קדושת יום טוב (ליפמן) נה

הסמיכה הוא על הסי' שאומר העד שהיו בו אלו הסימנים משו"ה לא סמכינן עלייהו כיון דבלאו סי' החשש בשוה עליו ועל כל אנשי העולם א"כ בסי' נמי אכתי איכא חשש דילמא איכא חד בכל אנשי העולם שיש לו ג"כ סי' אלו כיון שאינן מובהקים לגמרי ומצויין הן אצל בני אדם ומשו"ה לא סמכינן עלה דסימנים לחוד דוודאי הוא זה שמת בעולם הוא בעלה של זו ובזה אתיין דברי הרמב"ם שפיר בפשיטות ומצי מיירי שפיר אפי' בסימנים אמצעים ואפ"ה לא מהני מידי אפי' הם רבים. ואינו סותר כלל להך דינא דקולר שכ' הרמב"ם ואתיין כל דברי הראשונים שפיר בפשיטות בהנך עובדי ומ"מ אין ללמוד מדבריהם לשני סי' בעלמא שאינן מובהקים גמורים שיצטרפו להיות כסי' מובהק לגמרי דיש לומר דדווקא בכה"ג מהני ומטעמא דכתיבנא ואמנם דברי תשו' הר"ן נראה דאכתי צריך לפרש כמ"ש משום דעובדא דידיה משמע דמיירי כעין הנך עובדי דקולר ודביתר אבל אחר העיון בלשון השאלה שם משמע להדיא שהיו הרבה יהודים באותה ספינה שנטבעה ולא מצאו אלא א' על שפת הים. וא"כ ל"ד כלל להנך עובדי. ובמקום אחר יתבארו אי"ה דברי תשו' הר"ן הלזו] ואין להאריך:

ואמנם קצת יש להביא ראיה מדברי התוס' דבבא מציעא (דף כ"ה ע"א) ד"ה ש"מ מנין הוי סי' וכו' שכתבו א"נ הוי מצי למידחי דמנין וחרוזא הוי סי' משמע דאע"ג דכל חד בפ"ע לא מהני תרוייהו כי הדדי מהני ומיהו אין ראיה כל כך כיון דאין זה אלא דיחוי בעלמא דהו"מ למידחי ועוד שאין תירוץ זה מוכח דבלאו"ה אתי שפיר בתירוץ הראשון ואדרבא קצת נראה להביא ראיה איפכא מסוגיא דהתם צבורי פירות ש"מ מנין הוי סי'. תני צבורי פירות ש"מ מקום הוי סי' תני צבורי פירות יע"ש בפירש"י דזיל הכא קמדחי ליה וזיל הכא קמדחי ליה והשתא קשה למה ליה להגיה כלל תני צבורי פירות ולמיהדר בזול הכא קמדחי ליה בפשיטות הו"ל לשנויי דהכא הוי מקום כמו סי' ובעלמא מנין לחוד לא הוי סי' ומקום לחוד לא הוי סי' והכא דאיכא תרוייהו מנין ומקום הוא דהוי סי' ושפיר הוצרך למיתני צבורי פירות דהוי השתא מנין ומקום הוא דמיצטרפי למיהוי סימן לענין אבידה אבל כל חד לחודיה לא אלא וודאי כל היכא דכל חד לחודיה לא מהני תרוייהו כי הדדי נמי לא מיצטרפי למיהוי סי' טוב ואמנם יש לדחות קצת דדווקא שני סי' גרועים לא מיצטרפי למיהוי כסי' אחד אפי' בינוני אבל שני סי' בינונים מצטרפים להיות כסימן מובהק לגמרי ואמנם זה דוחק דמנ"ל כל זה ותו דמ"מ אכתי מצי לדחויי דמנין ומקום אינן כגרועים לגמרי ומ"מ כבינונים לא הוי כל חד בפ"ע וכי הדדי הו"ל שפיר כחד סי' בינוני. אלא וודאי לא מסתבר ליה כלל האי סברא דליצטרפי כי הדדי היכא דכל חד לא מהני וראיתי בתשובה הנדפסה בסוף השו"ע אה"ע בשם הגאון מו"ה עזריאל. שכ' שם דשני סי' מצטרפים. והביא ראיות לדבר. והנה מה שהביא ראיה מהך דתכריך של שטרות. אינה ראיה לא לדעת הרא"ש שם והבאתי דבריו לעיל. דמפרש להדיא דא"צ לומר סי' דתכריך כלל והא דתכריך אינה אלא להועיל דכי הדדי נפלי במקום אחד. ולדברי ר"מ הלוי דס"ל דסי' דתכריך נמי בעי למימר כמ"ש בטור חו"מ סי' ס"ה. הרי מבואר שם הטעם משום דחד לוה ומלוה וכ"ש לפי מ"ש שם הד"מ לפרש דברי הרמ"ה דסי' דתכריך לאו כלום הוא כלל ואין שם אלא סי' דמנין. וכבר האריך בזה בש"ך שם. ואינו ענין כלל לענין דנצטרף שני סי'. וסוגית הגמ' מבוארת היטב בדברי הרא"ש. ומה שהקשה שם על הרא"ש שכ' בתי' שני דמיירי בט"ע א"כ סימנא למה לי. כבר יישבו הרא"ש בדבריו. דע"י הסי' כל דהו מכירו בטביעות עינא יע"ש ואמנם באמת הרא"ש בעצמו לא סמך על תי' זה לפסק הלכה תדע דהרי פסק בהך דתכריך ואגודה דמהדרינן בסי' מנין לחוד ולא בעי ט"ע. וכמו שכ' הטור סי' ס"ה. והיינו ע"כ כתירוץ הראשון. דאיכא טעמא אחרינא בתקנתא שתיקנו להחזיר אבידה בסי' דשייך נמי בשטרות. והסוגיא מתפרשת בפשיטות. ומה שהביא עוד ראיות שם. אין כאן מקומו להאריך דלענין דידן ליכא נפקותא. וכמ"ש דבכה"ג דהנך עובדי מהני שפיר לכו"ע צירוף הסימנים:

ונחזור לעניננו. דהעולה מכל מה שכתבנו. דלדעת הרי"ף והרא"ש בהנך עובדי. כיון דידעינן דהנך פלוני ופלוני הלכו באותו הדרך למקום פלוני. ועתה לא נודע איה מקומם ולא ידענו מה היה להם. בכה"ג מהני אם בא כותי ואמר שיודע בבירור שסך אנשים כסך שידענו הלכו למקום פלוני הידוע לנו ומתו בדרך. סמכינן אכותי מסל"ת דקושטא קאמר ותלינן וודאי דהנהו אינהו נינהו שידענו שהלכו למקום פלוני מנין כזה. ולא חיישינן דילמא הנך אירע להם איזה מקרה ואזלי לעלמא ולא נודע מה היה להם והיכן הם והני אחריני נינהו דאיתרמי מנין כמנין. ושהלכו ג"כ למקום פלוני. והם שמתו בזה הדרך. דכולי האי לא חיישינן. והוי דומיא דגבי גט היכא דאמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט א' של יב"ש דמהני. ולא חיישינן דילמא איתרמי עדים כעדים ושמא כשמא כדאיתא בגיטין פ' כל הגט ובבא מציעא (דף י"ח ע"ב). זהו לדעת הרי"ף והרא"ש. אבל דעת הרמב"ם דלא סגי בסי' דמנין והליכה למקום פלוני לחוד. אלא בעינן נמי סי' דמקום יציאתן. ועוד סי' אחר. או דאסורין בקולר או נושאין גמלים. או כיוצא בזה. וכולי האי וודאי לא חיישינן דילמא איתרמי מנין כיוצא בהם בהאי סימנא דיצאו נמי ממקום זה למקום זה. והם שמתו. והנך אזלי לעלמא. דכל כי האי וודאי לא חיישינן:

ועל פי הדברים האלה. נבוא לבאר בענין שאלתנו ע"פ העדיות כפי שהוגבו. הנה אחרי שידענו ע"פ העד ה"ה מו"ה יהודא במ"ש. שזה ר' חיים הנאבד הלך מקרעמעניץ לחארסאן. ועבר דרך אותו מלון הידוע לו עם בע"ג שלו בהתחברות הכותי להבדיל לנסוע משם לחארסאן. ובאותו הדרך מצאו שני יהודים הרוגים ביחד. שרופים אצל מקום מיוחד כפי שהעיד ה"ר יעקב בר יהודא שמצאן שם וקברום. הנה לפי מה שפי' בתשובת צמח צדק. דברי הרא"ש בתשובה וכפשט לישנא דגמ'. דבדרך למקום פלוני לחוד סגי וכמש"ל היה כדי להתיר בעדות ה"ר יעקב הנ"ל לבד. ומיהו כבר כתבתי לעיל בס"ד להוכיח דלא כוותיה. דבאותו הדרך לחוד לא סגי אע"ג דאיכא סי' מנין וא"כ אכתי אין בעדות זו כדי להתיר. כיון דאכתי לא נודע לנו מקום הליכתן ולא מקום יציאתן של אותן הרוגים שמצא. ומה שאומר שהכיר אותם בזקנם שהם אותן אנשים שראה מו"ה יהודא הנ"ל. בכפר זה וודאי לאו ולא מיבעי בכה"ג שהוא עצמו לא ראה אותן קודם. אלא אפי' הוא עצמו ראה אותן קודם. כיון דהשתא לא הכיר אותם בט"ע דפרצוף עם החוטם כדינו והכרת הזקן לא מהני לט"ע כלום. ואפי' סימן נמי לא הוי דאינו אלא כמו ארוך וגוץ. או חיורי וסומקי דלאו כלום הוי. והנה בעדות מו"ה משה בהרמ"ש שהעיד ששמע מפי הכותי שלנו סמוך למקום שמצאו הרוגים האלו. לפי הנראה מדבריו דהנך כותים הוו מסל"ת מאחר שמעצמם באו להנגיד