קדושת יום טוב (ליפמן) נו

מו"ה קלמן וספרו לו המאורע שלא ע"י שום שאלה ואמנם אכתי אין בדבריהם דבר ברור להתיר. כיון שהם לא ידעו ולא הכירו את ההרוגים ההם מי הם. וגם לא ידעו אם היו אותן האנשים שראה מו"ה יהודא הנ"ל בכפר ולא מיבעי אם לא הגידו מענין התחברותם עם הכותי ושהיו יחד באותו מקום. דאין בדבריהם שום תוספת לענין בירור הדבר. אלא אפי' ידעו והגידו שהיו שם יחד עם שני א"י עכ"ז כיון שאין מי שמכיר את הא"י אם הן עצמן אותן שראה מוהר"י יחד עם ר' חיים ובע"ג שלו. לא ניתוסף כאן אלא דהשתא הוי סי' מנין טפי. דבעדות של ה' יעקב ב"ר יהודא היה הסי' מנין משנים. והשתא הוי סי' מנין מארבעה ואין דומה להך עובדא דישראל וכותי, דהתם היו עדים מכירין את הכותי. וידעו שפלוני הישראל הלך עמו ואפי' לדעת הרא"ש בעינן וודאי שיכירו העדים את הכותי שזהו עצמו אותו הכותי שהלך פלוני ישראל עמו. וכמ"ש הפוסקים. וזה פשוט וברור ומאחר שאין מי שיכיר את הכותי שאלו הם בוודאי שראה אותן מוהר"י יחד עם היהודים הנ"ל. אפי' אם הגידו אלו המסל"ת שראו אותן עם כותים ביחד במקום זה ואפי' אם הם מכירים את הכותי אכתי לאו כלום הוי כיון דאין כאן דבר ברור שהם הם הכותים שראה אותן מוהר"י יחד עם אותן היהודים ולא ניתוסף אלא סי' המנין דהוי ארבעה. כיון דאין כאן הוכחה מזה על זה כלל. וכ"ש דלפי משמעות העדות שהכותים המסל"ת לא ידעו ולא הגידו מענין הכותים הנ"ל כלל. ולא ניתוסף בדבריהם שום דבר. ואין כאן אלא סי' מנין והדרך בלבד. ומה שהגידו המקום המיוחד שלנו היהודים ההרוגים שם. אין לנו בזה שום תועלת. כיון דלא ידענו מעיקרא, אם זה הר"ח ובע"ג שלו לנו שם מעולם. ואין לנו ידיעה אלא דבדרך הזה היו הולכין. ואכתי אין כאן סי' מקום ידוע ומה שהגידו מענין הסוסים שלהם שהיו שנים. ושהיה א' לבן וא' שחור. הסימן דלבן ושחור וודאי לאו כלום. דאפי' בכליו ואפי' אי לא חיישינן לשאלה. נמי כה"ג לאו כלום הוי. וכדמוקמינן בכליו בחיורי וסומקי. ואמנם מה שהיו שנים היה נראה קצת דהוי סי' מ"מ כיון דאין זה אלא סי' דמנין אכתי ליכא כאן אלא סי' אחד. דהיינו סי' דמנין דהוי ארבעה. שני בני אדם. ושני סוסים. ובענין הכרת הביקש שלו שהעידו עליו נמי לאו כלום הוי. ולא מיבעי אם היתה הכרתן ע"י סי' בלבד וודאי לאו כלום הוי דלא ידענו אם סימנים אלו הם סי' מובהק. או בינוני או גרוע. ואף שסימנים מעידים שהוא ממדינת טערקייא. מ"מ מנין אנו יודעין שאין עוד כמה ביקסין כאלו במדינה זו אצל כמה אנשים ולא דמי אפי' לסי' דכליו אפי' אי ניחוש לשאלה אלא אפי' אם אומרים שמכירין אותו וודאי בט"ע גמור אכתי לאו כלום הוי. דאין זה אלא סי' דכלים. ולא מיבעי להנך פוסקים דס"ל דלמסקנא חיישינן לשאלה דוודאי לאו כלום היא. ולא מהני אפי' לאיצטרופי. וזהו דעת מהרי"א וכמו שהביא בד"מ סי' י"ז. אלא אפי' להנך פוסקים דס"ל דלמסקנא לא חיישינן לשאלה וזהו דעת הנ"י והר"ן. וכן משמע מדברי התוס' דיבמות (דף קט"ו ע"ב) והביאן הש"ך בחו"מ סי' ס"ה יע"ש. נראה דדווקא בבגדים שהוא לובש אותן שאין דרך אדם למוכרן כלל. ואין כאן אלא חשש שאלה להא לא חיישינן. אבל כלי תשמיש שדרך ללוקחן ולמוכרן כמו האי ביקש. וודאי לאו כלום הוי דלמכירה וודאי חיישינן. תדע דאפי' בספרים קיי"ל לענין המכיר כליו וספריו דחיישינן למכירה. ואפי' בבעל הבית שאין עשוי למכור כלים. בעינן דווקא יצא לו שם גניבה בעיר אבל בלאו"ה חיישינן למכירה. וכ"ש שאר כלי תשמיש שדרך למוכרן,. וכ"ש בנידון דידן שנראה דזה כמה זמן מכבר הוא שראו אצלו זה הביקס דוודאי לאו כלום הוי. ובכה"ג וודאי לכו"ע חיישינן בין לשאלה בין למכירה ואין בו צורך להאריך. ואמנם מה שהעידו מהכרת היארמולקי והגארטיל. אם היתה הכרה זו בט"ע גמור. או בסי' מובהק להנך פוסקים דס"ל דלמסקנא לא חיישינן לשאלה. היה נראה דמהני הכא ג"כ ולא עוד אלא אפי' בסי' שאינו מובהק לגמרי נמי הוי מהני בנידון דידן להנך פוסקים. כיון דלשאלה לא חיישינן הוי ליה כסימן בינוני בגופו והוי מהני לאיצטרופי לסי' מנין דבנידון דידן דדומה להנך עובדי דגמ' מהני לכו"ע שני סי' בינונים. וכמש"ל בס"ד אבל להנך פוסקים דלמסקנא חיישינן לשאלה לא מהני מידי אפי' בסי' מובהק או ט"ע גמור. ועוד לא נודע מהכרתן. האיך הכירו את הגארטיל והיארמולקי אם בט"ע גמור. או בסימנים ובאיזו סי' וא"כ בכל העדיות הללו אין כאן עדיין היתר ברור:

ואמנם בדבר הגדת הרוצח אם נאמר דהגדתו מועלת כדין מסל"ת. יש בהגדתו דבר ברור. שהרי הגיד המקום המבורר שהלכו לשם. וא"כ לשיטת הרי"ף והרא"ש וודאי דומה ממש להנך עובדי דקולר וביתר. ולא עוד אלא דאפי' לדעת הרמב"ם נמי יש לומר דדומה להך דקולר שכ' הרמב"ם וכמו שיתבאר אי"ה בס"ד. אלא דאכתי צריך לימוד אם הגדת הרוצח יש בה ממש להאמינו כדרך שמאמינין לכותי מסל"ת. והנה בתשובת מהר"ם מלובלין סי' ק"י האריך בענין זה דהגדת הרוצח ובתשוב' משאת בנימין סי' ס"ח האריך ג"כ בענין זה אם הגדת הרוצח הוי מסל"ת אפילו אחר שאלה ושניהם הסכימו דכל שהוא הודה בלא עינוי ויסורין יש לו דין מסל"ת משום דבוודאי קושטא קאמר כיון דבהודאה זו הוא מחייב את ראשו וסברא זו כתבה מהרי"ץ בשורש קכ"ה והביאו ב"י בסי' הנ"ל ובאמת סברא נכונה היא דוודאי מה שהאמינו חכמים לכותי מסל"ת בעדות אשה היינו מטעם דכיון שהוא מסל"ת וודאי קושטא קאמר. וה"ט דפליגי בגמ' ר"ל ור"י היכא דנתכוין להעיד ולא נתכוין להתיר. דר"ל ס"ל כל שלא נתכוין להתיר את האשה נאמן אעפ"י שנתכוין להעיד משום דכיון דלא להתיר נתכוין אין כאן חשד דמשקר דדווקא היכא דחזינן דנתכוין להתיר, את אשתו חשדינן ליה דמשקר משום להכשיל את בני ישראל או לשום איזה תועלת שיבוא לו מזה או לאהבת האשה, או לשנאה. משא"כ כשאינו מתכוין להתיר וודאי קושטא קאמר דמה איכא למחשדיה למשקר כיון דלא משכחינן תועלת והנאה למחשדיה בהא. ור' יוחנן ס"ל דאפילו נתכוין להעיד בלבד איכא למחשדיה דכוונתו בעדותו כדי להתיר את אשתו דאל"כ למה לו להיות מעיד בדבר כגון לוא לפני ב"ד או שאר הוכחה שלעדות נתכוין להעיד על האיש הזה שמת סתמא כוונתו להתיר את אשתו וה"ט נמי דע"י שישראל ששואלין אותו הוא משיב לא הוי מסל"ת משום דכיון ששואלין אותו יש לומר משום דיודע שבוודאי לא על חנם שואלין לו על זה האיש וסתמא יש איזו צורך לידע ממיתתו של אותו האיש ויש לומר דמתכוין להעיד ושקורי קמשקר לאיזו תועלת והנאה שיגיע לו מזה כיון שיודע שיש צורך לידע ממיתתו של אותו האיש וכן כל כה"ג. כל היכא דאיכא למחשדיה למשקר לשום איזו הנאה בעולם. כגון למירמא אימתיה כהך עובדא דאספסתא או לאחזוקי שיקרייא כהך דקונטרמיסין של כותי וכל כי ה"ג דאיכא למחשדיה למשקר משום איזו