קדושת יום טוב (ליפמן) עט

סימן לג מהגאון ר' חיים מוואלאזין זצוק"ל להגאון המחבר זצוק"ל הגיעני אמרי נועמו אשר העמיק הרחיב בדין גזל עובד כוכבים בימים הקדמונים ולדעתי באמת קשה לעמוד בזה על אמיתות הסוגיות לאשר אין אתנו יודע אמיתות הנוסחאות והמסורת אשר בידינו בכתב לאו מר בריה דרב אשי חתום עליה והנה הרב ח"צ היה כמעט בדורנו זה ובתשובה סי' כ"ו נראה דגירסתו היה בש"ס פ' המקבל דף קי"א באופן אחר כמש"נ בילקוט. ולא ראיתי גירסא זו בנוסחאות הכתובים וכמה מן הראשונים ז"ל הביאו לענין ג"נ דפלוגתא היא בפרק הגוזל ואף שיש בידי ליישב דבריהם אבל יותר נראה וקרוב בעיני שגירסא אחרת היה לפניהם. וכן בפרק שור שנגח דף ל"ח הנוסחא שבידי היא נוסחת היש"ש והובא גם בשל"ה במסכת שבועות וכבר שלחה מלכות כו' ובירושלמי שם הביא הך עובדא שאמרו חוץ מב' דברים שאתם אומרים בת ישראל לא תלד כו' באותה שעה גזר רבן גמליאל שיהא גזילו של כותי אסור מפני ח"ה עכ"ל. ומי יודע אם בש"ס דילן לא היה הגירסא כמו בש"ס ירושלמי ואנחנו נגששה כעורים בקיר לפי הנוסחאות המסורות בידינו וה' יצילנו משגיאות:

והנה במ"ש דמאן דאסר גזילו מדאורייתא אסר. יפה כיון והוא ברור כשמש בצהרים. ומ"ש להביא ראיה ע"ז מרפ"ב דבכורות הוא ברור ופשוט כביעתא בכותחא. וכבר קדמו בזה גם הרב ח"צ בתשובה כו' וכל דבריו סובבים הולכים בשיטת כת"ר. והנה מסוגיא זו דרפ"ב דבכורות יש לי לדון לפני רבותי בקרקע דלענין דינא בין לשיטת רש"י בין לשיטת ר"ת המבאר בטור ובש"ך הא לא קאי מיעוטא דלעמיתך למעוטי אונאה אלא למעוטי מדין קניית ישראל למר דרשינן לעמיתך בכסף ולכותי במשיכה ולמר דרשינן לעמיתך במשיכה ולכותי בכסף וכמבואר בתוספות בפרק בתרא דעבודת כוכבים דף ע"א ע"א ד"ה רב אשי. וכן הוא במרדכי פרק הזהב ושא"פ. וא"כ לענין אונאה לא פש גבן אלא חד מיעוטא דלא תונו איש את אחיו ואי ס"ד דגזילו מפורש אסור מה"ת א"כ איצטריך קרא למעוטי אונאתו וא"כ מסתברא לאוקמי האי מיעוטא דאיש את אחיו למעוטי כותי ולא הקדש וכדאמרינן התם בסוגיא בפרק הלוקח עובר פרתו דף י"ג דאי לא כתב אלא חד הוי אמינא וכו' אבל הקדש יש לו אונאה. והרי שנינו משנה שלימה בפרק הזהב דף נ"ו דהקדשות אין להם אונאה והיינו ממיעוטא דאיש את אחיו. ודוחק גדול לומר דלא קיי"ל כהך צריכותא. ומחד מיעוטא ממעטינן שניהם. או דקיי"ל גזילו אסור מדרבנן ומשום הכי אע"ג דל"ל אלא חד מיעוטא שדינן ליה אהקדש דלמעוטי כותי לא צריך קרא דאתי מגזילו ולפי מ"ש כל הפוסקים הראשונים והאחרונים ז"ל קיי"ל כר' יוחנן דדבר תורה מעות קונות ראיה זו מוכרחת מסוגיא דש"ס דהא לר' יוחנן ע"כ דרשינן לעמיתך בכסף ולכותי במשיכה דליכא למימר דס"ל בין בכותי בין בישראל בכסף א"כ תיהוי תיובתא מתניתין דנתנה לבלן כמבואר בתוס' פרק הזהב דף מ"ח ד"ה בלן ובכמה מקומות בתוס' ופוסקים ובזה נדחו דברי התוס' בבכורות פ' ב' ריש דף י"ד ומחוורתא כמסקנת התוס' דפרק הזהב ד"ה נתנן לסיטון אבל אי נימא דהלכתא כריש לקיש דמשיכה מפורשת מן התורה אין מסוגיא זו ראיה דאיכא למימר דאוקמינן לעמיתך למעוטי אונאה ולענין קניה איכא למימר באמת דקמ"ל דגם כותי במשיכה וכדאסיק רבינא בפרק בתרא דעבודת כוכבים דף ע"ב ובברייתא דנתנה לספר מעל ניקום כריש לקיש אבל מ"מ ליכא מאן דפסק כר"ל אלא רש"י ואיהו כתב להדיא בכמה דוכתי דלכותי בכסף וכן כתבו הטור ושא"פ בשמו ותו דהא כל חיליה דמאן דפסק כר"ל מדר"א בתראה סבר בסוגיא בפ' בתרא דעבודת כוכבים ד' ע"א דמשיכה בכותי אינו קונה וכן בפרק הזהב דף מ"ח משנינן בספר עובד כוכבים דלאו בר משיכה הוא והכי משמע להו פשטא דסוגיא דפ"ק דקדושין דף י"ד וכמ"ש רש"י שם בד"ה הואיל וכל קנינו א"כ זכינו לדין דעכ"פ לענין הלכתא ע"כ מאן דפסק כר"ל ס"ל דקיי"ל לכותי בכסף והיינו ממיעוטא דלעמיתך וכמש"ל. הן אמת לפמש"ל אי"ה בדעת רש"י ורמב"ם דס"ל דלמאן דאוסר גזילו של כותי עובר עליו בל"ת גמור דלא תגזול יש לדחות ראיה זו דאיכא למימר דדוקא למ"ד על גזילו היה עובר עליו בלאו גמור הוא דאיצטריך מיעוטא דאיש את אחיו באונאה. אבל אי נימא דהלכתא כמ"ד על גזילו קאי בעשה ולא בלו תו לא צריך האי מיעוטא דאיש את אחיו למעוטי באונאה דהא קרא דאונאה בל"ת גמור הוא דכתיב ולענין לעבור עליו בל"ת לא צריך קרא למעוטי ק"ו מגזילו אבל לסברת התוס' שאכתוב לקמן אי"ה דס"ל דלכולי עלמא דלמאן דאוסר גזילו היינו דקאי עליו בעשה דואכלת וכו'. וא"כ הא דאמרינן בסוגיא דבכורות הניחא למ"ד גזילו אסור דקאי עליו בעשה דואכלת וכו' הא קמן סברת התוס' שאפילו אי קאי על גזילו רק בעשה איצטריך קרא למעוטי אונאתו וא"כ ע"כ לענין דינא קיי"ל דלא היה אף בעשה וכדכתיבנא לעיל ועמש"ל לשיטת רש"י והרמב"ם מסוגיא דתלמודא:

ועתה אשוב אל סדר נועם דבריו. דמ"ש לפרש דברי רש"י בסנהדרין דף נ"ז דכוונתו דאפילו למ"ד גזילו אינו מפורש בתורה אפ"ה אסור מדרבנן יפה כיון בזה אבל עדיין לא קלע אל השערה בכוונת רש"י ז"ל דהא להדיא מוכרח מדבריו ד"ה משום דקבעי כו' דמאן דס"ל דאסור מה"ת עובר עליו בלאו ממש ולא סגי ליה בעשה דגאולה תהיה לו או דואכלת כדעת מעכ"ת אבל האמת הוא דמ"ש רש"י דס"ל כמאן דאמר וכו' לאו לאפוקי ממאן דדריש הנך דרשי דפרק הגוזל הוא. אלא לאפוקי מהנך תנאי דפ' המקבל דף קי"א ע"ש דמאן דיליף שכיר שכיר הוא דמייתר ליה קרא למעוטי גזל דלמעוטי עושק סגי ליה בחד קרא למעוטי מכל השמות הללו דתו"כ ומשנה תורה כיון דילפי מהדדי אבל מאן דלא יליף שכיר שכיר לא מייתר לו שוב קרא למעוטי גזל דהאי רעהו דת"כ ומאחיך דמ"ת תרוייהו איצטריך לענין עושקו חד למעוטי מהנך לאוי ועשה דמ"ת וחד למעוטי מהנך לאוי דתו"כ ויש לי לרצות בסוגיא זו דלא נצטרך לדחוקא דהמהרש"א ועוד יתיישבו כמה קושיות וגירסאות ואכמ"ל. וא"כ להנך תנאי אכתי לא אמעוט אלא עושק. ועל גזילו היה עובר עליו בלאו גמור דלא תגזול להנך תנאי ולאפוקי מהנך תנאי הוא דכתב רש"י ז"ל דס"ל כמ"ד וכו' הן אמת התוספות ריש פרק איזהו נשך דף ס"א שיטה אחרת להם עי"ש אבל הרמב"ם ס"ל דלא מפקינן לאו דלא תגזול מפשטיה וכמ"ש הח"צ ב דלהרמב"ם רווחא שמעתתא טובא ולא צריך לדחוקא של התו' ועוד לאלוה מילין לתרוצי ע"פ שיטת הרמב"ם ואכמ"ל ודברי רש"י פרק המקבל דף קי"א ע"א ד"ה משום לא תגזול אזלא כמ"ד גזילו אינו מפורש בתורה אבל למ"ד גזילו אסור מן התור' לא קשיא לאו בגזל למה לי דאיצטריך לגזל כותי דלא אתי מריבי' ואונאה כ"כ המהרש"א שם וכן תירץ בש"מ בשם הרא"ש ועוד יש לתרץ בדרך אחר. ואיך שיתיישב האמת יורה דרכו דמאן דס"ל דגזילו אסור מן התורה עובר עליו בלאו ממש כדמשמע מדבריו בסנהדרין. אבל הנך דרשי דבפרק הגוזל