קדושת יום טוב (ליפמן) עז

מתחיל מזמן השטר ומה שרוצה לטעון משום דבשעת כתיבת השטר אין חיוב הריבית ברור משום דשמא יפרע לו קודם ומחמת זה היה נראה לו דאי אפשר שיהא חל השעבוד מזמן השטר. דחה ג"כ מהך דבת אשתו. דהוי נמי בכה"ג ואפ"ה חל השעבוד מזמן השטר. ולא מיירי הרשב"א כלל מריבית שיעלה אחר הזמן שבאו לגבות מנכסי העובד כוכבים ואינו ענין כלל להך דתשובת מהרי"ל דמיירי שרוצה לעכב המשכון על הריבית שיעלה עוד על להבא ובזה הדין עם הישראל בע"ח של עובד כוכבי' דכיון שיש לו כל כח וזכות של עובד כוכבי' והעובד כוכבי' עצמו כאלו נסתלק לגמרי מזכות שבמשכון זה יכול הוא לפרוע לו מה שמגי' לו קרן וריביע עד זמן זה ולוקח לו המשכון לעצמו כמו שהיה העובד כוכבים יכול לעשות ואין חילוק בין אם הוא משכון לזמן או משכון סתם כיון שהיה העובד כוכבים יכול לפרוע לו בתוך זמן. ולא היה צריך לפרוע לו אלא הריבית שעלה עד זמן הפרעון כמו כן השתא יכול הישראל לעשות וכמו בהך עובדא דרב מרי וזה נלע"ד ברור ודלא כמ"ש הש"ך בסי' ע"ב סעיף מ' יע"ש ואין להאריך כאן שאינו לעניננו. ונחזור לעניננו דהך דמהרי"ל שכ' בד"מ דיש בו משום דינא דר"נ היינו משו' דהישראל חייב להחזיר המשכון לעובד כוכבים מן התורה כשבא לפדותו ואם אינו מחזירו הו"ל גזל העובד כוכבי' ממש וכדכתיבנא באריכות אבל בחוב הלוואה שאין בו אלא משום ח"ה לבד לא שייך בו דינא דר"נ כלל וכמ"ש בס"ד:

ואמנם השואל הביא בדבריו דברי תשובת מהר"ם ב"ר ברוך בסי' רי"ג וז"ל א' שהלך בשם ראובן לתבוע חוב מעובד כוכבים באמרו שהוא בן ראובן והעובד כוכבים האמינו ופרעו ועכשיו בא ראובן לתבוע מהעובד כוכבים ואין לו במה לשלם ופסק הואיל וגזל כזה שהוא ח"ה לכו"ע אסור א"כ חייב המקבל להעובד כוכבים והעובד כוכבים לראובן וכר' נתן קיי"ל עכ"ל והנה הלשון הזה הוא סתום. דקרי ליה גזל. ואח"כ כ' מפני שהוא ח"ה ואי גזילו ממש הוי מה לי יש בו ח"ה או אין בו דהא מסקינן בפ' הגוזל דבגזל ממש לעולם אסור ובהפקעת הלוואה הוא דהיה חילוק בין יש בו ח"ה לאין בו. ולכאורה היה נראה מדבריו דלא בא להכריע כאן להלכה כמ"ד גזל העובד כוכבים אסור מדאורייתא וכ' דין זה אליבא דכו"ע וס"ל דאפי' למ"ד דמדאורייתא היה שרי מודה דמדרבנן אסור היכא דאיכא ח"ה ומשו"ה כתב הואיל וגזל כזה שיש בו ח"ה לכו"ע אסור וכו' ולפ"ז יש ללמוד מדברי מהר"ם אלו היפך ממ"ש דאע"ג דחייב מדרבנן לבד משום ח"ה אפ"ה שייך בו דינא דר"נ:

אמנם באמת לא נראה בעיני לפרש כן דברי מהר"ם. חדא דלא מסתבר כלל האי דינא וכמש"ל באריכות הטעם וראיות. ועוד דא"כ נא הו"ל לסתום אלא לפרש דמפני שיש בו ח"ה לכו"ע אסור מיהת מדרבנן וע"כ נראה לי יותר דמהר"ם ס"ל כדעת התוס' דבכורות דף י"ג ודקדושין דף י"ו דהא מודו כו"ע היכא דיש בו ח"ה דאסור מדאורייתא כמו בעבד עברי דאסר רחמנא שיפקיע א"ע ממנו בע"כ וכן שלא יגלום עליו להטעותו משום דאיכא ח"ה בזה אסריה רחמנא ומה"ט כ' כאן דהיכא דיש ח"ה בגזל זה אסור הוא מדאורייתא לכו"ע וחייב להחזיר לכותי מדינא דאורייתא ולהכי יש כאן משום דינא דר"נ אבל בהפקעת הלוואה דמדרבנן בלבד הוא שאסור משום ח"ה מודה בהכי דלא שייך ביה דינא דר"נ כלל דאין כאן שיעבוד מעיקרא מכל הנך טעמי דכתיבנא לעיל כן נראה לי בדברי מהר"ם שהביא השואל בלשונו והספר בעצמו ים ש אינו לפני כעת וע"כ אין בידי להחליט הפי' הזה בדבריו כי אולי מיתר דבריו יש ללמוד איזו פי' אחר ואמנם אפי' לפי' הראשון אין ללמוד מדבריו לענין הפקעת הלוואה דיש לחלק דבגזל ממש כיון דאסרו חכמים משום ח"ה מעיקרא לא זכה בממון וממון העובד כוכבים ת"י ויש בו חיוב חזרה לעובד כוכבים. משא"כ בהלוואה מיהו לפ"ז ע"כ פליג נמי אדינא דכ' רמ"א באה"ע דאי גזל עובד כוכבים לא היה אסור אלא משום ח"ה אם קדשה בגזל עובד כוכבים מקודשת יע"ש וע"כ נראה לי יותר כפי' השני והוא נכון עפ"י לשונו כמבואר:

מיהו כל זה הוא לשיטת הסוברים דהפקעת הלוואה דעובד כוכבים היה אסור מדרבנן לבד משום ח"ה אבל לדעת הרמב"ם דס"ל דהפקעת חוב דעובד כוכבים אסור מדאורייתא כמו גזילו וחייב הוא לשלם לכותי מדאורייתא א"כ לדעת הרא"ש ומהר"ם דמיפשט פשיטא להו דשייך דינא דר"נ גם בעובד כוכבים ה"נ בכה"ג נמי איכא משום דינא דר"נ כיון ליה לעובד כוכבים מדאורייתא משתעבד נמי בע"ח וא"כ בנ"ד אפי' אי נימא דהשתא דמת העובד כוכבים אינו חייב לשלם מ"מ כיון דכבר היה משועבד לישראל מדר"נ תו לא פקע במיתת העובד כוכבים לשיטת הסוברים דבדר"נ אינו יכול למחול וכדאיפסק הלכתא בשו"ע כמש"ל בס"ד וכ"ש לפי מ"ש לעיל בס"ד דלשיטת הרמב"ם אפי' מת העובד כוכבים כל שיודעים מזה החוב ותובעים ממנו חייב לשלם מדאורייתא כיון דעובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה ואפי' אי מצי לאפטורי נפשי' בטענת שקר לומר פרעתי לאביך אפ"ה אסור הוא מדאוריית' דהיינו להטעותו דאסור לשיטת הרמב"ם מדאוריית' דזהו גניבת ממונו דאסור נמי מדאורייתא וגם כתבתי לעיל בס"ד דדעת הראבי"ה שהביא המרדכי בקדושין ובב"ק נמי כדעת הרמב"ם בהא וגם דנראה דדעת הרי"ף כן הוא דהפקעת הלואה אסור כמו גזל יע"ש. ולפ"ז פשיטא בנ"ד משתעבד לי' ישראל החייב לעובד כוכבים לאידך ישראל בע"ח דעובד כוכבים ומצי תבע מיני' מדר"נ כיון דאין לו מה לגבות מן העובד כוכבים אלא דאם יטעון הישראל שירא אולי יגיע לו היזק מזה שיצטרך לשלם גם לעובד כוכבים בדיניהם ולא יקבלו זה לפרעון מה שישלם לישראל זה עבור העובד כוכבים כי לפי החשבון בעלי חובות של העובד כוכבים לא יגיע חלק כזה לישראל על חובו וכמו שבא זה הענין בשאלה בזה נראה דטענתו טענה וכמ"ש הב"י בסי' ק"ה בשם הגהת מיימוני והביאו רמ"א בשו"ע ס"ס פ"ו יע"ש ובענין הכרעת הדין במחלוקת זה אף שכבר כתבתי לענין איסורא דאין בידינו להכריע להקל מ"מ בענין זה דבא להוציא ממון נראה דלא היו מוציאין והיה יכול לומר קים לי כהנך דס"ל דהפקעת הלוואה משום ח"ה בלבד הוא דאסור דלשיטתם אין כאן שיעבוד מדינא דר"נ כלל וכמש"ל בס"ד וכ"ש שכבר הכריעו מן האחרונים דהפקעת הלוואה אסור משום ח"ה בלבד ועוד איכא גדולי הראשונים דמקילין טפי דהיינו הר"ן בחידושי סנהדרין וכן נראה דעת הרשב"א בתשובה וכמש"ל בס"ד והרש"ל ביש"ש הכריע כן ומביאו הש"ך בסי' שנ"ט ועוד לשיטת התוס' אף בהפקעת הלוואה נא היה בו איסור אפי' מדרבנן אם רוצה לפטור ולטעון פרעתי אפי' בחיי המלוה וכמש"ל בס"ד ולשיטתם וודאי דלא שייך כלל דר"נ בכה"ג וע"כ נראה בפשיטות דאין מוציאין מן הישראל החייב כיון שהוא מוחזק:

ומה שנסתפק במ"ש המ"מ בשם הרשב"א בענין גר עובד כוכבים בימים הקדמונים שמת והיה עליו בע"ח