קדושת יום טוב (ליפמן) עב

נמי יש סברא לומר אי מטלטלין משתעבדי דשייך דינא דר"נ בכה"ג משום דירושה אינו פקיעת החוב לגמרי אלא דיורש מכח המוריש וחשבינן ליה כאלו חייב הוא ויורש עתה חוב זה. ולא עדיף מיורש חוב אחר דעלמא אלא דביורש חוב דעלמא אין צורך להך דר"נ והכא שהוא עצמו חייב ומוחזק בו צריכינן נמי להך דר"נ וכמ"ש התוס' שם (דף פ"ב ע"א) ומ"מ שייך בו דר"נ אפי' לשיטת הרשב"א והר"ן. אמנם הכא ביבם דבמקום אחיו קאי וחשבינן ליה כאלו אחיו קיים נראה בפשיטות דאכתי חייב קרינן ביה ושייך ביה דינא דר"נ לענין כתובת אשת אחיו וזה נראה לי נכון ולא דמי להך דאיסור גיורא דכתבינן לעיל דהתם במיתת הגר פקע החוב לגמרי ומהפקירא הוא דזכה ולאו כיורש מכח הגר היה כלל ולא מיקרי חייב כלל ולא שייך ביה דינא דר"נ וה"נ בנ"ד במיתת העובד כוכבים כבר פקע החוב לגמרי ולא היה שייך ביה דינא דר"נ לשיטת הרשב"א אמנם אכתי יש לעיין בנ"ד כיון דעובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה א"כ לאחר מיתת העובד כוכבים עדיין חייב קרינן ביה ונהי דמותר ליה להפקיע לדעת הפוסקים דהפקעת הלוואה מעובד כוכבים היתה מותרת היכא דליכא ח"ה שיכול לומר פרעתי לאביך מ"מ כל כמה דלא כפר ליה עדיין חייב קרינן ביה ולכשיכפור לו ויפטור ממונו הוי דזוכה במה שבידו אבל כל כמה דלא כפר ליה עדיין חייב קרינן ביה ומה"ט לא היה מיקרי הפסד מה שהיו מחייבין אותו עדים לשלם בעדותן לפני ערכאות וכמש"ל בס"ד מדברי התוס' דב"ק וכיון שכן שפיר איכא למימר דגם לאחר מית' העובד כוכבי' היה שייך בו הך דינא דר"נ ואפי' לשיטת הרשב"א דהא השתא בשעת תביעה דישראל המלוה לעובד כוכבים עדיין חייב קרינן ביה בהאי ישראל שלוה מעובד כוכבים ומשתעבד להאי ישראל מדר"נ ואפי' אח"כ יפקיע את עצמו מן העובד כוכבים מ"מ חייב לשלם לישראל כיון דכבר נשתעבד לו וכ"ש לשיטת הר"ן דס"ל דדינא דר"נ יש בו שיעבוד מזמ"פ ואילך והכא בנ"ד כבר הגיע זמ"פ שניהם בחיי הכותי וכבר נשתעבד לו מדר"נ וכ"ש טפי לשיטת הרא"ש והרמב"ן דס"ל דהשעבוד הוא משעת הלוואה דכבר נשתעבד לו משע' הלוואה ואין בין קדמ' הלוואת הישראל לכותי או הלואת הכותי לישראל דלעול' משתעבד משעת הלוואה השני' וכמבואר כל זה בפוסקים ואין צורך להאריך בזה מיהו לשיטת הראשונים דס"ל דגם בדינא דר"נ מהני מחילה ה"נ בנידון דידן כשהי' יכול להפקיע א"ע מן הכותי בכפירתו ויזכ' מה שבידו מדין הפקר דרחמנא כו' ה"ה כמדבר אין לישראל זה עליו כלום דלא גריעא זכיה זו ממחילה דכמו שהראשון יכול למחול משום דעיקר ממונא ושיעבודא דידיה הוא. ושוב אין לשני עליו כלום. מה"ט נמי כשיוכל לזכות מן הראשון כיון דעיקר ממונא ושיעבודא דכותי אנס הוי כשזוכה זה ממון העובד כוכבים מדין הפקר אין לזה עליו כלום ומצאתי כן בדברי בעה"ת והביאו ב"י סי' ס"ו וז"ל הורו המורים והסכימו שגר שיש לו מלוה על ישראל בשטר ומכר שט"ח לאחרים ומת כיון שאם חזר ומחלו מחול כיון שמת פקע ליה שיעבודא ונפטר הלוה ממנו וכו' עכ"ל יע"ש. וזה דומה ממש לנ"ד לשיטת הסוברים דאם מחלו בדר"נ מהני מחילתו ה"נ לאחר שפקע שיעבודו נפטר גם מבע"ח:

והנה לכאורה היה נראה לי לומר דאפי' להנך פוסקים דס"ל דבדינא דר"נ לא מהני מחילה מ"מ לפי החילוק שחילקו מקצת הראשונים בין הך דמכירת שטר להך דר"נ דמכירת שטרות דרבנן ובשיעבוד דרבנן מהני מחילה אבל שיעבוד דר"נ הוי דאורייתא משו"ה לא מהני מחילה לאפקועי שיעבוד שהוא מן התורה היה נראה לומר דבעובד כוכבים אנס כיון דהפקעת הלואה מותר מן התורה ומדרבנן הוא דאסור ואין כאן שיעבוד מן התורה כלל דהאיך ישתעבד לזה שהלוה לעובד כוכבים מן התורה כיון דלעובד כוכבים גופיה לא משתעבד וכיון שכן איכא למימר דהכא לכו"ע היה מהני מחילה דעובד כוכבים לאפקועי שיעבוד דר"נ דישראל דלא הוי אלא מדרבנן והוי דומיא דשיעבוד דלוקח השט"ח. מיהו אחר העיון נראה דז"א דמכירת שטרות שאני דהתם משום דשיעבוד המלוה עצמו הוי דאורייתא ושיעבוד הלוקח אינה אלא מדרבנן משו"ה מהני מחילת המלוה לאפקועי שיעבוד הלוקח. משום דשיעבודו עיקר טפי לגבי שיעבוד הלוקח דשיעבודו דאורייתא ושיעבוד הלוקח דרבנן. משא"כ הכא דשיעבוד שניהם שוה מדרבנן לא מהני מחילת העובד כוכבים לאפקועי שיעבוד הישראל כיון דשיעבוד שניהם שוה והוי דומה לישראל וישראל מדר"נ דשיעבוד שניהם שוה מדאורייתא וזהו עיקר החילוק שבין מכירת שטרות להך דר"נ דהתם שיעבוד המלוה עצמו דאורייתא ושיעבוד הלוקח דרבנן והכא שיעבוד שניהם שוה ומה לי שניהם שוה בשיעבוד דאורייתא או שוים בשיעבוד דרבנן ול"ד למכירת כתובה דאפי' למ"ד כתובה דרבנן יכולה למחול אם מכרה לאחר אע"ג דשיעבודא דידה נמי לא הוי אלא מדרבנן דמ"מ שיעבודא דידה עדיף טפי דאינה אלא חד דרבנן משא"כ שיעבוד הלוקח דהוי תרי דרבנן דכתובה דרבנן ולקיחת שטרות אבל הכא בנ"ד שיעבוד שניהם שוה לגמרי ובהכי ניחא מה שהביאו הראשונים ראיה לענין דיכולין למחול בדר"נ מהך דהאשה שחבלה ולא דחו משום דכתובה דרבנן ושיעבודא דר"נ דידה שיעבודא דרבנן הוי מטעמא דכתיבנא כיון דמ"מ שיעבוד שניהם שוה מיהו התם בלא"ה ניחא דבסוגיא דשם מוקמינן לה כר"מ ור"מ ס"ל כתובה דאורייתא בפ' אעפ"י (דף נ"ו ע"ב) ואין להאריך והנה בענין מחלוקת הפוסקים אי מהני מחילה בדינא דר"נ כבר הכריעו הב"י והרמ"א כדעת האומרים דאינו יכול למחול וגם הש"ך האריך לקיים הכרעה הלזו. ואם אמנם כתבתי בס"ד לקיים דברי הראשונים מה שהביאו ראיה מהך דהאשה שחבלה דלא כמ"ש בש"ך לדחות אותה ראיה לגמרי עם כל זה מי יתיצב לפני גדולים האלה. להכריע שלא כהכרעתם ואפי' אם בא אחד לטעון קים לו כאידך נראה דלא שמעינן ליה אחרי שכבר הכריעו כל גדולי האחרונים וא"כ בנ"ד נראה דיכול היה ישראל המלוה לכותי לתבוע את ישראל החייב לשלם לו מדינא דר"נ ואמנם מצד אחר נראה לי דאין לו עליו כלום. דלא שייך היה דינא דר"נ בעובד כוכבים בכה"ג כלל למאן דקיי"ל בהפקעת הלוואה וכמו שיתבאר אי"ה בס"ד:

הנה הרב"י הביא בסי' פ"ו מדברי תשובת הרשב"א שנסתפק אם הלוה עובד כוכבים אי שייך בו דינא דר"נ והנראה בפשיטות דבכה"ג מיירי שראובן חייב לשמעון. והעובד כוכבים חייב לראובן. ומספקא ליה אי משתעבד היה העובד כוכבים לשמעון מדר"נ וספיקו הוי משום דקרא דונתן לאשר אשם לו דילפינן מיניה הך דינא דר"נ בישראל הוא דכתיב דבהך פרשה איירי מדין קרן וחומש ואשם דלא שייך בעובדי כוכבים וכמו דאמרינן בפסחים (דף ל"א) דישראל מעובד כוכבים לא קני משכון משום דקרא ולך תהיה צדקה דילפינן מיני' שבע"ח קונה משכון בישראל הוא דכתיב ואפי' ר"מ דפליג התם וס"ל דישראל מעובד כוכבים קונה משכון היינו משום דאיכא ק"ו ישראל מישראל קונה מעובד כוכבים לא כ"ש אבל הכא נראה דליכא ק"ו וכ"ש לדידן דקיי"ל דישראל מעובד כוכבים