קדושת יום טוב (ליפמן) עח

ובזבזו ישראל נכסיו דהבע"ח היה גובה מהם וכ' שם דאפי' הן מטלטלין ונסתפק מעכ"ת אי ס"ל להרשב"א כן בקדושת דמי' דאינו מפקיע מידי שיעבו' אפי' במטלטלין וה"ה לכל הפקר דדמי לקדוש' דמים וכדמדמי להו הרשב"א שם א"ד דוקא בנכסי הגר שמת ס"ל דאף במטלטלין הדין כן. ומטעם שכתב בחידושיו בפ' הפרה משום דלא קנה אלא לאחר מיתת הגר ותיכף במותו כבר נשתעבדו הנכסים לבע"ח וכמ"ש מעכ"ת דבריו באריכות. ומסקנת מעכ"ת דמודה הרשב"א לענין קדושה דמטלטלין דמפקיע מידי שיעבוד דומיא דמוכר או נותן דהדיוט וה"ה לשאר הפקר דדמי. להקדש דמיא. הדין עם מעכ"ת בזה. וראיה ברורה לזה מדברי הרשב"א גופי' בתשובה שהביא הב"י בח"מ סי' ק"ד. והבאתי דבריו לעיל בס"ד דלא זכה הישראל בנכסי העובד כוכבים אלא מטעם הפקר דנכסי העובד כוכבים דהרי אין שם לא מכירה ולא מתנה כיון דשלא כדין גבה דהעובד כוכבי' אומר שכבר פרע ליה אלא שגבה ממנו בחזקה ע"פ השופט. ובחלוקה ראשונה מיירי אפילו אם העובד כוכבים נאמן לטעון פרעתי וכמש"ל בס"ד ואין לו שום זכיה בנכסים אלו אלא מדין הפקר. וכ' שם דאם גבה מטלטלין אין מוציאין ממנו משום דלא נשתעבדו אלמא דס"ל דמטלטלין דהפקר דמי למטלטלין דמכר או מתנה דאין בע"ח גובה מהם ומשם נלמוד בפשיטות בנ"ד דדמי ממש להך דהתם דאין בע"ח היה יכול להוציא מזה שרוצה לזכות בממון העובד כוכבים מדין הפקר ואין צריך להאריך בזה כי הדין פשוט דהפקר לא גרע ממכירה ומתנה:

כתבי כל זה בא לידי ס' תשובת מהר"ם ב"ר ברוך ותשובה זה שהביא מעכ"ת לא מצאתי שם כלל ואמנם מצאתי שם בסי' ש"ג מענין הך דר"נ לגבי עובד כוכבים וכ' שם וז"ל. ומה שתובעין ממנו שלקח העובד כוכבים בשביל שמעון שאמר ששמעון הי' חייב לו וכו' ואם יודה שמעון שהעובד כוכבי' העביטו כדין. ישלם לחבירו מה שחייב לעובד כוכבים מדר"נ מק"ו השתא ומה ממון ישראל אנו מפקיעין מזה ונותנים לזה מדר"נ ממונו של זה לא כ"ש עכ"ל. מתשובה זו נראה להדיא דאפי' החוב שהלוה ישראל מעובד כוכבי' נמי שייך בו דינא דר"נ דמוציאין מישראל שחייב לעובד כוכבים ונותנין לישראל אחר שהעובד כוכבי' חייב לו אמנם שותא דמר מהר"ם לא ידענא מ"ש דק"ו הוא ומה ממון ישראל וכו' אפילו אי נימא דהפקעת חוב דעובד כוכבים אסור מדאוריי' נמי ליכא למילף האי דינא מק"ו דהא לענין משכון קיי"ל דישראל מעובד כוכבים לא קנה משכון ואע"ג דאיכא ק"ו וכדאמרינן בפסחים דף ל"א ע"ב השתא ישראל מישראל קנה. ישראל מעובד כוכבים לא כ"ש אלמא אע"ג דאיכא למילף בק"ו לא ילפינן וה"ט משום דהך דבע"ח קונה משכון חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו ובישראל כתיב אמרינן דווקא ישראל מישראל אבל לא ישראל מעובד כוכבים וה"נ בהך דינא דר"נ נמי חידוש הוא דבלא קרא וודאי לא מסתבר שיהא יכול לתובעו כלל. דמצי למימר לאו בע"ד דידי את ומה"ט איכא תנא דפליג אדר"נ וס"ל דאין מוציאין. וכדאיתא בקדושין דף ט"ו ור"נ מקרא הוא דקדריש לה ולא מסברא וכיון דקרא בישראל נאמר אית לן למימר בישראל דווקא ולא בעובד כוכבים ואע"ג דאיכא ק"ו ועוד עיקר ק"ו פריכא הוא דאי הוי הך מילתא לענין העובד כוכבים גופיה להוציא ממנו הוי א"ש דהשתא מישראל היו מוציאין מעובד כוכבים לא כ"ש אבל השתא דלגבי ישראל מיירי שמוציאין מישראל מאי ק"ו איכא ואי משום דממון העובד כוכבים הוי אי ממון העובד כוכבים היה קיל להפקיע מממון ישראל א"כ אדרבא יש