן ושאר פוסקים יע"ש) ומדדייק ר"ת מכאן לענין מליח כרותח דהתם ש"מ דאין לחלק בין דם לבשר וא"כ קשה טובא דנידק מהכא דלא בעינן שיעור שהייה כלל לענין מליח כרותח וצ"ע ואין להאריך כאן ודוק היטב והנה לשיטה זו דטעם דדם שמלחו אינו עובר עליו הוי מטעם דמליח ה"ה כרותח אין השיטה מתיישבת יפה בין לפירש"י בהך דכאן בחטאת החיצונה כאן בחטאה"פ בין לפי' התוס' וכמש"ל בס"ד לכל א' מן הפירושים. ועוד לא מתיישב הך דרב יהודה משמיה דזעירא מאי אתי לאשמעינן אי הך דמליח כרותח אתי לאשמעינן הא כבר אמרה רב יהודה משמיה דשמואל בחולין (דף קי"א ע"ב) ואי בעי לאשמעינן דזעירא נמי כוותיה דשמואל ס"ל הו"ל למימר התם וזעירא גופיה נמי הו"ל לאשמעינן בעלמא דמליח ה"ה כרותח ומאי איריא דאשמעינן כן בדם. ולענין לעבור עליו. ומילתא דדם כבר אמרה זעירא משמיה דר"ח בדם שבשלו וממילא דה"ה למלחו כיון דמליח הוי כרותח ומיהו לפי מ"ש לעיל ליישב שיטת רש"י דרב יהודה משמיה דזעירא פליג אהך דזעירא משמיה דר"ח א"ש. אמנם לשיטת התוס' לא מתיישב כלל ותו דמשני מהו דתימא מישדא ביה משהו למצוה בעלמא למה ליה למימר משהו למצוה בעלמא הו"ל למימר מ"ד נמלחיה ולא כל כך טובא דתיהוי כרותח דהא רותח לא הוי אלא באין נאכל מחמת מלחו וכשימלחנו בציר מזה שיהא נאכל מ"מ לא יהא כרותח וסד"א שפיר דדם בעי מליחה ממש. ואמנם לפי סברת הלכות גדולות שהביא רש"י בחולין כמש"ל דהמלח פוסק כח הדם ועושהו כמים הוי מתיישב כל הסוגיא היטב והך דרב יהודה משמיה דזעירא מילתא אחריתא הוי ולאו מטעם דדם שבישלו הוי ומשום דמליח כרותח אלא משום דהמלח פוסק כח הדם ועושהו כמים ולאו דם הוי לא לכפרה ולא לענין לעבור עליו ואפילו מליח אינו כרותח או שלא מלחו כל כך שיהא כרותח נמי פוסק כח הדם וכמ"ש רש"י שם דדווקא נקט תרי כללי דמילתא יע"ש דלדבר זה אין שיעור דטפי ממשהו יש לומר שפוסק כח הדם ומה"ט הוצרך לומר מ"ד מישדא בה משהו דוקא למצוה אבל לא שימלחנו ממש דאפילו בנאכל מחמת מלחו יש לומר שפוסק כח המלח כל שהוא טפי ממשהו ומתיישב השתא הסוגיא בפשיטות דהאי כאן בחטאה"ח וכאן בפנימית מתפרש שפיר כפי' רש"י דאדזעירא משמיה דר"ח קאי ומ"מ א"ש הא דקאמרינן כיון דמלחי' נפק מתורת דם דאין זה ענין לדם שבשלו כלל. דדם שבשלו מטעם קרוש הוי ובחטאה"פ דוקא וכדמסיק אבל דם שמלחו דמטעם שהמלח פוסק כח הדם הוי זה שייך בכל הזבחים דאינו ראוי לכפרה כלל בין קרוש בין צלול ובחולין נמי אין עובר עליו וכל הך שקלא וטריא דאביי ורבא מהך דהקפה את הדם אין לו שייכות כלל להך דרב יהודא אלא להך דזעירא משמיה דר"ח בלבד ובזה אתי הכל שפיר ולא תיקשי השתא מכאן לשיטת היש מפרשים שהביאו התוס' ודוק ואין להאריך:

סימן יז פלפול עצום בדברי גדולי הראשונים בדין מליחה בשבת:

שם בגמרא תקריב ואפילו בשבת וכו' עיין פירש"י דאשמעינן דמליחתן עבודה היא ודחי' שבת ויש לעיין הגהה *)מאי דיחוי שבת איכא במליחה אי *) אחר כמה ימים מצאתי משום המליחה עצמה דהוי משום קושיא זו במשנה למלך מעבד הא אמרינן בשבת (דף ע"ה בפי"א מהל' שבת וכ' שם ע"ב) אמר רבה בר רב הונא האי מאן לתרץ בשם הר"י אלפאנדרי דמלח בשרא חייב משום מעבד רבא בג' דרכים וכולם דחוקים אמר אין עבוד באוכלין אמר רב אשי וכ"ש לפי מש"כ דאפילו ואפילו רבה בר רב הונא לא קאמר למ"ד יש עיבוד באוכלים אלא דבעי לאורחי' אבל לביתי' לא נמי קשה דמליחה דהכא דלא משוי אינש מיכליה עץ ע"כ והשתא לא הוי כמליחה לצורך לרבא וודאי ליכא לפרושי דהדיחוי שבת עיבוד ואפי' בעור בכה"ג הוי במליחה עצמה דהא ס"ל אין נראה דאינו חייב משום עבוד באוכלין אלא אפילו לרבה בר מעבד וכדמוכח סוגיא רב הונא דס"ל יש עבוד באוכלין מיהו דביצה (דף י"א) דאמרינן ה"מ במליח' דבעי לאורחי' דהוי כמליח' ושוין שמולחין עליו בשר לצורך עיבוד אבל מליחת קדשים הא לצלי יע"ש ועכ"פ קשה לא הוי בכה"ג וכדמסיק כיצד הוא להנך דגרסי כאן וכן לצלי ודוק היטב:

עושה וכו' וכן לקדירה ומליחה לקדירה לא הוי כל כך כדבעי לאורחא וכמ"ש התוס' כאן להוכיח מסוגיין דחשיב כרותח אפילו בפחות ממליחה לצורך עבוד דמליחת קדשים לא הוי כל כך וחשיב כרותח וכן הסכימו הרא"ש והר"ן בחולין והבאתיו בס"ד בסמוך ובמליחה כזו אפילו לרבה בר רב הונא אינו חייב משום מעבד וכיון שכן דליכא דיחוי שבת במליחה עצמה למה לי תקריב אפילו בשבת מהי"ת שלא ימלחנו בשבת ואפילו אי לאו עבודה הויא הא ליכא כאן דחיית שבת כלל והיה נראה לומר דאיכא דחיית שבת בהקטרה אע"ג דמקטיר את האבר והמלח שעליו בהקטרה א' מ"מ הרי מרבה הוא בהקטרה