קדושת יום טוב (ליפמן) נז

תועלת והנאה בעולם לא מהימן. אבל במסל"ת הימנוהו רבנן דכיון דלפי תומו קאמר וודאי קושטא קאמר דמה לו לשקר על חנם וכיון שכן נראה דכ"ש היכא דבהגדתו יש לו הפסד כעובדא דרוצח שהודה לפני המשפט על עצמו שמחייב את ראשו בהודאתו כ"ש דמהימן דוודאי קושטא קאמר ואפי' אומר כן ע"י שאלה ליכא למחשדיה שמתכוין להעיד משום צורך השואלים ויגיע לנו מזה איזו הנאה ושקורי קמשקר דלא מסתבר דמשום ספק איזה תועלת יחייב את ראשו חנם במילתא דשיקרא ואמנם אם יש לחוש דמחמת חשש יסורין הוא דהודה כדי שלא יענוהו בעינויים הקשים ממיתה וודאי דלא מהימן דחשדינן ליה למשקר מה"ט ובזה נראה דאפי' הודה שלא ע"י שאלה ושלא בפני ישראל נמי לא מהימן כיון דאיכא טעמא למחשדיה למשקר וזהו טעמם של החולקים על מהרי"ץ בזה וכמ"ש בבית שמואל ובק"ע סי' מ"ג יע"ש וטעמא דמסתבר הוא. ואמנם היכא דליכא האי חששא דמאימת יסורים הודה וודאי דמהימן. ואין להאריך בענין זה כי כבר האריכו בזה בתשו' הנ"ל ובצמח צדק סי' מ"ה וסמכו להקל הרבה בדבר זה יע"ש:

ואמנם בהך דידן יש לעיין אם הוא דומה להך דמהרי"ץ ואם היינו צריכין לעיקר עדותו על הריגתן. וודאי שיש לפקפק בהגדה זו כיון שלא על עצמו הודה ברציחה זו אלא על הכותי האחר שהיה עמו ואף שאחר הרציחה היה מסייע לו להפשיט את ההרוגי' עכ"ז אפשר שלא יחיי' את ראשו בדיניהם בשביל זה בלבד ואולי על זה סמך להגיד מה שהגיד וכיון שכן הוי ליה כשאר כותי כל שאומר ע"י שאלה אין לו דין מסל"ת ויש בענין זה לחוש למשקר אפי' אם היתה השאלה מכותי שלא בפני ישראל אם היינו צריכין לעיקר עדותו ואמנם בנידון דידן שאין אנו צריכין לעיקר עדותו שכבר מצאו ההרוגים ההם וקברום ואין אנו צריכין אלא להוציא מדבריו מאין ולאן הלכו האנשים ההם. בזה וודאי נראה דיש לסמוך עליו כיון דכולה מילתא וודאי קושטא קאמר כמו שידענו בבירור ע"י כיוון המקום של הסטוגהייא. וכיוון מנין האנשים והסוסים ושארי הוכחות וגם ע"י הכותי המסל"ת שהגידו לפני הנגיד מ' קלמן בכוונת הדברים האלו שוה בשוה וכיון שכן גם מה שהגיד מאין באו ולהיכן הלכו וודאי קושטא קאמר דלמה לו לשקר בענין זה בלבד ונראה דדבר זה וודאי לא ע"י שאלה על אותו דבר בפ"ע קאמר דאע"ג דשאלוהו קודם על גוף המעשה הוא ששאלוהו וכיון דגוף המעשה וודאי קושטא קאמר ולא משקר ממילא דמה שסיפר בתוך הדברים מאין באו ולהיכן הלכו יש לו בזה דין מסל"ת דהך מילתא לא ע"י שאלה אמרו ואלו לא היה מעיד אלא על דבר זה בלבד אפילו שאלוהו סתם על אנשים שנהרגו בדרך זה והיה אומר שהוא יודע מהם מהיכן באו ולהיכן הלכו היה אפשר לומר שלעדות נתכוין ושקורי קמשקר. אבל השתא דהשאלה היתה וודאי על עיקר הענין והודה על העיקר במילת' דידעינן דוודאי קושטא קאמר א"כ וודאי דאין לחוש כלל דבהך לחוד דקאמר דממקו' פלוני באו ולמקום פלוני הלכו נתכוין להעיד ושקורי קמשקר. ויש לו להביא ראיה דלקמן וכ"ש שהוא דבר רחוק שיודע הכותי שיש איזו צורך לידע מדבר זה מאין באו ולהיכן הלכו שיתכוין בזה להעיד ולשקר משום תועלת הצורך וגדולה מזו כ' בתשובת ב"י והביאו בקוע"ג סימן קצ"ד שאם האריך בסיפור המעשה מענין ההריגה אמרינן דקושטא קאמר יע"ש וכן בתשו' מ"ב סי' הנ"ל והביאו בקו"ע סי' שצ"ד וז"ל. כל היכא דחזינן קושטא דמילתא ובירור הדברים אף בלא הכותי המעיד אז סמכינן על עדות הכותי ולא חיישינן לשיקרא אע"ג דליכא מסל"ת יע"ש. דהתם מיירי אף היכא דצריכינן לעדות הכותי על גוף ענין ההריגה אם הוא אמת וברור. וכ"ש בנידון דידן שגוף ענין ההריגה נתברר לנו בלאו עדותו וגם אנו רואין בכל דבריו דקושטא קאמר כמו שנתברר לנו וודאי דמהימן גם בהך דקאמר דממקום פלוני היו באים ולמקום פלוני הלכו. וכ"ש דהך מילתא יש לדונו למסל"ת. כיון שלא שאלוהו על ענין זה לא הוי מתכוין להעיד כלל בדבר זה בלבד. ולדעתי הדבר ברור באין פקפוק שיש לסמוך על הגדתו בזה שהאמת הוא וודאי שאותן הרוגים הידועים היו ממקום הידוע והלכו למקום הידוע [וכ"ש דבנידון דידן יש פוסקים דמתירין בלא ידיעה זו וכמש"ל בס"ד]:

ואמנם יש לידע מי הוא המעיד מהגדתו של הרוצח ומנא ידעינן שכן הוא האמת. אם אין ידוע לנו אלא ממכתבו של בעל המשפט בלבד. יש לדון בזה דלאו כלום הוי ואפי' להנך פוסקים דס"ל דכותי מסל"ת מפי כותי מסל"ת מהימן. מ"מ דווקא מסל"ת בע"פ. אבל בכתב. אפי' כותי ראשון עצמו המעיד לא מהימן בכתב אפי' אם הוא לפי תומו וכמ"ש הב"ש ס"ק למ"ד. וכן הח"מ ס"ק כ"א בשם המגיד משנה יע"ש. ואפי' בנידון דידן. דלא הוי כגילוי מילתא וגם לא חיישינן למתכוין להעיד בדבר זה בלבד. מאחר דכולה מילתא קושטא הוי וכמ"ש. מ"מ לא מהני הך סברא וטעמא אלא לענין דליהוי לו דין מסל"ת. וכל שמסל"ת מהימן בכה"ג נמי מהימן ואפי' ע"י התחלת שאלה. אבל בכתב דאפי' לפי תומו לא מהימן אע"ג דליכא למחשדי' למתכוין להעיד ולשקר וטעמא משום הבו דלא להוסיף עלה. וכמ"ש בח"מ שם. דהך דכותי מסל"ת מהימן הוא חידוש שחדשו חכמים בעדות אשה בלבד. ואמרינן בה הבו דלא להוסיף עלה. דדווקא במסל"ת בהגדה בפי' הוא דחדשו ותקנו אבל לא בכתב. וכיון שכן אפילו בנידון דידן לאו כלום הוי מפי כתב של בעל המשפט בלבד אם לא שעמד שם יהודי ששמע ג"כ מהודאת הרוצח דברים כהוייתן או אפי' כותי. ואח"כ הגיד בע"פ דברים האלו כהוייתן ויש לסמוך עליו אפי' ע"י קצת שאלה מקודם דומיא דרוצח עצמו וכמ"ש מטעמיה הנ"ל וע"פ זה הוא דיש לסמוך על הגדה זו ואפי' להפוסקים דס"ל דכותי מסל"ת מפי כותי מסל"ת לא מהימן יש לומר דווקא היכא דבעינן שיהא כותי הראשון מסל"ת ממש הוא דלא מהימן השני דחיישינן דילמא לא דק לידע בבירור אם היה מסל"ת גמור אבל בנ"ד דמהימנינן לכותי הראשון אפי' ע"י קצת שאלה מגוף ענין ההריגה. גם לכותי השני יש להאמין מה"ט ולא חיישינן דלא דק בדבר. אי הוי מסל"ת גמור. ואף שיש עדיין לדון קצת בזה מ"מ כבר הסכימו כל הפוסקים דכותי מסל"ת מפי כותי מסל"ת מהימן. וכמ"ש בשו"ע בפשיטות. וא"כ בנ"ד. וודאי אם היה הכותי ששמע מפי הרוצח הגדה זו דברים כהוייתן וסיפר לנו כן במסל"ת ואפי' ע"י קצת שאלה דהיינו שישאלו מה שמע מהרוצח. נמי יש להאמינו בדבר זה מטעמא דכתיבנא והוא שיספר כל הענין שאמר הרוצח עצמו שנוכל לדון בו כמו שאנו דנין בהגדת הרוצח דוודאי קושטא קאמר. ואחרי כל זה שיתברר הדבר כנ"ל. ונמצא שנתברר הדבר:

ויש לי להביא ראיה להך דכתיבנא מהא דכתבו הרי"ף והרמב"ם היכא דהתחיל כותי להסיח לפי תומו. אעפ"י ששאלוהו אח"כ ובדקוהו עד שיפרש כל המאורע ה"ז נאמן ומשיאין על פיו וע"כ נראה דמיירי דהנך דברים שהגיד אח"כ צריכין אנו לעדותן של אותן דברים כדי להתיר כגון לברר את הדבר היטב אם הוא מת וודאי או אומר בדדמי או לברר הדבר לידע מי היה האיש ההוא בדבר ברור דאל"כ