לומר דדווקא מישראל החייב לישראל הוא שמפקיעין משום דממון ישראל הוי ואין ללוה כל כך זכות בממון זה ומשתעבד למלוה ולבע"ח דמלוה אבל ממון העובד כוכבים יש ללוה בו זכות טפי ונהי דלעובד כוכבים משתעבד לבע"ח דעובד כוכבים לא משתעבד וכ"ש אי הפקעת הלואה דעובד כוכבים היה אסור מדרבנן לבד דליכא ק"ו כלל דמה לישראל החייב לישראל שכן משתעבד למלוה גופיה מדאורייתא וחייב לשלם לו. תאמר בישראל החייב לעובד כוכבים דלעובד כוכבים גופיה לא משתעבד כלל מדאורייתא והעובד כוכבים לא זכה בממון זה לעצמו ונהי דלעובד כוכבים גופיה תיקנו מדרבנן שישלם לו משום קידוש השם. לבע"ח דעובד כוכבים שהוא ישראל לא משתעבד כלל דבזה ליכא ח"ה. ותו יש לי לתמוה על תשובה זו דנראה דמיירי שהעובד כוכבים לקח מראובן בשביל שמעון שהיה חייב לו ובכה"ג הא קיי"ל אין לך נתפס בשביל חבירו והוא חייב לשלם לו אלא בארנון או בגולגולת והוא מדברי הירושלמי דפ' הגוזל וכתבוה הרי"ף והרא"ש בסוף כתובות בסוגיא דחנן ובנו כה"ג וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מה' חובל ומזיק. וכן פסק הטור סי' קכ"ח וז"ל מי שמשכנו אותו לפרוע בשביל חבירו פטור מלשלם לו וכו' יע"ש וגם מכאן יש ללמוד דלא שייך דינא דר"נ בישראל החייב לעובד כוכבים והעובד כוכבים לישראל אחר מדאין מוציאין מזה מדר"נ דהתם מיירי שהישראל חייב לעובד כוכבים באמת וכמ"ש הש"ך שם יע"ש. ותמה אני אי פליג מהר"ם על זה הדין המבואר בירושלמי וכל גדולי הראשונים הסכימו עליו והיה נראה לפרש דבהך דמהר"ם מיירי שהיה ראובן שותף עם שמעון וכדמשמע שם מתשובה שלפני זו ובהך הלוואה נמי נתחייבו שניהם מחמת השותפות והוצרך ראובן לשלם גם חלק שמעון ובכה"ג חייב שמעון לשלם לראובן וכמ"ש הרשב"א בתשובה והביאו ב"י סי' קכ"ח מדין נאמני הקהל שלוו מעובד כוכבים אלף זהובים יע"ש אבל אין נראה לפרש כן דא"כ אין כאן ענין להך דר"נ כלל דאין העובד כוכבים חייב לישראל מידי כיון דבדין קעביד מה שגבה ממנו כל החוב וגם אין הישראל חייב לעובד כוכבים שכבר נפרע מישראל שותפו כדין ובלאו הך דר"נ היה חייב לשלם לשותפו וכמ"ש הרשב"א שם. סוף דבר דברי תשובה זו תמוה בעיני ואם נאמר דמהר"ם פליג על הירושלמי ועל כל גדולי הראשונים וודאי דלא קיי"ל כוותיה ויחיד הוא בדבר זה ולפי דבריו שכ' בדין זה משום דר"נ יש ללמוד בפשיטות מדברי הירושלמי וכל גדולי הראשונים דליתא לדינא דר"נ בכה"ג היכא דהישראל חייב לכותי והכותי לישראל אחר וכמש"ל בס"ד דהא בהך דמשכן אותו כותי לפרוע בשביל חבירו שלא כדין לקח הכותי ממנו ובדין ישראל חייב הכותי להחזיר לישראל מה שלקח ממנו ואפי' בדיניהם נראה דכן הוא ואפ"ה פטור זה הישראל החייב לעובד כוכבים מלשלם לישראל זה ולא אמרינן דנוציא ממנו מדר"נ ואין לדחות דדינא דר"נ ליתא אלא בשאין לו במה לפרוע אבל הכא אפשר דיש לו לעובד כוכבים במה לפרוע הא כבר כתבתי דאם הוא אלם הו"ל כאין לו במה לפרוע והכא וודאי דהעובד כוכבים אלם הוא שלקח ממנו בעד חבירו שלא כדין וע"כ צ"ל האי סברא בדברי מהר"ם דמחייב ליה להאי מדר"נ ואין להאריך. ואמנם לפ"ז יש לעיין בדברי הרמב"ם כיון דס"ל הפקעת חוב כותי אסור מדאורייתא ואמאי כ' הכא שאין חייב לשלם לו ומ"ט אין מוציאין ממנו מדר"נ כיון דמשתעבד מדאורייתא וע"כ צ"ל דס"ל דאפ"ה ליתא לדינא דר"נ בכותי משום דבישראל הוא דכתיב וכמש"ל דמה"ט מספקא ליה להרשב"א יע"ש מ"ש בס"ד: