קדושת יום טוב (ליפמן) סח

ואע"ג דגזל עובדי כוכבים אסור מדאורייתא כמו גזל הישראל מ"מ בעובדי כוכבים כדיניהם היו דנין להו יע"ש. לפי זה ניחא נמי כאן. כיון שנתמנה עובד כוכבים כזה שהוא גזלן היה מותר להבריח את מנתו כדי שלא יהא הוא נגזל ואין להאריך:

ועוד יש לי דקדוקי דברים שם בדברי הרמב"ם. דמשמע להדיא מדבריו דהא דאין פורטין דווקא בשכל ממונם של כותים אנסין היה בחזקת גזל וא"כ במוכס שיש לו קצבה אלא שחשוד ליקח יותר הרי אין כולו גזל דחוק הקצוב אינו גזל ומ"ש הרב המגיד שם דמשום זה ה"ה כמוכס שאין לו קצבה יע"ש לא מתפרש הטעם בזה. ועוד דלפ"ז לא א"ש הא דמייתי אדרב אשי הך דתניא דאין לו ענין להך דרב אשי כלל:

ומה שנראה לי בישוב דבר זה אין מקומו להאריך בכאן ודרך רמז בקצרה יש ליישב ע"פ הא דקיי"ל לגבי ישראל שלוחו של אדם כמותו. ומיהו אין שליח לדבר עבירה וכ"ש בעובד כוכבים דאין שליחות לו כלל. וזהו דין תורה. אבל בדיניהם שלוחו כמותו וכדאמרינן שם בסוגיא ומשמע שם בסוגיא דאפי' היה עושה מעצמו. שלוחא דמלכא כמלכא ומה שהיה עושה היה כמו שהמלך עצמו עשה דבר זה ושפיר הוי כמוכס שאין לו קצבה. ועפי"ז יתפרש היטב הא דמייתינן עלה הך דתניא ישראל וכותי וכו'. דכדיניהם דיינינן להו באופן אחר ממה שכתבתי לעיל בס"ד. וזה היה נראה נכון יותר מהאופן הראשון שכתבתי. ואמנם אין להאריך עוד דאין בזה נ"מ לדינא כי אם בביאור ופי' הסוגיא לדברי הרמב"ם. והמשכיל יבין בדרך קצרה ויתיישבו בזה כמה דקדוקים בדברי הרמב"ם ודוק:

ונחזור לעניננו דדעת הרמב"ם הוא. דכל מוכס של כותים אנסין היה בחזקת גזלן. וכמו שביארנו בס"ד וכן סתם מוכס ישראל בלא נודע עליו שהוא נאמן. והשתא נראה דגם דעת הראב"ד כן הוא. תדע דלא השיג עליו בשני המקומות לא בהל' גזילה. ולא בהל' עדות והשתא א"ש מה דס"ל לפרש דהך דרב אשי אהך דנודרים נמי קאי. דכיון דסתמיה גזלן הוי. דחשוד ליקח יותר מחוק הקצוב לפיכך מותר לו לנדור כו'. כמו שנודרין להרגין ולחרמין ולמוכס שאין לו קצבה. והנראה בעיני דגם הרמב"ם מפרש כן דהך דרב אשי אנודרין נמי קאי דהרי כ' בפ"ג מהל' שבועות וז"ל באיזו מוכס אמרו במוכס העומד מאליו וכו' או שהיה לוקח ברשות השר אבל מוסיף לעצמו על הדבר הקצוב כמו שיתבאר בהל' גזילה עכ"ל. והנראה מלשון זה דחלוקה השניה אין זה מוכס שאין לו קצבה. דמוכס שאין ל"ק היינו שאין קצבה מפורשת כלל מאת השר. ותחילת דת השר שיטול כפי דעתו ורצונו. וכנראה מלשונו בהל' גזילה והכא מיירי במוכס שיש לו קצבה מאת השר אלא שממונה הזה מוסיף לעצמו על הדבר הקצוב וזהו ממש כהך דמוכס כותי דאוקי רב אשי דאפי' הוא מוכס שיש לו קצבה. אלא דסתם כותי היה וחשוד ליקח יותר לעצמו. וה"ה ישראל שלא נודע עליו שהוא נאמן. לפי מאי דהוסיפו עליהן לאחר דין המשנה. ומיהו אפשר דלענין שבועה אין להקל בסתם ישראל כל שאין ידוע שהוא מוסיף לעצמו. ואמנם סתם הדברים בכאן וכ' סתם אבל מוסיף לעצמו וסמך על מה שמתבאר בהל' גזילה. וזהו מש"כ כמו שיתבאר בהל' גזילה וזהו נמי דעת הראב"ד דמפרש להך דרב אשי דקאי נמי אנודרין. ומשום דסתם כותי וכו' ואם כן אין זה ענין כלל להך דנידון דידן. ושפיר יודה הראב"ד לסברת התוס' שכתבנו שהיא סברת הרשב"א:

ואמנם מפני שאין לפני דברי הראב"ד בלשונו וגם ס' חי' הרשב"א שמביא דברי הראב"ד ג"כ אין לפני כעת. אין בידי להחליט פי' זה בדברי הראב"ד. כי אולי יש להוכיח מדבריו שלא כיון לזה. ומיהו אפי' יהיה הדבר מפורש בדברי הראב"ד להקל בשבועה מטעם דהפקעת הלוואתו של כותי אנס מותר. יחיד הוא בדבר זה נגד כל גדולי הראשונים שבקצתן הדבר מפורש שאסור הוא ומדברי קצתן יש להוכיח כן כמו שבארנו בס"ד וכ"ש דלקצת גדולי הראשונים עיקר הפקעת הלוואה אסור מדאורייתא. וכמש"ל בס"ד. וגם בעיקר פי' הראב"ד שמפ' להך דרב אשי דקאי נמי אנודרין לפי גי' בש"ס לא ראיתי בשום א' מהמפרשים הראשונים שפי' כן. ומדברי רש"י מסידור דבריו נראה דגורס ג"כ כגי' הראב"ד ואפ"ה פי' אהך דרב אשי וז"ל במוכס כותי אנס ואין לחוש לגזל היכא דליכא ח"ה וכו' עכ"ל מזה נראה להדיא דלא מפרש לה אלא אהך דמותר להבריח:

וראיתי בס' פני יהושע שכ' אדברי התוס' דבב"ק שם ד"ה נודרין וכו' דמפרשי דהך דרב אשי אנודרין נמי קאי. ומשו"ה למדו מכאן מה שלמדו דהא הכא לאו אונס גמור הוא. ונסתייע בדבר זה ממה שבנדרים שם במקומו. ולא הזכירו התוס' מזה כלום והיינו משום דהתם להך דרב אשי יע"ש. והתימא בעיני שנסתייע בדבר שאינו. דהרי גם בנדרים כתבו התוס' כדברים האלה ממש שכ' כאן. ובעיקר דבריו כבר כתבנו להוכיח מדברי התוס' בס"ד דלית להו הך סברא כלל ואין להאריך עוד:

ומלבד כל מה שכתבנו לא ידעתי איזו ביטול בלב שייך בשבועה כזו. שבוודאי יצטרך לישבע שפרע זה החוב אל המלוה שמת ולא משכחת כלל בענין זה ביטול בלב שלא יהא היפוך ממה שמוציא מפיו. וכבר עמד על כעין זה בע"ז יו"ד סי' רל"ב ס"ק כ"ד יע"ש והדרך שכ' שם נראה דלא שייך כאן ואין צריך להאריך כאן בדבר זה. כי לענ"ד הדבר ברור. דאפי' אי משכחת ביטול בלב בכה"ג כדינו נמי אסור כאן. ואפי' לישבע סתם שאינו חייב לו כלום נמי אסור וכמו שביארנו בס"ד:

סימן יג שאלה עוד שאל השואל בענין זה שכותי עובד כוכבים היה חייב לישראל אחד בימים הקדמונים ע"פ כתב חוב ועתה אחרי מות הכותי לא נשאר כלום ממה לגבות לישראל זה. אם יכול הישראל לתבוע מישראל אחר שחייב לכותי מדין שעבודא דר"נ:

תשובה הנה דין זה צריך ביאור רחב בכמה ספיקות שיש להסתפק בדבר זה. ראשונה יש להסתפק אי שייך כלל דינא דרב נחמן בכי האי גבנא שהישראל חייב לכותי והכותי חייב לישראל אחר אם יש בזה דינא דר"נ שיוציא הישראל מיד הישראל. מלבד מה שנסתפק הרשב"א בעיקר דינא דר"נ אי שייך בעובד כוכבים הלוה. ושנית יש. להסתפק בנידון דידן שכבר מת המלוה. וכבר זכה הישראל במה שבידו וכמו שפירש"י אי יכול הישראל להוציא מישראל זה אפי' אי שייך בעובד כוכבים שהוא חי דינא דר"נ אפי' בכה"ג מ"מ כיון שמת וזכה הישראל במה שבידו. אי איכא בכאן דינא דר"נ. ואמנם בדרך הביאור במאי דסיימנו נפתח. דאפי' אי נימא שהוא חי שייך בו דינא דר"נ אפי' בכה"ג דהישראל חייב לעובד כוכבים והעובד כוכבים חייב לישראל אחר. מ"מ אח"כ כשמת העובד כוכבים וזכה זה במה שבידו אם יכול להוציא הישראל ממנו מדינא דר"נ: