קדושת יום טוב (ליפמן) פו

וברור וכיון שכן ראיית הרשב"א כן הוא מדאמר הב לי אגר ביתי ולא קאמר נכה לי משמע דהשכירות של דירת הבית הי' עולה יותר מן החוב שהיה חייב לו וזהו לשון הב לי שמבקש ממנו שיתן לו ממון מכיסו וכי אתא עובדא לקמיה דר' אבא ומריקו לו מה דהוי חמי למישרי' משמע להדיא שפסק שישלם לו כל מה ששוה דירת ביתו דזהו הלשון מה דהוי חמי למישרי' היינו מה ששוה שכר הדירה וכיון ששכר הדירה היה עולה יותר מכדי החוב ע"כ הוצרך המלוה להשלים לו מכיסו נוסף על החוב לפי מה שפסק ר' אבא שישלם לו כל השכירות וע"כ ליכא למימר דהמשרה בתוך ביתו סתם לשם מתנה קאמר והכא משום ריבית הוא דקאמר ר' אבא דאמאי צריך לשלם לו עוד מה שהוא יותר על החוב כיון דבכה"ג אבק ריבית הוא דהויא היכא דאמר ליה אחר הלואה דור בחצרי חנם ולא פי' לו מחמת הלואה והרחבת זמן והכא ודאי לא פי' לו כלום דהלוה טוען שע"ד שישלם לו שכירות הוא דאשרי' אלא ודאי דמדינא קאמר שישלם לו כל השכירו' משום דמסתמ' לא למתנה קאמר אלא ע"ד שישלם לו שכירות קאמר ומשו"ה צריך שישלם לו כל השכירות אפילו מה שהוא יותר על החוב דלא גרע מלא הלוהו כלל והוי אמר ליה דור בביתי סתם דהיה צריך לשלם לו כל השכירות זהו תוכן כוונת הרשב"א בראיה זו וראויין הדברים למי שאמרן וכדברים האלה ממש מבואר בדברי תלמידי הרשב"א שהביא ב"י בי"ד שם יע"ש. ותו אמינא דלא הוצרך הרשב"א לדקדוק זה אלא לומר דאפילו לשיטת הרמב"ם דס"ל דהיכא דהוי אבק ריבי' מנכין לו מן החוב מקצת אבל לשיט' הרשב"א גופיה דס"ל דאין מנכין לו כלל וכמ"ש בתשובה והביאו ב"י שם וזהו שיטת הרי"ף דס"ל להדיא דהיכא דלא הוי אלא אבק ריבית אפילו לא פרעו עדיין אין מנכין לו כלום והביאו הטור שם יע"ש היטב לא הוצרך לשום דקדוק דבפשיטות ליכא לפרש דמשום ריבית קאמר דאי בלאו איסור ריבית מן הדין לא היה צריך לשלם לו כלום לא היה צריך לנכות לו כלום גם משום ריבית דאינו אלא אבק ריבית ואין מנכין לו כלום ודקדוק זה לא' הוצרך אלא לשיטת הרמב"ם ורבינו אפרים וזה פשוט וברור:

עוד כתב מכ"ת על ראיה זו וז"ל ועוד דאפילו לשיטת הרשב"א בפי' הירושלמי דלאו משום ריבית מריקו לי' אלא משום דאשריי' סתמא אכתי ליכא למידק מינה בעלמא דדילמא שאני הכא דמשום דאשאיל ליה דינרין משו"ה אמדינן דעתי' דלא אשריי' בחנם משום דלא ניחא ליה לאינש למיעבד איסורא וסברא זו הוזכרה בב"י י"ד סי' קס"ו עכ"ד מכ"ת. אהובי חביבי נשתקע הדבר ולא נאמרה דלא הוזכרה סברא זו בב"י כלל לחלק בין היכא דלא הלוהו ואמר ליה דור סתם להיכא דהלוהו וא"ל דור סתם ואין בה טעם לחלק כלל דאי בשלא הלוהו וא"ל דור סתם אמרינן דלשם מתנה קמכוין ורוצה לההנותו על חנם בדרך מתנה בעלמא ה"ה בהלוהו נמי אי אמר ליה דור סתם לשם מתנת חנם בעלמא קמכוין ולא משום ריבית בשכר הלואתו ואין בדעתו לשום איסור כלל ולא קמכוין לאיסורא כלל ובכה"ג לא אמרינן כלל אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן דאיהו לאו משום ריבי' הוא דקמכוין אלא לשם מתנה בעלמא וכמו בלא הלוהו כשאמר ליה דור סתם אמדינן דעתי' דמתנה קאמר מתנת חנם ה"נ אית לן למימר בהלוהו ולא עלתה על דעתו מענין ההלואה שיהא זה תחת ההלואה ולא לשום איסור קמכוין אלא מתנת חנם כמו בעלמא והב"י שכתב סברא זו היינו משום דבעלמא היכא דאמר ליה דור סתם ס"ל להב"י בפשיטות דודאי לאו לשם מתנה קמכוין אלא לשכירות וכדעת הרשב"א והר"ן וכל הפוסקים אלא דהיכא דהלוהו ואח"כ אמר לי' דור בביתי סתם דבהא איכא למימר דודאי כוונתו בחנם משום שעשה לו טובה שהלוהו מעות משום זה נמי משלם לו טובה זו בשכר הלואתו ואע"ג דבאד' דעלמא לא אמרינן דלשם מתנה קאמר דלמה יתן לו מתנה בחנם אבל הכא שעשה לו טובה שהלוהו שפיר איכא למימר דהיכא דא"ל דור סתם בחנם קאמר ובשכר הלואתו מפני שעשה לו טובה וע"ז כתב הב"י דלא אמרינן כן דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן היינו שיתכוין להדיא ליתן לו משום ריבית דודאי איסור הוא לא חשדינן ליה בהכי ולית לן למימר דמשום ריבית קאמ' בחנם ולמתנה בעלמא ודאי דלא קמכוין כמו בעלמא דלא אמרינן למתנה קמכוין ומן הצורך להעתיק קצת מלשון הב"י שממנו יתבאר דכוונתו כמ"ש וז"ל הב"י שם. [אנ"ה סיום התשובה לא נמצאה וחבל על דאבדין. ואף כי היה ביכלתי להעתיק לשון הב"י ולסיים את דברי מר קדשו של אא"ז הגאון זצוק"ל. אך יראתי לערב דברי בדברי קדושת מר אא"ז זצוק"ל. ואתו הסליחה: